מהי תיאוריה "מדעית"?

בלי להכנס לשום פולמוס אלא רק לתועלת הסקרנים, התיאוריה החדשה שהזכיר צ'אוטנג כבר נידונה ברותחין:
http://arstechnica.com/news.ars/post/20071117-upon-further-review-surfers-new-theory-of-everything-severely-deficient.html
כולל ביקורת חריפה במיוחד כאן:
http://motls.blogspot.com/2007/11/exceptionally-simple-theory-of.html

תוקן על ידי dfl ב- 20/11/2007 11:03:43

צר לי שלא זכיתי לעקוב מתחילת הדיון המרתק,ואני מקווה שלא אדרוך על יבלות ואחזור על דברים שנאמרו.

מואדיב כתב:

אני רוצה לחזור למקור הדיון ולהציע הצעה:


"תאוריה מדעית" היא כל תאוריה שאנחנו מחליטים לקרוא לה בשם זה.

כעת, אני מציע להתחיל בדיון קל יותר.


מאחר וכל מה שהגדרנו כ"תאוריה מדעית" הוא אכן "תאוריה מדעית", השאלה החשובה היא איך נבחין בין תאוריה מדעית "טובה", לתאוריה מדעית שאינה כזו.


איך תבחינו בין השתיים?"

  הנידון הזה כבר דשו בו וגם נרמזו בדיון כאן הדברים . פואנקרה ניסה להתמודד עם  השאלה ע"י בחינת שני המודלים של הגואמטריה האן- אוקלידית  של לובשבסקי ורימן. וטען שכשיש שתי תורות מדעיות סותרות אבל קונסיסטנטיות לגבי עצמן המדע בוחר בתאוריה היפה והנוחה,במובן של ההסבר היותר כולל שבין השיטות המקבילות.
 ברור שכאן אין מימד של יותר אמת או פחות אלא של נוחות ו"אסטתיקה" .לכל אחד מהמודלים הנ"ל מבחן ההפרכה הוא רק בקיום התיאוריה ה"יריבה". שמשמעות הדבר שאין מבחן הפרכה(קרקרים כלשונו של שכן).

החלפת התיאוריה של רימן יכולה להסביר בנוחות רבה יותר את תורת היחסות אבל היא אינה מבטלת את הנכונות של הגאומטריה האוקלידית שנוחה יותר בהסברים רגילים במישור . 

 מכאן הוא הסיק על תאוריות מדעיות ניסוייות שתאוריה טובה היא יחסית למקום ולזמן.

(שאלת האמת והקרבה לאמת  אינה קריטריון בבחירת תיאוריה. אא"כ הגדרת האמת היא מילוי התנאים של הקריטריונים... ).

 אם אני משער שהאוטו שמולי הוא יציר תבוני.ואחרי בדיקה שיטתית אני מגיע למסקנה שאכן כן,אני יכול להניח שלא כדי לי סתם לחתוך איזה חוט חשמל מפני שהוא בעל תכלית תבונית במערכת ואני אקלקל משהו. אם יש קוסיסטנטיות בשיטה, ועברתי את כל מבחן הבדיקה המתודית מדעית הפשוטה. הרי שהתיאוריה תתקבל גם אם לא נוכל ליצור בחינת הפרכה להשערת הבורא התבוני של האוטו הזה.והתאוריה היא טובה מפני שגם אוכל לנבא הרבה דברים בהמשך הטיפול באותו,ולכן היא "נוחה"

 כמו שנגעו כאן באשכול -.מבחן ההפרכה של פופר נולד בגלל הבעיה הקנטיאנית של חוסר יכולת האיחוד בין התפיסה לדבר שהוא עצמו .וממילא חוסר היכולת לאמת תיאוריה באופן מוחלט מהבחינה של התקפות הפילוסופית.(ראסל יצר את אותו המבחן לאמת הפילוסופית.מאחר שלא נוכל לדעת את האמת המוחלטת ,אנו נסתפק במבחן ההפרכה.)

 אבל מהבחינה של האימוץ המדעי לתאוריה מספיק לנו הכלים של ניסוי חיזוי וכו, ועדיפותה בהסבר רחב יותר של תופעות ,למשל.

מה לעשות ,גם לפני ישובו של קאנט של בעית הדדוקציה של יום עדיין המדע התקדם ע"י הדדוקציה בהתעלמות מוחלטת וכך הוא ימשיך בעתיד כנראה,כל עוד הוא יספק את "הסחורה",ויניב פירות שחשובים לאנשי המדע בהסבר התופעות .ולא הממשות.

 אגב זכור לי במעורפל על מקרה ששני מדענים רוסיים טענו שגילו חלקיק נוסף(מי שיכול להזכיר ולמלא כאן את הפרטים) לאחר זמן התעוררו הפיקפוקים בנכונות התגלית ואחד הפיזיקאים שחקר את העניין טען באיזה עיתון מדעי שאנו היום נמצאים בקצה היכולת לברר את הדברים ואכן יתכן שיאכילו אותנו לוקשים ולא יהיו לנו דרכים לברר.-יתכן שזה מקרה קצה נוסף שדורש מהפילוסופיה כלים לתקפות תאוריה מדעית אבל זה לא יהיה כלי הבחינה של אימוץ במישור המעשי

פואנקרה היה מתמיטקאי, ובמתמטיקה כל מערכת אקסיומות היא 'נכונה' אם אין בה סתירות פנימיות, מבחינה זאת כל אחת מ3 הגיאומטריות (אוקלידס, לובשבסקי ורימן) נכונה באותה מידה.
למעשה אין אפשרות תיאורטית לסתור את הגיאומטריה של לובשסקי או רימן וגם את הגיאומטריה האוקלידית בינתיים לא הצליחו לסתור (הצליחו רק להציע מערכות אקסיומות חלופיות שנראות טובות לא פחות).
לעומת זאת במדעי הטבע אנו מנסים לגלות אמיתות על העולם הפיזי כך שיש חשיבות לשאלה מה 'נכון'.
(אם כי כמובן יתכן שאין אפשרות להגיע לכך).

גם אני מצטרף אחרי דילוג, ואעיר על הנקודות שעלו כעת:
1. אני מצטרף להערת סנשו שתיאוריות מתמטיות אינן מדעיות והן לא טוענות מאומה על העולם. רק היישומים הפיסיקליים שלהן  הם מדעיים. לכן אין כל קשר לשאלת הסתירה בין תורות מתמטיות.
2. אני לא מסכים לכך שהאלגנטיות אין לה ולא כלום עם האמת, ואף יש לי הוכחה פשוטה (אך מוחלטת) לכך (שפעם כבר נדונה כאן).
3. שאלת הקרבה לאמת היא השאלה החשובה ביותר בבחירת תיאוריה מדעית. אמנם היא לא הקריטריון למדעיותה של התיאוריה, וכנ"ל בתחילת האשכול.
4. מבחן ההפרכה של פופר כמעט לא קשור לשום בעייה קאנטיאנית, אלא פשוט לכך שלא ניתן להוכיח תיאוריה שכן כדי להוכיח אותה אמפירית יש לבדוק את כל המקרים הפרטיים. להפרכה די במקרה אחד סותר. את זה אפשר היה להבין גם בלי קאנט ויום.
5. קאנט ויום עסקו בבעית האינדוקציה ולא הדדוקציה. גם המדע מתקדם בכלי אינדוקציה ולא דדוקציה.
6. לגקבי הערת דון קיחוטה, בהחלט כן ייתכנו שתי תיאוריות בעלות הנחות סותרות, שתהיינה שתיהן תקפות מבחינת כל העובדות הידועות לנו (או שהנפ"מ ביניהן שייכות לתחום שעוד לא נמדד, ואולי לא יכול להימדד, או שאולי אין נפ"מ מעשית כלל). זה מביא אותנו לשאלת מעמדם של היישים התיאורטיים, שכן את אוסף העובדות הידועות אנו נוטים להסביר במונחי מערכת מושגית שלימה שמתוכה ניתן לגזור את התופעות (מה שמכונה: הסכימה הדדוקטיבית-נומולוגית של המפל). המערכת המושגית הזו יכולה לכלול מושגים ויישים תיאורטיים שאף אחד לא ראה, ואולי הם גם לא קיימים (או חלקם), ולכן אין מניעה שתהיינה מערכות סותרות, כל עוד ישנה הלימה מלאה (וגם זה, כידוע וכמפורסם, לא קיר) לעובדות שנגזרות מן המערכות הללו.
7. את המערכת התלת-הנחתית שהביא קיחוטה בסוף ממש לא הבנתי. אם יש רק שלוש נקודות אז איפה עוברים הקווים שעוברים ביניהן? האם הם לא מורכבים מנקודות (או שאולי הם עושים 'מינהור' קוונטי מנקודה לנקודה)? לא כל שלושה משפטים שרירותיים יוצרים מערכת קוהרנטית.

מיכי

מי אמר שקוים מורכבים מנקודות? ומה הבעיה בקווים המורכבים מ2 נקודות בלבד?

6.  לא דברתי במקרה שקיימת בעייה טכנית וחסרה לנו ידיעה - אז (עקרון התער של אוקאם) התאוריה הפשוטה יותר עדיפה. (ברור שבזמן ניוטון גם תורת הייחסות היתה תקיפה.) התייחסתי לדברי קודמי שלא עשה את ההבחנה הזו.

7. הדוגמא שהבאתי היא דוגמא סטנדרטית למערכת אקסיומות מקובלת. מושגי היסוד  ישר נקודה  ומישור נחשבים למושגי יסוד שונים.

_________________