| נשלח ב-29/5/2011 14:04 |
 |
| |
אופס
סליחה בלבלתי בין שני כותבים חשובים ועם שניהם הסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 14:15 |
|
| |
.
את החוק הישראלי, ללא ספק, לא מנסחים כדי שיהיה צורך ברב ובתלמיד.
ועדיין, חדשות לבקרים נאלצים בתי המשפט להתמודד עם השאלה "מה היתה כוונת המחוקק".
בדיונים אלו, מוציאים פרוטוקולים של דיונים ישנים, דורשים משמעויות לכל ביטוי, וכו'.
הנה דוגמא: בפס"ד פטרוכימיים, פסק בית המשפט כי כאשר המחוקק כתב בחוק מס קניה כי "הממונה רשאי", משמעות המל רשאי היא כי הוא יכול לעשות כן, אך אינו מחוייב לעשות כן.
וכי יש דובר עברית שחושב ש"רשאי" משמעותו "חייב" ?!
ובכל זאת, היה צורך בדיון ובקבלת ההחלטה הזו, משום שיש מקרים שבהם למרות שנכתב רשאי, המשמעות היהת שחובתו לעשות כן.
אם כך הוא לגבי טקסט שנכתב כדי להיות מובן, עשר-עשרים שנה לפניכן, וכי לא יתכן שמשנתו של תנא מסויים לא תובן בקלות בארץ אחרת, שנים רבות לאחר שנשנתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 23:33 |
|
| |
כל תגובותיכם מתעלמות מכל שפעמים רבות הגמ' פירשה המשנה ההיפך ממה שכתוב לכאורה ע"י תוספות, או ע"י אוקימתאות שונות ומשונות (מצבור בולט של תירוצים שנראים "חוקיים", הגם שבסופו של דבר יש תירוץ עקרוני טוב, אבל עצם ההעזה להציג אפשרויות אחלו אומרת משהו, – שבת ה. טרסקל, שוחה, עומד בגומה, ננס). לכו שכנעו אדם נורמלי שכך כותב מישהו שרוצה להשפיע לדורות. גם מי שרוצה רב ותלמיד או סומך על הבנת הסביבה אינו יכול לכתוב כך. לא ראיתי סגנון כזה בספרי הרב הוטנר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 23:37 |
|
| |
תלמיד,
מסתבר שהתורה לא ניתנה לאנשים נורמליים, היא נתנה לעם ישראל בניהם של האבות הממש ממש לא נורמליים.
ממתי האפרוריות של הנורמה היא איזה מושא "קדוש" שמישהו צריך להתיישר לפיו ?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 23:46 |
|
| |
והתורה עצמה האם היא נורמלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 23:50 |
|
| |
צענע,
נורמה היא תמיד יחסית למשהו, ולכן א"א לקבוע האם התורה נורמלית או לא מבלי לקבוע סביבת התייחסות, בואי נגיד שביחס לנורמות של העולם הזה ושל האומות החיות בה, היא ממש ממש לא נורמלית.
מה שכן היא מנסה לעצב נורמות אחרות ולכשהיא תצילח היא תתברר כנורמלית מאוד, בינתים אנחנו לא לגמרי כאן ולא לגמרי שם. (ואגב באופן די מעניין זה אפילו קשור לנושא המקורי של האשכול)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 07:29 |
|
| |
אשצ וצענע - יש צורה תועלתית בהעברת מידע שאנשים נורמליים (והפלפולים על הנורמה הזו ממש אינם לעניין) משתמשים בה וכל ההתפתלויות לא יעזרו, זו אינה צורה תועלתית. כאשר אתה חושב שצריך עקירה ממקום ד על ד ומניח שהקורא יסיק שמדובר בננס אתה תמהוני או שאתה יודע שהקורא תמהוני.
בגלל שנוסח התורה ודרשותיה "מוזר" צריך להמשיל "ללכת בדרכיו"? (אז מדוע הפסיקו את ההליכה הזו אחר כך?)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 10:33 |
|
| |
תלמיד,
הקורא לא מסיק שזה ננס, הקורא (שהם האמוראים) מבין שיש תוכן מאחרי הדברים, ולכן הוא מעמיד את הדברים בצורה כמעט אבסורדית כדי שהקורא הנבון יבין שיש כוונה עקרונית מאחרי הדברים ולא רק (או בעיקר) ניסיון להתייחס ו/או לקבוע חוק קונקרטי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 10:34 |
|
| |
אש"צ
אז בשביל מה חוברה המשנה, כספר לימוד או כאוסף רמזים?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 10:52 |
|
| |
בעל,
גם וגם.
והגמרא שמרה את שתי הפנים האלו (ועוד כמה) בדרכה שלה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2011 09:44 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 01:10 |
|
| |
יסלחו לי כולם, אבל הגדרת המשנה כ"כישלון מהדהד" מעידה רק על כותבה (של ההגדרה, לא של המשנה).
המשנה (ללא קשר לתוכן שלה) כתובה מדהים, הדבר הזה ברור לכל מי שיש לו רגישות למילה הכתובה. דומני שהקושי העיקרי בהבנת הדרך שבה נכתבה המשנה היא בתפיסת המשנה כ"הלכות מקוצרות", בעוד האמת היא שהמשנה היא "הלכות מרוכזות" (בלשונו של הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ: "דבר קצר וכולל עניינים רבים"). תרכיז מיץ תפוזים זה לא טעים, וחומר רב מאוד המקודד בתוך מלים ספורות אינו קל לקריאה במיטה.
אפשר לנקוט כדוגמא את המשנה הראשונה במסכת שבת: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים וכו'. בתור "קיצור הלכות", זוהי אכן הלכה מוזרה ביותר לפתוח בה את המסכת, ומה גם שאיש עוד לא הסביר מהם איסורי שבת ומהי מלאכת הוצאה וכו'. אבל כמה הלכתא רברבתא איכא למשמע מיניה - ניתוח המקרה המשונה הזה פותח דיון כמעט בכל יסודות מלאכת הוצאה, ובכמה כללים בהלכות שבת בכלל, וברוב המקרים גם מחייב את המסקנות. כעשרה דפי גמרא וכמה סימנים נכבדים בשו"ע מקודדים בתוך המשנה הזאת:
1. ההבדל בין "עקירה" ל"הנחה", ועל מה משניהם מתחייבים (לא מתאפשר ללא הדוגמא המוחצת משני בני אדם).
2. "שנים שעשאוה", וההבדל בין עשיית כל המלאכה ע"י שנים ובין עשיית שתי פעולות שונות המרכיבות את המלאכה ע"י שנים.
3. ידו של אדם העומדת ברשות אחרת - אם נגררת אחריו להיות כרשותו.
4. "הטעינו חבירו וכו'" "מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים".
5. ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.
6. עקירת גופו אי הוי כעקירת חפץ.
ועוד.
זאת בנוסף להלכות ועקרונות נוספים הנלמדים מתוך בחירת המלים, כמו למשל הדוגמא מעני ובעה"ב דווקא - ראה במפרשים: חת"ס, רעק"א וכו'.
כשאתה מחבר "קיצור הלכות" אתה יכול לבחור הלכות מרכזיות או הלכות שכיחות, אבל אתה לא יכול לומר יותר ממה שאתה אומר. המשנה היא ניסיון לקודד (כמעט) את כל התורה שבעל-פה לתוך תבניות של טקסטים קצרצרים, ולשם כך יש לבחור דווקא מקרים מורכבים וניסוחים רב משמעיים. תפקיד הגמרא, בראש ובראשונה, הוא לפצח את הקוד ולפתח דיון על כל הכללים והעקרונות, השאלות והספקות, המוסתרים בתוך המשפטים הספורים והמרוכזים שבמשנה - דיון אינסופי שמתחיל בגמרא ונמשך עד ימינו אלה.
תוקן על ידי ש_שנהב ב- 27/11/2011 01:20:55
 |
|
|
|
|
|
