רבקה ואחיה לבן - שניהם עשו "תרגילי חושך".
לבן החליף את רחל בלאה ברגע האחרון, בחסות חשכת הלילה וחשכת האוהל.
רבקה ניצלה את עיוורונו של בעלה כדי לשלוח את בנה האהוב לקבל את הברכה המוצלחת יותר.
והיא צדקה, משום שבלי ספק היה ביעקב שאר-רוח ותבונה ויכולות רבות בהרבה משל עשיו התמים והפשוט.
היום, כשלנשים מותר לדבר בגלוי עם בעליהן, אולי היתה רבקה מדברת עם יצחק ומשכנעת אותו להעניק גם לעשיו וגם ליעקב ברכה ראויה למהותם הפנימית, ולא לפי סדר הלידה.
בעיה נוספת שהיתה לה זה שיצחק חיבב את עשיו הרבה יותר מאשר את יעקב, שנאמר עליו כי היה ספון באוהל וגדל בין שמלותיה של אימו (ולימים הוכיח כי הוא מבין היטב ללב האישה), ואילו על עשיו נאמר "ריח בני כריח השדה", והיא בוודאי ידעה על ההעדפה של יצחק, כך שגם זה הרתיע אותה מן הסתם מלפנות אליו בגלוי.
אזי רבקה, תככנית כאחיה, אישה שורדת וחזקת אופי - בחרה להחליט על דעת עצמה מה לעשות. היא בחרה לרמות את בעלה ואת בנה הבכור ולהשיג את חפצה ויהי מה. אם אמנם הביאה בזה טוב לאדם היהודי, שייראה ויזוהה גם כשהוא נחבא ומחופש בבגדי זרים וקרוב להתבוללות - מקובל עלי, וזו פרשנות יפה.
אבל היא גם הביאה עלינו לדורות את את הצרה הנוראה של ברכת יצחק לעשיו, שיש בה מטעם כעס ונקמנות משהבין שעבדו עליו.
הברכה שניתנה לעשיו "על חרבך תחיה" בצד ו"תיתן לך הארץ משמניה" - שמן האדמה המאפשר לצאצאיו לקנות את החרבות המשובחות והמסוכנות ביותר בעולם - ועל כך העולם כולו משלם היום בכאוס נורא...
תוקן על ידי מגי_אדם ב- 11/11/2007 5:15:56
 |
|
|