פרשנות משנה על פי פשוטה

תראה, אני מסכים לגמרי עם ערך האסתטיקה, ומדי פעם אני אפילו נהנה ממנה.

מה שכן אני לא מסכים זה עם ערבוב בין שיפוט אסתטי לערך אמת לוגי ובוודאי שיפוט אסתטי 'שטחי' של מקצב וחריזה. יש קטעי פרוזה ומחזות אנטישמיים נאים מאוד בכל פרמטר של ביקורת אמנות לפיו תשפוט אותם, ובכל זאת הם מקדמים אנטישמיות (ולפעמים גם ערך האמת של טענותיהם הוא שקרי). ובוודאי שאפשר לייצג כל הבל חסר משמעות או שקרי באופן לירי ופואטי נאה.

עכשיו - אני הצגתי טיעון בחרוזים (פרוזה זה יותר 'סיפורת', לא?), ולכם לא בדיוק היה בה ערך שירתי, שכן שירה לא ממש אמורה לטעון טענות בצורה חדה וברורה. בלי החריזה זה אפילו לא היה 'עושה קולות של' שירה...

סיפורת כתובה בפרוזה. עי' ויקיפדיה בערכם.

אני מסכים אתך במאת האחוזים לגבי שלילת הערבוב של שיפוט אסתטי עם ערך אמת לוגי. "יפה ולכן נכון" זה כשל (איך קוראים לו, אגב?), בזה אני אתך. אבל למרות שהיופי בדרך הייצוג של הטענה אינו מעיד דבר על אמיתות הטענה, הוא מעיד על הרבה דברים אחרים: על כשרונו של הכותב, נניח. על הפסיכולוגיה של בני אדם, נניח (למה המשפט הזה גורם לי להתפעל / להתרגש?). בחרתי דוגמאות מוסכמות ויש גם דוגמאות פחות מוסכמות.

על היותה של השפה המדוברת בגדר פרוזה עמד נפעם מסייה ז'ורדן בקומדיה "גם הוא באצילים" מאת מולייר, באומרו: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל".

בעל ואמשלום,

אם הבנתי נכון הצגתם את הדעה כי המשנה נכתבה זמן רב לאחר חיבורה.

על פי תיאוריה זו, האם אנו יכולים לדעת כי הסגנון הוא של מחברי המשנה?

מנין לנו שהסגנון איננו של הכותב על בסיס הדברים העקרוניים והלא מסוגננים שהועברו בעל פה?