פונוביז ואנחנו

טוב. ההתעלמות של פורום זה מהנעשה במחלוקת הגדולה בפונוביז ובעולם הליטאי מגיע לממדים של "יתד".
הסכסוך הזה הגיע לרמות יוצאות דופן שכאלה שהוא כבר גורם להשלכות מרחיקות לכת על מבנה הציבור הליטאי חרדי וההגמוניה בתוכו. דבר הדורש עיון מעמיק בפורום זה.

נדמה כי הסכסוך העז הביא לראשונה זה 20 שנה ויותר לשבירת שלטון היחיד שנוצר בעולם החרדי של יתד. "מכובדתם", מספרם, והיותם בלא ספק מאוד "אונזרער" של 2 הצדדים גרמה לביטול השיטה כי יש רק דעה אחת, יש רק "גדול" או "מרן" אחד שקובע.
האם סוף סוף נשיב ימינו כקדם בשבעים פנים לתורה, להולכים אחר הרוב, לרובה של סנהדרין ולא אחר מופלא שבסנהדרין? או שמא אין זאת אלא אפיזודה חולפת? האם זה רק 2 קולות של חושך שאינם מפיצים אור חרות על הכלל?

האם לא צריך לדון גם באיזה סוג מחלוקת גרמה לשבר הגדול הזה? לא מחלוקת לשם שמים. לא מחלוקת אידאות. לא ענייני השקפה. רק ענייני כבוד ושררה ותו לא הם שהצליחו להביא לשבירת המיתוס.
 האם בעצם זה היה חייב להיות כך?

הרהורים על הגימלאים ו"מרן"ים (יוריקס)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1861650

_________________

בברכה

השאלה איך להתיחס לתופעה כזו

דומני שהשאלה במקומה, ועוד יותר חריפה:

מדובר באוטוריטות מכובדות מאד וגדולי תורה, המובילים את האליטה התורנית האינטלקטואלית, החושבת את עצמה לקבוצת הייצוג האיכותית של החרדיות.

כרגע המצב הוא שהמנהיגים הללו נכשלו בזה אחר זה באזלת ידם להביא לידי סיום קרב שליטה מכוער המתנהל מזה כמה שנים בתוך הבית, ועל ספינת הדגל שלהם. ולא עוד אלא שבסופו של דבר הם נקלעו לסכסוך חריף בינם לבין עצמם, וכל אחד מהם נאלץ לנקוט עמדה.

שלא כדברי איד"ג, הסכסוך הזה חרג כבר מזמן מגבולות פוניבז', עבר את נקודת האל-חזור, והשלכותיו הטראגיות כבר כאן. כמעט כל ליטאי בארץ ובעולם וק"ו ראש ישיבה או מנהיג ליטאי מוצא את עצמו מחויב להכריע על זהותו: האם הוא שייך לליטאיות האלישיבית, או לליטאיות השטיימנית, בני ברק או ירושלים.

_________________

כמה שהמחלוקת הזו קשה, אש בוערת השורפת ומכלה כל חלקה טובה, עדיין כלל הציבור (גם הליטאי) לא ממש עוסק בה.

ומ"מ איני רואה מפני מה ראוי הנושא להידון כאן בפורום מכובד זה.

שתי הערות קטנות מבחוץ.

1.  למה מחלוקת כזו לא קורה  באוניברסיטת תל אביב או בבנק לאומי?

התשובה פשוטה, היא קורה גם קורה, אבל לכל גוף כזה ישנו תקנון האומר כיצד נבחרים בכיריו, תקנון מפורט המכיל וועדות, סמכויות,  ביקורת וכדומה. כמובן שגם מוסד כזה יכול לההרס במחלוקת, אבל הסיכוי לכך הוא הרבה יותר קטן.

הסלידה של החברה החרדית ממנהל תקין מחד,  והאמונה שניתן לסמוך על רמתם המוסרית של הפרטים ואין צורך במנגנוני ביקורת מאידך, היא שהביאה למצב בו הפתרון היחיד הוא כל דאלים גבר.

2. אני נזכר בנוסטלגיה בימי כבחור ישיבה תיכונית שהגיע לישיבות שחורות בהן ניסו "לשרוף" אותו, כפי שקראו לזה אז. הארגומנט המנצח היה פחות או יותר הטענה לפיה כל לומדי התורה בדורנו, או לפחות רובם המכריע, הם חרדים ומיוצגים במועצת גדולי התורה של אגו"י, שלה יש גדר של מעין סנהדרין, וממילא ברור שצריך לשמוע להם לאור דברי החינוך הידועים. כנראה שמאז הפילוג של דגל עבר גדר הסנהדרין לליטאים בלבד, והיום  הוא מתמקד בירושליים או בבני ברק, לך תדע.  

שלויימעלע,
נו, ואם כל ליטאי צריך להכריע בעד מי הוא - מה בכך?  הרי אין הבדל השקפתי או התנהגותי בין הפלגים.  אם כל אוהד כדורגל צריך לבחור אם בעיניו פלה או מראדונה הוא השחקן הגדול אי פעם (פלה, מה השאלה) אילו השלכות טרגיות יש לזה?  מישהו הפסיק ללכת למשחקים בגלל שהוא מעדיף את זה או את השני?  לא נראה לי שלבחירה בין הגדויילים יש השלכות רחבות יותר.  ההיסטוריונים של היהדות בעוד מאה שנה בקושי יטרחו להקדיש לזה הערת שוליים.

בסופו של דבר, מה שקורה כעת הוא רק הקדמה למה שיקרה בעוד כמה שנים.  זה זמן מתרחש תהליך של העלמות ההנהגות הישנות בציבור האורתודוקסי לגווניו.  כך קרה לאורת' המודרנית עם פטירת הגרי"ד; לחב"ד, ולאחרונה לציבור החרד"לי עם פטירת הגר"א שפירא.  מנהיגיהם של הציבור הליטאי ושל הציבור הספרדי (יאריך ה' ימיהם ושנותיהם) גם הם כבר מבוגרים מאד.  בכל המקרים האלה ההנהגה לא טיפחה יורש מובהק, והתוצאה היתה/תהיה התפרקות הסמכות שבמידה רבה החזיקה את הציבורים האלה.  המנהיגים הותיקים גם זכו לסמכות מתוקף היותם חוליה מקשרת עם עולם התורה שלפני השואה ועם גיבורי התרבות המובהקים שלו; לממשיכים הפוטנציאליים לא תהיה הילה כזו, מה שמצמצם עוד יותר את סיכוייהם לגבש סביבם את הקהל.

ממללא,
גם בירושלים היה תמיד גרעין קנאי כדוגמת הבריסקער רוב ואנשיו.

(נדב,
בגוש כבר עברה באופן חלק בחירתם של שני ראשי הישיבה הבאים למרות שאין תקנון או מנגנון ביקורת),

ממללא,
וכי עיר מגוריהם של הגדוילים היא זו שקובעת את מידת תקיפותם ומתינותם?!
קרה במקרה שהתקיפים יותר ישבו בעבר בבני ברק, הרב שך החזון איש וכדו' והיו כמה מתונים בירושלים, למה לדעתך זה קשור לעיר?

(אגב, במקרה הספציפי של הגרש"ז הייתה עליו את השפעתו של הרב קוק וגם במקרה הספציפי של חברון הרי היא עלתה ארצה מחו"ל ומתווה דרכה המרכזי - לפחות בהתחלה- היה הסבא מסלבודקא כך ששניהם לא שאבו את השקפתם ישירות מתוך ירושלים)

(טעות בניסוח)

תוקן על ידי גוונא ב- 11/11/2007 8:02:49

גוונא
הגוש הוא המקום בעולם הישיבות שמתנהל הכי קרוב למוסד מסודר שאני מכיר. לגזבר יש באמת אמירה בהחלטות כלשהן. והם הקימו גוף שיקבע מי יהיו ראשי הישיבה שמרוכב מראשי הישיבה הנוכחים, רמי"ם, בוגרים, ועוד כמה בעלי סמכות.[וגם שם יש אי אילו חריגות קלות מההחלטה שהתקבלה]

החשיבה לפיה מחלוקת בין גדולים שאינה נפתרת, מעידה על חיסרון מול אישים ומוסדות אחרים, היא חשיבה מוטעית.
ברור כי בחברה אוטופית יש מנגנונים שמונעים מחלוקות מסוג זה או שפותרים אותן במהירות, אבל טרם בא המשיח, ומי שרוצה להיזכר בהיסטוריה יכול להתחיל בתנ"ך, ובמידה וקיבל חינוך אורטודוקסי, להרהר במחלוקות הקשות שבין יוסף ואחיו (כאשר הכל היה על פי דין תורה) וכן הלאה כמו למשל מחלוקת שאול ודוד, ועוד לרוב.
זה קורה במשפחות הכי טובות, וזה לא אומר שמשהו רקוב מבפנים. זה אומר שהתורה אינה מחייבת יצירת מצב שבו לא תהיינה מחלוקות כאלו.

האחים זרקו את יוסף לבור ומכרו אותו לישמעאלים ע"פ דין תורה?