מהות המיסטיקה והשפעותיה ההלכתיות

ריו

כמו שהדגשת את חשיבות ה'סוד' שהוא הרעיון הפנימי-יסודי, כך הדגשתי אץ חשיבות הפשט שהוא החיבור למציאות הפשוטה.

'פ רד ס' אמור להיות מקשה אחת, בה הרמז והדרוש ממזגים את הפשט ביסוד ואת היסוד בפשט.

תוקן לפי בקשת וטו

תוקן על ידי - קונילמל7 - 1/29/2003 9:43:58 AM

ריו,

מבחינה אובייקטיבית, היהדות עברה שינוי לאחר פרסום ספר הזהר, לא משנה מתי ואיך הוא נכתב.

התימנים הדרדעים סירבו לקבל את ה"בשורה החדשה" והעדיפו לדבוק במנהגי אבותיהם.
איפה כאן הפסול? מדוע לדעתך היה עליהם לקבל את המנהגים החדשים אם לא הייתה להם מסורת לגביהם?

מה זה בדיוק נר שבת לאור החשמל? אין זו ברכה לבטלה? הרי חז"ל אומרים 'שרגא בטיהרא מאי אהני?' פירוש: נר לאור היום מה מועיל?

רוני הזכיר באשכול חדש את הנוהג לומר 'התכבדו מכובדים' כשנכנסים לשירותים, שהרי המלאכים מלווים רק עד הפתח. לזה יש מקור בתלמוד שהפך להלכה בשולחן ערוך.

השולחן ערוך מוסיף שכיום לא נוהגים לומר את זה. ההסבר הניתן לכך הוא שכיום האדם בדרגה נמוכה יותר ואין לו מלאכים מלווים.

למה לא אמרו פשוט שהיום כבר לא בולעים את ה'לוקש' של מלאכים כל כך בקלות? זהו יושר אינטלקטואלי?

ומה פתאום בליל שבת אומרים 'שלום עליכם'? בטח כי בזכות השבת הם באים למרות שאיננו ראויים.

התשובה היא פשוטה; בשבת נהנים לפזמן 'שלום עליכם' על האווירה הנחמדה ולא כל כך איכפת אם אנו מלווים ברוחות או בדמיונות?

מתעב!

תוקן על ידי - בוגיעלון - 2/3/2003 10:04:44 AM

אם אתה חושב שרוב רובם של היראים שולמים שנאמנים לה'ולתורתו באמת ובתמים אינם מאמינים במלאכים (ובמיוחד בזמן חיבור השלחן ערוך, שטרם חדרה ופשתה רוח ההשכלה באומתינו) אתה בעצמך אוכל "לוקשים". ברור שרוב החרדים מאמינים בכך בלי ספק, וממילא זה לא הטעם שלא אומרים את זה.

ואם אתה מוכרח למצוא טעם פשוט, הרי יתכן לומר, שמפני שזמן הש"ס ללכת לבית הכסא המרוחק מן היישוב לא הי' כבזמנינו דבר שבשגרה, אלא מדובר הי' בהליכה מיוחדת, אך כשבית הכסא נהפך לחלק מחדרי הבית לא הי' בכך משום מעשה מסויים וחדלו לומר את האמירה. ואח"כ ניסו למצוא צידוק רעיוני על אי האמירה.

אגב: אכן הי' מגדולי ישראל שלא אמרו את פזמון שלום עליכם מטעם האמור.

מסתברא

מוטב אוכל לוקש על סיבת ביטול המנהג, מלוקש המלאכים המיסטיים!

הואל נא להגדיר ולתאר ה'מלאך' בו מאמינים 'רוב החרדים' כדבריך.
כל מלווה הוא או פיזי-תחושתי או דמיוני. אני טוען שהמושג הוא דמיוני (לגיטימי למבין את דמיונו) והחולקים סוברים אם כן שהוא פיזי, אז איך מזהים אותם?

אינני מדבר כאן אם זה אכן דמיוני או לאו, דהיינו אם המלאכים הם מציאות אמיתית או לאו, אך לך תשאל אדם חרדי מן השורה שאינו קורא עצור, ותשאל אותו אם מאמין שכשהוא עושה מצוה הוא יוצר מלאך, או שחז"ל אמרו שמלאכים מלווים אותו, אם הוא מאמין בלי ספק שיש יצור מלאכי בכנפיים המלווים אותו? (ואם הוא מיימוניסט שכלתני אז יש לו הבנה מופשטת בכך, אך גם מאמין בכך, שהרי גם הרמב"ם המתנגד למגיה מביא הלכה זו בספרו הל' תפלה פ"ז).

מסתברא

[וכפי שהערתי עתה באשכולו של רוני, הרי גם בוגי יסכים!]

מה עם ההלכה שלא לקצץ צפורניים ביום חמישי, כי זה יצמח בשבת?

מה הצמיחה הזאת ומה האיסור???

יענטע

תמהני עליך.

אני משער כי ברגע שציפורנים מתחילות לצמוח, כלומר באופן הניכר לעינים, הן נראות פחות יפה מאשר ציפורנים גזוזות היטב, או אפילו ציפורנים שנגזזו וחלף עליהן יום של צמיחה.

יתכן כמובן שטעם המנהג הוא לא לבצע פעולה ביום חול שמביאה להתחלת צמיחה בשבת. אין בכך טעם הלכתי שניתן לזהות בגמרא, עד כמה שאני רואה, אבל ניתן להבין את ההרגשה של מי שמחמיר בזה.
לומר שהרגשה כזו מצדיקה חומרה כזו? יש צדדים לכאן ולכאן, כרגיל.

וכרגיל, עלינו להמתין לבואו של וטו שיסביר את הטעם למנהג על פי דרכו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני


יענטע,

זו דוגמא אופיינית לרגישות פרטית לגיטימית ששירבב אותה מאן דהו בהלכה וכפי שהסביר רבינו המיימוני.

וטו

כדרכך, ציינת כלל גדול בהלכות.
"רגישות פרטית שהפכה לכלל".
עמדת על אחד הגורמים הראשיים להופעתם של מנהגים, חיבובי מצווה, ואולי הלכות עיקריות.

כידוע, אחת הדרכים ללמוד תורה, ואיני כותב זאת בשום נימה של ציניות, היא התבוננות בדרכיו של האדם הגדול, התלמיד חכם.
אלא שלא כל מתבונן יודע להתבונן ולהסיק.
וכבר בגמרא מצאנו ש"הרואה ראה וטעה", שלא ידע להסיק נכון את הכלל מן ההנהגה.

על אחת כמה וכמה שנאחזים בחיצוניות, מתוך האמונה שהיא הדרך היחידה לבטא את הפנימיות...

והנה, מתוך דיון אגבי הגענו לאחד מאבות ההתפתחות ההלכתית.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כידוע לכם אינני זוכה לרדת לסף דעתכם, אך אתמקד במקורות בלבד, ואני בטוח שאח"כ תוכלו לדרוש כיד ה' טוב בעיניכם.

מקור נוהג זה מובא בנושאי כלי השלחן ערוך בסי' ר"ס סק"א. ומקור הדבר ברש"ל בהגהות הסמ"ג ואצל תלמידו המטה משה סי' תיא בשם ספר הגן (ספר אנונמי מחכמי אשכנז שמוזכר בספרים אך אינו קיים כיום, בספר אחר מוסרי בשם זה וגם הוא לאחד מחסידי אשכנז הדבר אינו מופיע).

בכל אופן, בשו"ת מהרי"ל החדשות (ולציין שספר זה לא ראו נושאי כלי השו"ע, מעצבי ההלכה, שכן רק נדפס לראשונה בשנת תשל"ז מכת"י) סי' רד, קיים דיון על זה ושולל הדבר לחלוטין. לטובת הפורום שאין הספרים מצויים אצלם אצטט דבריו: עוד ילמדנו רבינו מה שאומרים העולם לגלח הצפרנים ביום ה' דאז הוי התחלת גידולן ביום השבת, אם יש לדמותו להא דתנן פ"ק דשבת בית שמאי אומרים אין פורסין מצודות דגים חיות ועופות אלא בכדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין, הרי אעפ"י שהצידה נעשית בשבת אפי' הכי מתירין בית הלל ואין לחלק דהתם [=שמה] שמא לא יצוד בשבת, דבירושלמי מוקי לה לב"ש בחורשים דשכיח חיות [=בחורשות שחיות מצויות בתוכן], דאם לא כן, תקשה לב"ש דקאמר "בכדי שיצודו" מנא ידיענן מתי יצודו"

ועל כך עונה המהרי"ל: וגילוח הצפרניים, מה מאד תמיהני על אותו מנהג אם הוא מנהג ותיקין, כי מה יעשו כי חל יום טוב שני בשבת...? [עוד] איני מבין כלל, מה שייך איסור במלתא דאיתעבד בידי שמים? [=מה שייך איסור בדבר שנעשה בידי שמים], ועוד, מאי טעמא בהתחלה, הא כל יומא ויומא צמח נמי [= למה ההתחלה של צמיחת הצפרנים בשבת, הרי בכל יום ויום הם צומחים?]

תוקן על ידי - מסתברא - 2/7/2003 6:27:22 AM