הבטחת התורה לשנה השישית התקיימה ביישוב מבוא חורון

מואדיב,

ברכת השביעית היא שהשומט שדותיו לא ינזק מכך, ובשנה השישית יראה פרנסה משדותיו גם לשנה השביעית והשמינית ולא יפסיד ממצוות שמיטה.
א. נפלאות דרכי ה' ואיני יודע האם עליית מחירי הקמח היא קללה לעולם, או שמא כך עלה ברצונו לסובב את מעשיו.
ב. גם אם קללה היא, מניין לך שהברכה צריכה לחול על כל העולם, שמא רק על המקיים מצוות שמיטה. הרי הברכה היא תשובה ל"וכי תאמרו", ומה הנסיון לאדם שיושב בביתו ולא מתנסה כלל בנסיון הנ"ל.

_________________

_________________
מ. זוהר

.


ברכת השביעית כתובה בבירור:

"וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים."

כתוב במפורש כי בשנה השישית תהיה תבואה לשלוש שנים.


לשיטתך, מגדל תפוחים שומר שמיטה, שלא זכה ליהנות מעליית מחירי החיטה, והוא גם סובל ממנה - כצרכן - איך נהנה?


יש לי תחושה קשה שאני חוזר על עצמי, ועוד מעט נשוב סחור-סחור ונדון איך שינוי שערי החליפין ששיפר את התגמול של חקלאי מסויים קשור או לא קשור לברכת השמיטה, ובסוף נגיע לעובדות הפלאיות המוצגות בכתבה בעתון הק' "במשפחה" שלשמען מי שלא תסמרנה שערות ערפו כנראה אינו אלא כופר ליטוואק שאפילו רואה ניסי-ניסים מול פניו, אינו מאמין בהם כי הקצות מסתיר את מבטו.

.


נחזור שוב - ובהדגמה חדשה - על הנתונים המופלאים שבגדר נס:

המכתב מספר לנו, בדגשי-דגשים, איך נזרעו 20 טון חטה, והיבול היה פי 40! 800 טון חטה!


לפי הנתונים של משרד החקלאות וגופי המו"פ, בדונם אחד של חטה זורעים 12 ק"ג, והיבול הצפוי הוא 550 ק"ג.


במבוא חורן, כשחלה הברכה המדהימה והניסית, זרעו כ- 13 ק"ג לדונם, וקיבלו - בניסי-ניסים ופלאי-פלאים - כ- 533 ק"ג לדונם.

רק אני לא מצליח לראות את הנס המופלא והברכה שחלה בשדות המושב?


האם כדאי שאהיה מעצבן עוד יותר, ואוציא את הנתונים של אחד מהקיבוצים שאינם שומרי שמיטה, ואראה שהיה להם יבול ברמה דומה, וכי גם הרווחים שלהם לא היו פחותים, למרות שאינם שומרי שמיטה?

אני לא נכנס לדיון האם בימינו רואים את הברכה בחוש או לא. רק עמדתי על הנקודה שהברכה יכולה להתקיים גם ע"י אינפלציה ובשלל אפשרויות נוספות כיד הקב"ה הטובה עליו, ולא כפי שכתבת שדווקא ע"י ריבוי פיזי של תבואה. הברכה היא ל"מה נאכל", לא ל"מה יגדל".

_________________

מ. זוהר

.



עד מתי אתם מעוותים את הכתובים?


"וכי תאמרו: מה-נאכל בשנה השביעת?  הן לא נזרע, ולא נאסף את-תבואתנו!

וצויתי את-ברכתי לכם בשנה הששית, ועשת את-התבואה לשלש השנים.

וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן-התבואה ישן, עד השנה התשיעת - עד-בוא תבואתה--תאכלו ישן."



במפורש מדובר כאן על יבול גדול, לא על הכנסות, לא על כסף. הרי מיבול השנה השישית לא רק אוכלים, אלא גם זורעים בשנה השמינית, ואוכלים ישן.

ההתייחסות לשנה השמינית מבחינת זריעה, אינה שונה מאילו לא היתה שמיטה בתווך. מה עושה כל חקלאי? מפריש כמות מסויימת מהתבואה וזורע אותה לשנה הבאה, כאשר חלה שנת השמיטה הוא שומר את אותה התבואה שהקצה לזריעה מהשנה השישית לשנה השמינית (ואז היא 'ישן') - לא הבנתי זעקתך. לגבי האכילה (פרנסה/מחיה) ציינתי לעיל את פירושיהם של הרשב"ם ואור החיים שם, והנראה מדבריהם שאין הכוונה דווקא לריבוי בגידול, אלא אף בתשואה.

_________________

מ. זוהר

.


עד השנה התשיעית תאכלו ישן.


אני מבין שלדבריך, "ישן" זה "דמי פדיון המכירה של הישן" ?

פרשנות יצירתית משהו.

מדוע כ"כ יצירתית? האם א"א לאכול פירות שביעית בקדושה, דווקא לאכול ישן? ודאי שהכוונה לפרנסה ולמחיה בכלליות ולא לפלפלין (ירק אהוד בפורום ובפרט בשמיטה) עצמם בדווקא.

.



חוששני שכשלתי:

הציטוט למעלה, הוא מהפסוק: "עד השנה התשיעית תאכלו ישן".


אודה לכבודו אם ישכילני מה פירוש המלה "ישן" בפסוק המצוטט.