| נשלח ב-27/11/2011 14:14 |
|
| |
תלמיד טועה, קרא שוב את דבריי. נדמה לי שכוונתי לא הובנה לך כלל.
לא טענתי שהקוד לא פוצח, אלא בדיוק להפך. הדיון הוא אינסופי בגלל טבעם של הדברים הנידונים - כל דיון הוא שכלי הוא אינסופי (וזה כמובן נאמר לשבחו). במשנה טמונים הגרעינים של הדיון (כמו בדוגמא המובהקת שהבאתי מהמשנה הראשונה במסכת שבת), ומכאן ואילך השמים הם הגבול.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 14:15 |
|
| |
שנהב שאלה קטנה היכן נרמז במשנה דין סעודת פורים?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 17:44 |
|
| |
תשאל את אילפא... (תענית כ"א ע"א)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 17:50 |
|
| |
שאלתי והפנה אותי למקורות אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 17:57 |
|
| |
| ש_שנהב כתב: |  | |
המשנה (ללא קשר לתוכן שלה) כתובה מדהים, הדבר הזה ברור לכל מי שיש לו רגישות למילה הכתובה. דומני שהקושי העיקרי בהבנת הדרך שבה נכתבה המשנה היא בתפיסת המשנה כ"הלכות מקוצרות", בעוד האמת היא שהמשנה היא "הלכות מרוכזות" (בלשונו של הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ: "דבר קצר וכולל עניינים רבים"). תרכיז מיץ תפוזים זה לא טעים, וחומר רב מאוד המקודד בתוך מלים ספורות אינו קל לקריאה במיטה.
|
|
[שנהב,
אני מסכימה מאוד לדימוי ה"תרכיז" ולתשומת הלב הנרחבת שלך לדיוק של המשנה, אבל חולקת על האופן בו אתה מבקש להתבונן בהם.
כפי שבחינה של תרכיז מיץ תפוזים יכולה להיעשות בכלי הכימיה, למשל, שאולי יובילו אותך להבנה מופתית של מרכיביו, היחסים ביניהם, השפעותיהם זה על זה ועל קיבת האדם וכו', אך לא יאמרו דבר על תחושותיו של הטועם, על הזכרונות שהטעם הספציפי מעלה בו, על השפעת צבע המיץ על נפש המתבונן בו וכו' וכו', כך גם התבוננות במשנה רק כהלכה, היא מוגבלת.
הצמצום הלשוני והדיוק שלה יוצרים (וכרגע, אין זה משנה אם זה לכתחילה או בדיעבד) טקסט שירי כמעט, ושיר אסור לקרוא רק כדי להבין את ה"עלילה" שבו, שכן זו קריאה מסורסת ומסרסת, מיובשת ומייבשת.]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 18:12 |
|
| |
אמשלום את יכולה להדגים?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 18:18 |
|
| |
אינני חלוק עלייך כלל. אני מבין מאוד למה את מתכוונת כשאת מדברת על "טקסט שירי", ורמזתי לזה בפתיחת דבריי.
כהערת אגב חרדית-שוביניסטית, הייתי שמח לדעת על הרקע והניסיון שלך בלימוד גמרא ומפרשיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 19:01 |
|
| |
שנהב ואמשלום
אני לא מקבל את הנחות היסוד שלכם, לכאורה, ספר שנכתב כדי שלא תישכח תורה, אמור לדאוג לזה ולא לרמזים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 19:11 |
|
| |
בעב
חושבני שהנחתך אינה מקובלת על אמשלום
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 19:15 |
|
| |
[בע"ב,
א. אני יכולה, אבל לא עכשיו :-) .
ב. מי אמר לך שזה הטעם (היחיד) ליצירת המשנה? המשנה בוודאי אינה אומרת כך על עצמה, והעובדה שכך בחרו לקרוא אותה אחרים לאורך הדורות, מעידה רק על מגמתם של אותם אחרים ולא בהכרח על מגמתה שלה.
(אחרי ששלחתי, ראיתי שתלמיד צדק בהנחתו)
שנהב,
אכן, לא חשבתי שאנחנו חולקים בנקודה זו, ולכן אף הדגשתי שדברי נשענים על מה שכתבת אתה.
(אני משתדלת שלא לשתף פעולה עם הערות שוביניסטיות, חרדיות או לא, אגביות או לא, ולכן אין לי עניין לענות לך על שאלתך).]
תוקן על ידי אמשלום ב- 27/11/2011 19:15:21
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 19:29 |
|
| |
| ש_שנהב כתב: |  | אינני חלוק עלייך כלל. אני מבין מאוד למה את מתכוונת כשאת מדברת על "טקסט שירי", ורמזתי לזה בפתיחת דבריי.
כהערת אגב חרדית-שוביניסטית, הייתי שמח לדעת על הרקע והניסיון שלך בלימוד גמרא ומפרשיה. |
|
כהערת אגב חרדית-שוביניסטית, הייתי שמח לדעת על הרקע והניסיון שלך בלימוד גמרא ומפרשיה"
"טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו: הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי. טז חסר משוגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עליי; הזה, יבוא אל-ביתי. {פ} "
הנה תראו איש שובניסט ,למה באת אלינו מחדרי חרדים. החסרים שובניסטים אנו כי הבאתם את זה להשתבן עלינו . הזה יבוא אל ביתינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 19:33 |
|
| |
אמשלום רק לברור העמדות מכיוון שחלקתי גם על שנהב, אקווה שטיעוני לא יתפרש כשובניזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 20:16 |
|
| |
[בע"ב,
אתה רציני?
(הערת שוליים - לא הייתי חושבת שדברי שנהב נובעים משוביניזם דווקא, לולא אמר כך בעצמו).]
תוקן על ידי אמשלום ב- 27/11/2011 20:16:40
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 22:08 |
|
| |
אמשלום, הדוגמא שהבאת ממיץ התפוזים - בחינתו במעבדה מול ניתוח הטעם הצבע והתחושה - אינה מדוייקת לדעתי. להבדיל ממיץ תפוזים שתכליתו בטעמו ובחוויית ההנאה שהוא מייצר, ובחינתו בכלי הכימיה היא טיפול במרכיבים משניים שבו, דומני שברור לכל שהמשנה לא נכתבה כדי לגרום למישהו חוויה אסתטית. יתר על כן, האיכות הפואטית שאפשר למצוא במשנה אינה נובעת אלא מתוך היותה ספר שנועד להנחיל לדורות את חוקיה והלכותיה. אני מוצא בסגנון המיוחד של המשנה את העדות לכך שהיא מבקשת לשמר, בכנות ובאהבה, מסורות עתיקות ועמל של דורות רבים מבקשי אמת. החשיבות האדירה שמייחסת המשנה לכל פרט ולכל תג, מתוך אמונה שלמה בכך שחוקיה מביעים אמת גדולה ואלוהית, היא שמטעינה את הטקסטים במטען רגשי אדיר שהקורא הרגיש יכול לחוש בו. מתוך החוויה שלי יכול אני להעיד. לעתים אני מגיע כמעט עד לדמעות כשאני קורא למשל: הטביל בו את המיטה, אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבֶה - טהורה, מפני שהמים מקדמין. מקוה שמימיו מרודדין, כובש אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים, כדי שיתפחו המים ויורד וטובל. מחט שהיא נתונה על מעלות המערה, היה מוליך ומביא במים, כיון שעבר עליה הגל - טהורה. בעיניי זאת התשובה האמיתית לכל אלו המנסים להגחיך את דברי חז"ל ולטעון שעסקו כביכול ב"המצאות". בקריאת כל טקסט חז"לי – משנה, תוספתא, מדרש הלכה או מדרש אגדה – די במה שכיניתי לעיל "רגישות למלה הכתובה" כדי לחוש באופן מובהק במוטיבציה האמונית והרוחנית הכנה שמאחורי כתיבת הדברים - כמו בכל טקסט דתי גדול באמת. ולכן, לבודד את הפן האסתטי של הטקסט ולנתק אותו מתוך המגמה המובהקת שלו לשמר ולהנחיל את מסורת ההלכה – אם נחזור לדוגמא מהמעבדה, משול הדבר בעיניי לכימאי המקדיש את תשומת לבו דווקא לצבע הזורח של התרכובת הכימית שבמבחנתו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 22:29 |
|
| |
שנהב אשריך - מה זה אומר למי שלא חש את החוויה?
|
|
|
|
|