|
|
| נשלח ב-26/11/2009 15:56 |
 |
| |
דיוקים ברש"י פרק לא
(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: רש"י - (מו) לאחיו - הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה (נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר: רש"י - לאחיו - לאוהביו שעם לבן: מה ראה רש"י לפרש בצורה שונה את המילה אחיו באותו פרק בפסוקים סמוכים???
רש"י החכם ידע כשאדם זקוק למישהו שיעזור לו בליקוט אבנים- במלחמה, הוא יכול לסמוך רק על בניו- ילדיו.
אבל בשביל חאפלות- זבח- סטייקים טובים-כולם -כל הג'מע- והחברה- הופכים לאחים _________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 26/11/2009 15:59:15
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2009 16:47 |
|
| |
ירוחם תודה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2009 16:50 |
|
| |
בֹּקֶר עַכְשָׁו וְהִנֵּה אַתְּ לֵאָה, אֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל. לֹא לָבָן רִמָּה אוֹתִי בְּחֹשֶׁךְ הַלֵּיל. זֶה תָּמִיד כָּךְ יִהְיֶה. זוֹ דֶּרֶךְ תֵּבֵל:עַכְשָׁו אַתְּ לֵאָה וְאֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל.
יהודה עמיחי.
תוקן על ידי במ ב- 26/11/2009 16:52:30
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2009 14:39 |
|
| |
'כי בא השמש'.
בתורה מופיעה כמה פעמים המילה 'בא' בהקשר הערב השמש. המילה 'בא' יכולה להיאמר גם על הליכה כאשר יוצאים מנקודת מבט המקום אליו מגיעים כמו 'בא אל פרעה' שנקודת המבט היא מקומו של פרעה. אבל מקום הגעת השמש אינו מתואר ומצוייר שנתייחס אליו ולכן היה אמור להיות כתוב: 'כי הלך השמש'.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2009 18:52 |
|
| |
לבוגיעלון
מדוע מקום הגעת השמש אינו מתואר ומצויר שנתייחס אליו?
הרי השמש אינה הולכת.
לעיניינו היא נגלית בבוקר כשהיא באה מהאופק בצד מזרח ובערב כשהיא באה אל האופק במערב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2009 18:54 |
|
| |
הבעש"ט אמר שסולם בגימטריא ממון, פעם עולים איתו ופעם יורדים-
ואני הק' מוסיף על דבריו- סולם גם בגימטריא קול וגם צום- לפעמים עם שימוש נכון בקול אפשר לעלות ובשימוש לא נכון אפשר לרדת,
וכן בצום האנשים שמשתמשים בצום-סיגופים- התנזרות וכ' יכולים לעלות אבל בעיקר לרדת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2009 20:00 |
|
| |
לירוחם
גם בלי גימטריה-למעשה כל הכוחות של המחשבה הדיבור והמעשה שהבורא חנן אותנו בהם דומים לסכין.
אפשר להשתמש בהם לטובה וההפך.
(הדימוי של סולם גם מתאים כמובן אבל לי נראה שהסולם לא מבטא כל כך את הקוטב השלילי כמו דימוי הסכין.
אבל מבחינת הגימטריה אכן יש לסולם יתרון ברור....)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2009 09:52 |
|
| |
צענע
'באה אל האופק' הוא אמנם אפשרות של פירוש אבל 1. חנית השמש הלא היא מעבר לאופק ובמיקום זה ישנו להכרח ללון במקום ולא להמשיך בדרך. 2. לא חנית השמש היא המכריחה ללון אלא הליכתה. 3. הכתוב לא מפרט/מפרש להיכן בא(ה) כמו שב'פרעה' כך שהמשמעות היא שביאת השמש היא למקום הטבעי של המביט וזה לא כך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2009 10:12 |
|
| |
צענע
הסולם הוא לא דימוי- הסולם- הוא כלי המשמש לעליה וירידה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 10:54 |
|
| |
הערה קטנה ואמיתית בפשוטו של מקרא:
"ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"
יש התמהים, שהרי כשאדם מחכה מאוד למשהו , הזמן עובר לאט ולא מהר.
והאמת כי אין זה קושיא כלל. כי פירוש הכתוב הוא שמבחינת המחיר ששילם זה היה בעיניו כימים אחדים.
(נגיד, ביחס ללאה אולי זה היה נחשב לתשלום גבוה. אבל תמורת רחל- 7 שנים היה מחיר נמוך).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 18:27 |
|
| |
שבוע טוב לכולם:
מנין החוצפה של הנאורות לגנוב לנו את הזכויות יוצרים לגבי
בראשית פרק לא
(יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
(טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ:
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 19:02 |
|
| |
שבוע טוב עיונים במשמעויות של הפרשה - בעיינים אחרות מהרגיל
בראשית פרק כח
(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:
רש"י רואה בתמיה כי ה' מבטיח ליעקב רק את הארץ אשר אתה שוכב עליה ותירץ את תמיהתו זה
רש"י --שכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:
לע"ד ה' אומר ליעקב רק את הארץ שאתה שוכב עליה אני נותן לך. נותן לך ולכל אדם אבל אתה אם תרצה תוכל לפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה. יש לך את היכולת- אבל אני לא אעשה את העבודה בשבילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 20:40 |
|
| |
ירוחם,
'לך אתננה ולזרעך'- לענ"ד זה המשך הברכה שנאמרה לאברהם העברי, והיא היתה על כל ארץ ישראל.
סתם 'נשיקה' שבמקרא, מהי?
ראו מה כתב הרמב"ן בענין נשיקת יעקב לרחל (היה קשה לו, מה זה צריך להיות שבחור ובחורה נפגשים, ועל הרגע הראשון-נשיקה):
"ורחל היתה קטנה ואין לחוש לה. וזה ענין וישק יעקב לרחל. או הוא כדברי רבי אברהם (לעיל כז כז), כי נשיקה בלמ"ד [ר"ל וישק לה. א. ה.] איננה בפה, רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה".
מכאן שסתם נשיקה שבמקרא היא בפה.
_________________
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 13/11/2010 20:42:56
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 20:41 |
|
| |
יחס לנדה בתקופת המקרא:
רחל טענה לאביה , כי איננה יכולה לקום מעל הגמל כי דרך נשים לה.
רמב"ן: "אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך - לא הבינותי מה התנצלות זה, וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו? אולי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד".
עד כאן הכל טוב ויפה. ומתאים לתקופתינו.
וממשיך הרמב"ן: "והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט), והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה, רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא, אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות ממעשה ידיה:
ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדבורה טמא"
מה זה?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 20:48 |
|
| |
אברהם
א. זה מבט ורמז- ולא פשט.
ב. הבטחת ה' לאברהם על הארץ - לא התקיימה- בלי מלחמתם של בניו. גם בשביל הבטחות צריכים לעבוד ולהלחם
|
|
|
|
|
