|
|
| נשלח ב-28/11/2008 02:18 |
|
| |
לגבי מכירת הבכורה-
לא ברור כלל שלא היה ליעקב רכוש משלו (עדשים זה דבר זול..).
מה גם שכל ענין המכירה מובא ברש"ר הירש במקום שהיה יותר רעיוני מממשי (מביא מדרש שאומר שהיו "משחקים"), שהרי לא ברור ששיך למכור. וכן מה ענין השבועה לכאן. וא"כ אין להקשות קושיות על מכירה סמלית שמעוגנת בעיקר בשבועה.
ואם נרצה לומר רעיון בדרך דרוש- נאמר שקנה את זה בשכר ה"פועל" שלו שהכין את הנזיד..
לגבי "אנכי הולך למות" תמיד הבנתי שמשמעותו - "אכול ושתה כי מחר נמות", כלומר כיוון שסופינו למות אין לתת ערך לדברים אחרים מלבד ההנאות הרגעיות.
מה גם שאם נאמר שמשמעות הבכורה היא ההנהגה הרוחנית, זה דבר שעיקר משמעותו הוא ביחס לדורות הבאים וההשפעה עליהם, וזה לא מענין את ההוא שהולך למות לפני הדורות ההן, מעין מה שמציין קהלת שההוא שעמל לא יראה את פרות עמלו- ושזה הבל.
וא"כ אמירתו של עשיו היא נכונה מבחינה מסוימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2008 09:47 |
|
| |
כל דהוא
איני יודע מהיכן ההלכה, ששבוע זו מכירה, הפסוק אומר בפרוש מכירה, השבוע היא לקיום המכירה ולא המכירה,
מה פתאום שיהיו לילד בבית אביו עדשים משלו?! צעצוים אולי? וזה גם לא שלו, רק בחזקתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2008 15:01 |
|
| |
טוב חיכיתי חיכיתי עד שיבא איז ת"ח ויתרץ.
רש"י אומר שיעקב בישל עדשים- סימן לאבל- כי באותו יום מת אברהם,
כידוע - יצחק היה בעל רכוש גדול, ולפי ההלכה הרי אבל וכל רכושו אסורים במלאכה וכד',
מה עושים אם כן?- מוכרים את הרכוש את הכל, לכל ימי האבל.
יצחק כאבל- נהג גם הוא לפי המקובל מימים ימימה, ומכר את כל רכושו ליעקב,
אז אם כך שפיר מכר יעקב את נזיד העדשים לעשיו- כי הרי זה היה רכושו.
תמה אני על כל הלומדים כאן, שלא יודעים דבר פשוט כזה. אי אי אי. אבל יש עוד שאלה בעמוד הקודם, נו אולי אולי, לא תאכזבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 19:23 |
|
| |
אריג
ראב"ע היה אדם עני- ולפי מחשבתו כולם היו עניים
לפי רש"י- זבל פרידותיו של יצחק היה שוה יותר מזהבו של אבימלך.
מכל מקום אפילו אם הוא לא היה עשיר- הרי אוהל וצאן היו לו- ראה בהמשך- וגם אותם יש למכור.
מה ההגיון שלך שיעקב נער בן חמש עשרה ילך ל-סופר- לקנות לעצמו עדשים???
ומאיפה הוא לקח את הכסף לקנות את העדשים.- הרי הוא היה יושב אוהלים- בחור ישיבה- מאיפה הכסף?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 14:19 |
|
| |
עשו / יהודית כפרי
וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,
כָּתוּב.
וְרִבְקָה אָמְרָה לְיַעֲקֹב בְּנָהּ,
כָּתוּב.
וּמָה עֵשָׂו?
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמַעַת
אֶת הַצְּעָקָה הַהִיא הַגְּדוֹלָה וְהַמָּרָה עַד מֵאֹד
עוֹלָה מִכָּל קַצְוֵי הַשָּׂדֶה
שֶׁשָּׂם הוּא רָץ בְּעִקְבֵי הַצְּבָאִים
כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ.
טַל הַשָּׁמַיִם יוֹרֵד עַל רֹאשׁוֹ
רְסִיסֵי לַיְלָה,
וְלִבּוֹ מָלֵא מַשְׂטֵמָה
וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג.
אַחַר-כָּךְ יֹאהַב נָשִׁים
לְאַט-לְאַט דְּבַר מָה יַּגְלִיד בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ,
יִרְפָּא.
מִקֵּץ הַרְבֵּה שָׁנִים
וְאַהֲבָה רַבָּה
אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ
יוֹצֵא לִקְרַאת אָחִיו.
יֵשׁ לִי רָב, אָחִי, הוּא אוֹמֵר
וּבוֹכֶה
וְכָל הָעוֹלָם
בּוֹכֶה אִתּוֹ.
תוקן על ידי במ ב- 19/11/2009 14:25:58
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 11:55 |
|
| |
שאלות לעיון ולמחשבה
(כב) וַיִּתְרצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְדֹוָד:
אשה שלאחר עשרים שנות עקרות, סוף סוף נכנסת להריון, מתלוננת על הריון קשה? הריון משונה?- היא לא ידעה כי בעצב יולדים בנים? היא חששה מבן עובד ע"ז- לפי רשי- אין כבר חינוך??
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
אדם נולד אדמוני- ונתנים לו את השם אדמוני לפי צבע המרק שאכל???
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 20:19 |
|
| |
תודה לבמ על השיר מעורר המחשבה.
נדמה לי שהמשוררת יהודית כפרי כיוונה לפרושו של הרש"ר הירש על ,ויגדלו הנערים"
"ידועה פרשנותו של רש"ר הירש על ראיית דרך חינוכם של יצחק ורבקה והמסר החינוכי לדורות וז"ל:
ויגדלו" - בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים, דווקא על ידי כך הגדילו תורה, והאדירו את לקחה לדורות.
אף כאן, הערה אחת שלהם מרמזת לנו, כי הניגוד העמוק בין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה - לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב', ו'). יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחד. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגוניות דרכי חייהם...
דווקא משום כך - "חנוך לנער על פי דרכו", חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו, בהתאם לעתיד הצפוי לו מנטיותיו. המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד אתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד-צדדי, ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה.
אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו, היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז ה"גיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת. ..
"ויגדלו הנערים", רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות, כי אלה אשר מרחם אחד יצאו, ויחד נתגדלו, נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם.
הרש"ר הירש לומד מהפרשה עד כמה עלינו להיות זהירים בדרכי החינוך ובהתאמתם לנפש הילד. האם כל כוונת פירוש זה לבאר את העבר או שיש בפירושו מסר לגבי העתיד. דומה שפירושו מחייב את ההבנה שיכול היה להיות אחרת. ואולי אף לשאול, שמא הרצון לאחידות בחינוך מביא למתח בינינו לבין עצמנו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 20:35 |
|
| |
מה הערך בברכה שניתנה בטעות?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 20:42 |
|
| |
בראשית פרק כז
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:
אבינו יעקב ואמנו רבקה, עשו מעשה לא כל כך מקובל והגון, להשיג את הברכות החשובות האלו, אנחנו אומרים אותם מפאת חשיבותם כל מוצאי שבת, כל תחילת שבוע, חשוב לחזור על הברכות הללו, ככתוב בספרים שזו סגולה לפרנסה.
והנה מאד מענין- כמה שהיהודי יותר דתי יותר חרדי- הוא יותר ויותר עוסק- אם בכלל הוא עוסק- בפרנסות הרחוקות רחוקות מאד ממשמני הארץ, טל, השמים- ורוב דגן ותירוש, האם מי שיודע לתרץ את זה??
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 20:48 |
|
| |
ירוחם, לא חכמה לתת שם לבן אדם בגלל תכונה שאינה קשורה לאישיותו, עשו נולד אדום, אבל הוא קיבל את זה מלמעלה, 'האדום האדום' אמנם לא אירוע דרמתי אבל שייך לו ורק לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 21:01 |
|
| |
אילפא ברוך השב- היית חסר כאן ךי בכל אופן
ג'ינג'י נולד ג'ינג'י ולכן קוראים לו ג'ינג'י - לא בגלל שהוא אוכל מרק עגבניות,
לאכול נזיד אדום עדיין אינה קשורה לאופי, אבל הנולד אדמוני מעיד ומעיד על אופי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 09:34 |
|
| |
מעניין שהברכה של יצחק היא ארצית בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 09:41 |
|
| |
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 22/11/2009 09:44:38
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2010 19:13 |
|
| |
שבוע טוב לכולם:
מעניין איך המלבי"ם מסביר את עניין המלוקת בין יצחק ורבקה בעניין הברכות,
הוא טוען שיצחק חשב שעשיו יהיה הזבולון של יעקב ולכן נתן לו את הברכות הגשמיות, ולא את ברכת אברהם שנתן דווקא ליעקב לפני שיצא לחרן,
רבקה ידע שאם עשיו יקבל את הגשמיות ?! אז לא יתן ליעקב כלום, ולכן דאגה שיעקב יקבל גם גשמיות,
ולכן האמת שכדאי לשמוע לחכמה היתירה של אמינו רבקה ולא לסמוך על אחרים ולהתחיל לעבוד,
--------------------------------
מעניין לראות איך שהאבן עזרא לא ידע שיש תאומים גם בשליה אחד,
אבן עזרא בראשית פרק כה פסוק כה ופליאה גדולה היתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד:
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2010 19:29 |
|
| |
שבוע טוב
לפני זמן שאלתי מה יצאה לנו מהברכות שיעקב הוציא במרמה- השבת האיר לי הרעיון- הברכות האלו ניתנו ליעקב לעתיד לבא, ובאמת אף פעם לא התקימו בנו הברכות הללו, אבל היום כן- סימן שהגאלה כאן כאן ועכשיו
עם ישראל במדינתו התברך בטל השמיים ובמשמני הארץ- צריכים פשוט לצאת לשוקים ולראות את שפע הירקות והפירות הכל תוצרת הארץ הכל מטל השמיים והכל ממשמני הארץ- ואם רוצים -אפשר לעזוב את העיר ולצאת לשדות לראות בעיינים רגילות את הברכה של טל השמים ומשמני הארץ יעבדו לך עמים וישתחו לך לאומים- מהפיליפינים באים לעבוד אצל אשת שר הבטחון והרבה אחרים באים לעבוד אצלנו מסין תאילנד מרומניה טורקיה הונגריה וסלובקיה סודן צילה אורוגואי וכו וכו' אז מי העיור הזה שיגיד שהוא לא רואה את הברכות סוף סוף מתקיימות בנו, הגאלה כאן ולא האתחלתא.
|
|
|
|
|