דמותם של החבאנים כלוחמים עזי נפש

לא נראה לי שהסיפור עם הדייג נכון זה נראה לי סתם בנאדם שלא ידע מה לרשום אז המציא סיפור ורשם.....

שהוא היה יהודי והוא היה גם במקרה סבא שלי ז"ל

זה לא בדיוק סבא שלי זה סבא רבה שלי או משו כזה...

חבאני , כך בפירוש סופר לי על ידי דייג ותיק שאינו חשוד על שקרים .

תוקן על ידי הנביאבשער ב- 02/10/2008 1:31:25

מנהג אמירת אשת חיל ובר יוחאי בסמיכות, בליל שבת, נודע בכל דרום תימן ואינו יחודי לחבאנים. זהו מנהג של קהילות תימן שהושפעו מחכמת הקבלה של רבינו האר"י הקדוש תלמידיו וקודמיו. < מחוז שרעב, עדן, ועיירות דרום תימן > מנהג ספירת 7-7 בנדות, ידוע בכל תימן, למרות דברי מהרי"ץ, וכנראה גם נבע מטבע הדברים של הנשים, כהוראה כוללת לציבור הנשים מפה לאוזן. ויפה הוא מאד. הלוואי ונחזיק בו , למען הרבות קדושה וטהרה בגבול ישראל. על תלונת הרמב"ם בעניין והאחרונים המחזיקים אחריו, יש להשיב מידיעת הנמצאות , ללא קשר לקראות כפי שדימו בטעות. והם לא השיגו ולא ידעו בזה דבר.

תיקון טעות גדול...
למי שאמר שהחבאנים היו עם כלי נשק אז זה הנפצה כמו שאומרים שהחבאנים אינדיאנים.
למי שהיה נשק זה רק אבל רק לחבאנים הערבים ולא ליהודים ואני שמעתי את זה מזקנים החיו שם ואני גר במושב ברקת . ומכיר טוב טוב את העדה הרקע שלנו.
והשיער שמגדלים זה היה לזכר החורבן בית המקדש (מדיני אבלות) כמו אבלים.
והחבאנים היו שונים בלבושם משאר התימנים בגלל בידודם והיו גרים רחוק מכל הערים כמו צנעא עדן וכוליי...
אז אין על החבאנים.....

וזו לשון שמואל יבנאלי (שפעל לעלייתם של יהודי חבאן) בספרו מסע לתימן:

"הם אומרים כי הם באו הנה ישר מא"י וכי חבאן היא ראש גלות. דברים דומים מצאנו גם במכתביהם של החבאנים בימינו. אך סיפורם הגדול מתחיל מלפני 1,500 שנה, והוא סיפורם של סלימאן אלחכים, היהודי הסומא, שיעץ למלך חצרמות כיצד להתגבר במלחמה עם אויבו, מלך שבא. ולפי שעצתו קלעה ולא החטיאה, זכו היהודים מאז למעמד של אזרכים בעלי כבוד מיוחד, והורשו לחגור על גופן אץ הפגיון הערבי הנודע, שאצל אנשי תימן הוא נחשב לא רק לנשק איש, אלא גם לסמל הכבוד והגאווה".