|
|
| נשלח ב-7/8/2008 23:30 |
 |
| |
קרופניק
.כעין זה מספרת הגמרא על רבי יוחנן שהיה יפה תואר וישב בשערי טבילות בשביל שהנשים החוזרות מהטבילה יתנו בו עיניהם ויולדו להם בנים יפה תואר ויפה מראה,
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן יג
יג] אמרו רבותינו אשה שהיא מתייחדת עם בעלה, והוא משמש עמה, והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמיש, אין לה ניאוף גדול מזה, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה [תקח את זרים] (יחזקאל טז לב) , וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה , אלא זו שפגעה באיש אחד, ונותנת עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה, ולבה עליו
האם למישהו הסבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2008 08:06 |
|
| |
ירוחם שם,שאלת את עצמך כאשר אדם בעל רוח כגון יעקב אבינו עליו השלום כאשר שכינה מדברת מגרונו,לא תען אליו ביחס האדם ללא מודע.
כלומר האדם אינו מודע למוצא פיו כאשר הוא מדבר עם איש רוח כגון יעקב,אלה אם כן גם הוא איש רוח.
לא שאלת את עצמך כיצד הרגיש יעקב כאשר נאמר לו הדבר הזה מפיו של לבן?
יוצא שיעקב התייחס ללבן בכובד ראש למוצא לשונו(כי האלוקים צידד בלבן תחילה),והנה העדות לכך...
כאשר נגלה אלוהיי יעקב ללבן,ואמר לו לא תדבר טוב ורע כנגדו
לא תדבר, כלומר תהיה אילם.
תוקן על ידי עממי ב- 15/08/2008 8:06:32
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2008 16:24 |
|
| |
לא הייתה כוונתי כלל לפגוע בציבור האילמים ,שכן אני מכיר אילמים אמיתיים מוכשרים מאוד.
ועמהם הסליחה על האמירה הקלוקלת.
תוקן על ידי עממי ב- 15/08/2008 16:31:01
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 23:11 |
|
| |
אונומטופאי: אבנ\י המקום? 4/12/2003
פרשת ויצא : "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" - רש"י מביא שהוא עשה כמין מרזב סביב לראשו, ומביא את דרשת הגמרא (חולין צא:) כי האבנים הנ"ל רבו ביניהם על מי יניח צדיק את ראשו, ומיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" עכת"ד. בגמ' מובא כי ההכרח לפרש כך הוא כתוצאה מהסתירה בין שני הפסוקים - כאן כתוב כי לקח "מאבני המקום" - בלשון רבים, ולאחר מכן כתוב "ויקח את האבן" - בלשון היחיד, כתוצאה מהסתירה דורשים כי בתחילה היו אבנים ורק בסוף אבן.
תוס' מציינים כי פשט הפסוק הוא שתמיד היתה אבן אחת ו"מאבני המקום" הכוונה שלקח אחת מאבני המקום, וכתב בעל ה'תורה תמימה' כי רש"י שינה מהפשט כיוון שאם כוונת התורה היתה לאבן אחת היא היתה כותבת "ויקח אבן" ותו לא. מכך שהתורה לא פירשה כך אלא האריכה ב"ויקח מאבני המקום" למד רש"י כי הדבר אינו רק כפשטו ויש בכך רמז לדרשה כי בתחילה היו אבנים ולבסוף אבן.
הגר"א תירץ באופן אחר : הגמ' לומדת על הפסוק "מדם הפר" ש"גורעין, מוסיפין ודורשין" - גורעים את האות מ' מהמילה "מדם", מוסיפין אותה ל"הפר" ודורשין כאילו כתוב שהכהן צריך לקחת "דם מהפר" - וממילא אין הכוונה לחלק מהדם אלא לכל הדם. אף כאן דורשים באותה צורה ובמקום "ויקח מאבני המקום", דורשים כאילו כתוב "ויקח אבנים מהמקום".
הדבר קשה - הגמ' פירשה שם בצורה כזו אך ורק משום שהוכרחה לכך (מפסוק אחר בו כתוב 'ואת כל הדם'), אלמלא ההכרח גם שם היינו מפרשים כפשוטו - מדם הפר - מקצת הדם, וממילא כאן שאין לנו אף הכרח לדרוש כך - ניתן להשאיר בפשט הדברים - חלק מאבני המקום, ואפילו אבן אחת, והדק"ל.
לענ"ד היה נראה לפרש כי רש"י הכריח את המדרש מהמשך הפסוק - "וישם מראשותיו" : רש"י הבין כי פירוש 'מראשותיו' הוא 'מסביב לראשו' ולכן פירש כדברי המדרש שמדובר בכמה אבנים - כי קשה למצוא אבן בצורה כזו משונה - אבן שהיא בדיוק מסביב לראשו (כלומר - הדרשה היא מהסתירה, אך הסתירה אינה מוכרחת, ומכיוון שהמשך הפסוקים מסתדר יותר טוב עם הדרשה, בחר רש"י בפירוש הנ"ל). יש לסייע את הדבר מקביעותו של רש"י - רש"י לא קבע את דבריו על "מאבני המקום" כפי שקבע המדרש, אלא על "וישם מראשותיו" - כיוון שממילים אלו הוא הכריח את המדרש על "מאבני המקום".
מטרתי לא היתה רק להעלות את דבר התורה, אלא גם לבדוק מה דעתכם בכלל, ובפרט - מה פירוש המילה "מראשותיו"? (אונקלוס תירגם 'איסדוהי'.. עוזר?)
אונומטופאי
__________________________
וזכרו - E=MC^2, זה כלל גדול בתורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 23:14 |
|
| |
מואדיב:
.
המלה מראשותיו מופיעה מספיק פעמים בתנ"ך כדי שנדע מהי משמעותה המדוייקת - והכוונה - המקום בו מונח הראש, או מתחת לראש כשהראש מונח.
והנה:
בראשית פרק כח
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא:
ובהמשך, בפסוק י"ח - שוב, ויקח את האבן אשר שם מראשתיו
שמואל א פרק יט
ותקח מיכל את התרפים ותשם אל המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד:
וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר חלה הוא:
וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו:
ויבאו המלאכים והנה התרפים אל המטה וכביר העזים מראשתיו:
שמואל א פרק כו
ויבא דוד ואבישי אל העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה בארץ מראשתיו ואבנר והעם שכבים סביבתיו:
מלכים א פרק יט
וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול:
ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב:
כך, שלענ"ד, פרשנותך את דברי רש"י אינה מתאימה. אין הכרח כאן מהלשון, יש לחפש סיבה אחרת מדוע רש"י נוקט את דברי המדרש, ואינני יודע מדוע לא להסתפק בדבריך הראשונים, בלשון הקצרה "מאבני המקום" במקום "אחת מאבני המקום" ניתן להסתפק כדי להסביר את המקור למדרש.
*****
אונומטופאי:
"ואינני יודע מדוע לא להסתפק בדבריך הראשונים, בלשון הקצרה "מאבני המקום" במקום "אחת מאבני המקום" ניתן להסתפק כדי להסביר את המקור למדרש"
מואדיב, הבעיה היא שאם נפרש כך את הפסוק לא יהיה מובן מדוע רש"י לא פירש כך.. - מדוע הוא בחר דווקא ב"אבנים מאבני המקום" במקום להסביר "אחת מאבני המקום"..
אונומטופאי
__________________________
וזכרו - E=MC^2, זה כלל גדול בתורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 23:15 |
|
| |
ely2:
ידידי היקר.
לי נראה, שעיקר כח טענת בעלי התוס' על רש"י. באמרם ששינה מהפשט.
בא דווקה מהפסוק: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו"
בפסוק הזה מוזכרת האבן הבודדה והיחס הוא על "אשר שם" ז"א לפי הפשט הפשוט הוא שם אבן ולקח אבן.
מהמילה "מאבני" יש באמת קושי ללמוד.
*****
אונומטופאי:
אלי, נראה שאתה סותר את עצמך - אם מ"מאבני" יש בעיה ללמוד, אין שום סיבה ללכת עד ל"אשר שם" כדי למצוא בעיה עם פירוש רש"י ('אשר שם' יכול לבוא כעוד סיוע, אבל אם 'מאבני המקום' אינו דיוק, הדרשה אפילו לא מתחילה)
אונומטופאי
__________________________
וזכרו - E=MC^2, זה כלל גדול בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2008 23:03 |
|
| |
שאלות לעיון
בראשית פרק כח
יג) וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
מה הלשון- אלוקי אברהם אביך- ויצחק בלי אביך? הרי בעצם היה צריך להיות אלוקי יצחק אביך ואלוקי אברהם,-ואלי גם אביך.
בראשית פרק כח
יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁ
מה הרעיון ליצוק שמן על אבן? יוצקים שמן על ראש מלך נשיא נביא, אבל אבן? הרי זה לא היה מקום .המקדש?
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 01/12/2008 23:01:32
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2008 23:42 |
|
| |
לגבי השמן- יתכן שהמצבה היא מעין קרבן שעליו מקריבים שמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 11:06 |
|
| |
בראשית פרק כט
ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
אנו מכירים את התורה כענינית וקמצנית במילים כל מילה מדודה, כל אות מדוד,, מה בדיוק מטרתה באינפורמציה המדויקת של מנהגי ההשקאיה, בפדן ארם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 15:02 |
|
| |
אם שלום
.ה' - אשר בזמנו קיבל את מנחתו של הבל אך לא את זו של קין,
ואשר מקנא קנאה גדולה כאשר בני ישראל "אוהבים" אלוהים אחרים
- לומד מרחל, מבשר ודם, כיצד לכונן יחסי אהבה אותנטיים
אולי בטובך תוכלי להסביר- מה הקשר בין המשפטים. בעיקר בין המשפט הראשון והשני
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 15:06 |
|
| |
[ירוחם,
אני מניחה שאתה יודע ששמי אינו "ליאון וינר דאו", אבל אנסה את כוחי ואסביר מה שהבנתי אני -
א. א-להים שבהעדיפו את מנחת הבל גרם לקנאת קין (ולא ידע לאהוב את שניהם יחד)
ב. ואשר מקנא כאשר ישראל אוהבים אלוהים אחרים (ודורש אהבה בלעדית)
ג. לומד מרחל כיצד לכונן יחסי אהבה אותנטיים (לאהוב מאוד מבלי לקנא וגם להיות מסוגל לסלוח).]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 15:21 |
|
| |
אםשלום
יפה מאד הכונה להבנתך ולפרושך, את מקיימת את מאמר חז"ל- בינה יתירה ניתנה לאשה,
אבל אם כך הפרוש - מר וינר לא התחשב בפסוק הזה-
בראשית פרק ל
וַתּרֶא רָחֵל כּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתּקַנּא רָחֵל בּאֲחֹתָהּ וַתּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:
האם האהבה ממשיכה? האם האהבה נצחית? או אצל בני האדם- - האהבה היא כרוח נושבת וכחלום נגוז?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 16:37 |
|
| |
בראשית פרק כח
יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁ
דברים פרק טז
לא תָקִים לְךָ מצבה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ: ס
איך יעקב בנה מצבה לה'- שה' שונא?
ראב"ע כותב כי מצבה לה' מותרת רק לע"ז אסור לבנותה,- קשה מאד לקבל פרושו- שום דבר אסור לבנות לע"ז לא רק מצבה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 16:45 |
|
| |
בראשית פרק כט
וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
רש"י בראשית פרק כט
(ז) הן עוד היום גדול - לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו'
האם רש"י הכיר את הטבע של היהודי? בעיקר של הצבר הישראלי, עוד לא מספיק להגיע למקום, וכבר מתחיל לסדר את העניינים- הוא הרי יודע יותר טוב.
או שיש לרש"י רעיון אחר, יש לי ווארט, אבל אני נותן צ'אנס
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
