חיי שרה

האחת, דרך פשטנית טכנית, הסבורה שבאמת חז"ל חיפשו תשובה לקושי שהיה להם בלשון הפסוק, והדרשה היא תשובתם לקושי.

מאפיין שני של גישה פשטנית, זה לחשוב שהנושא פה הוא שרה האשה המסויימת, מעשיה וצדקתה.

דרך אחרת, ובעיני עדיפה ונכונה יותר, זה להבין שחז"ל השתמשו בפסוקים כיתד לתלות עליו רעיונותיהם, ושהנושא החשוב והמעניין הוא האופן שבו חז"ל מבטאים כאן רעיון שהוא תקף ורלוונטי תמיד, וגם אוניברסלי.

הרעיון במקרה הזה הוא, השאיפה המתמדת והבסיסית של האדם,

לשמר את אותו תום נעורים ויופי עלומים של שנות הראשית,

עד זקנה ושיבה.  

רוב בני האדם מאבדים את אותה תמימות טהורה של ילדות,

וזה קורה אכן בשנות ההתבגרות, 'בת עשרים',

ומאבדים גם את היופי והחן של העלומים, במהלך שנות הזקנה, 'בת מאה'.

באמצעות הדרשה על שרה, מספרים לנו חז"ל על אפשרות אחרת.

אפשרות שבה האדם נשאר ספון בחיק אותו טוהר ראשוני,

ומצליח לשמר אותו לאורך ימים ושנים,

זאת לצד שימורו של יופי חיצוני, שפעמים רבות הוא ראי לנפש.

באמצעות מכתם קצר,

שיש לו צליל שירי ומקצב ספרותי,

מעצבים חז"ל את השאיפה הכל כך אנושית ומוכרת,

להישאר תמיד,

'בת  מאה כבת עשרים ליופי,

בת עשרים כבת שבע לחטא'.

בראשית פרק כד

׳וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

(לג) <ויישם> וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:

(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:

יַּעַמדוע התעקש אליעזר לדבר טרם יאכל??

אליעזר הבין כי בטעות מתיחסים אליו לא לפי זהותו,- אדוני! ברוך ה'- איש- ואם יאכל אולי לא כדין עבד הוא אוכל אלא בכח-זהות לא לא.

ן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְדֹוָד יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב:
 
אומרים מטוב ועד רע- לא פותחים ברע,

אלא הם אמרו- רע אין לנו מה להגיד, טוב- מנטלית אנחנו לא מסוגלים להגיד

_________________

מודה ועוזב