אגודה מסוג אחר - אבי בלום

במרתף בית הכנסת 'זכרון משה' בבית שמש, התכנסה לה חבורה מגובשת ובלתי שגרתית. היו שם תומכיה הטבעיים לכאורה של תנועת 'דגל התורה'. שהה שם אפילו יועצו האישי של אחד מבכירי התנועה. ובכל זאת אמרנו "תומכים לכאורה", שכן במציאות הם חשים זה עידן ועידנים כבנים חורגים. אורח חייהם חרדי למהדרין מן המהדרין, ושומו שמים, הם אפילו לא נמנים על בני עדות המזרח נשואי איומיו של גפני, הם בסך הכל אברכים לשעבר, שיצאו לעולם המעשה ומביאים טרף לביתם, אך תעסוקתם היא להם לרועץ.

הם ידעו שאולמות בני ברק וירושלים אטרקטיביים יותר לכינוסים מסוג זה אך העדיפו במוצהר, ועל מנת שלא למשוך אש, את אפלולית המרתף בקרן הזווית של בית שמש. לדברי עשרות המשתתפים, הם מייצגים עוד מאות רבות של חבורה הולכת ומתגבשת ששומרת על קשר בינה לבין עצמה ומרחיבה כל העת את מעגליה. בכינוס הם העזו לראשונה, לקרוא תיגר על הוצאתם אל מחוץ למחנה, דבר המתבטא בעיקר בהפיכת ילדיהם, לסחורה סוג ב', במוסדות החינוך הליטאיים. לא נשמעו שם תלונות, ולא התאוננות על אפליות. נשמע קול ברור וצלול בדבר צורך אמיתי במציאת פתרון של ממש למצוקה. את המועקה הזאת, ניתן היה לחוש באוויר המרתף.

כמה מהמשתתפים, הציבו להם כמודל את סיעת 'טוב' שהכריזה עצמאות בביתר וכשישים קולות היו חסרים בינה לבין המנדט השני. כמה מהמשתתפים אמרנו, לא כולם. שכן רבים מהחברים חשים עצמם באופן טבעי כבשר מבשרה של תנועת 'דגל התורה' לעת עתה, אך לא בכל מחיר.

ויש להם בטן מלאה: "לא ייתכן שנהייה כשרים לבוא בקהל בבחירות, שנהייה ראויים ככתובת לתרומות, אך ביום פקודה כשאנו עומדים עם ילדינו בשער מוסדות החינוך אנו ניצבים בפני שוקת שבורה, וזה רק קצה הקרחון של מגוון בעיות פנימיות שאינן זוכות להכרה, שלא לדבר על טיפול".

ומה הפתרון?

"מה שעשה פרוש לחסידויות הקטנות באגודת ישראל. גם שם הייתה סיעה גדולה שלא ממש ספרה את מי שלא נמנה בין שורותיה, עד שהקטנים השכילו להתאחד ויצרו כוח מוביל משל עצמם".

עבור אחדים מהמשתתפים, פרוש הוא המודל. נכון לעכשיו רק המודל ולא אופציה ריאלית לבחירה פוליטית, וזאת על אף שבבחירות המוניציפאליות האחרונות באלעד, נרשמה גם חבירה שכזאת בין בני הציבור הליטאי העובד, לסיעת שלומי אמונים המקומית. נכון לשלהי הקדנציה הברית המקומית עדיין נשמרת, כשסיעת 'שלומי אמונים' החסידית באלעד, היא זו שדואגת להקצאות בתי הכנסת של בני הקבוצה הליטאית. כאות הזדהות והכרת הטוב השתתפו נציגי קבוצה זו בכינוס 'שלומי אמונים' במוצאי שבת, וישבו במרכז האולם כמחותנים ראשיים. ומדוע שלומי אמונים, שאלנו: "שם לפחות מקשיבים לנו", נענינו.

הם אומנם קוראים לעצמם בשם בעל אסוציאציה אגודאית – 'אגודה אחת', אך חשוב להם להדגיש שאין להם יומרות פוליטיות מוצהרות: "המטרה שלנו היא בראש ובראשונה להפוך את קיומנו ללגיטימי. לדאוג לכך שגם מי שנאלץ לעזוב את הכולל בשל צורכי פרנסתו, יוכל להמשיך ולחוש חלק מהציבור התורני ללא רגשי נחיתות. היעד שלנו הוא שנפסיק לעמוד כעניים בפתח ולהתחנן על נפשנו ונתחיל לקחת את עתידנו בידינו, אנחנו בסך הכל רוצים לחיות בכבוד. לא יותר", מסביר לנו אחד מבני החבורה. ויש לו גם סיומת בכלל לא רעה: "לפני שראשי דגל התורה שולחים בליסטראות החוצה, שיתבוננו בבית פנימה ויסיקו מסקנות, רגע לפני שמבחינתם יהיה מאוחר מידי".

ודברים היוצאים מן הלב ששמענו, רשמנו.

http://bh.hevre.co.il/news_read.asp?id=3720&cat_id=1

תוקן על ידי חיים9999 ב- 16/11/2007 8:13:35

בןציוןכהנא

יש מין יצה"ר מיוחד לומר:
"עם אבטחה כזו עלובה, איך החמאס לא חשב אף פעם לעשות פה פיגוע? זה ממש מתבקש"

אני מתנגד לדיבור כזה אפילו בצנעה (משום פתיחת פה לשטן) כ"ש בפרהסיא 
ועאכו"כ שלא לפרסם בעיתון שהמודיעין העזתי קורא בו יום יום.

בכל אופן, יש הצדקה לוותר על התגובות הללו כאן, ולו משום שזו סטיה ממטרת האשכול, דומני שלזה גם בצ"כ יוכל להסכים.


אם דגה"ת תכיר באופן רשמי בקיומו של ציבור עובד, על ידי נקיטת פעולות מסויימות, שבאופן טבעי גם יגרמו לגיטימציה בהמשך הזמן. האם יהיה די בכך?

דומני שכדאי לפעול בכיוון הזה

המשך בא



ככה מבקשים סליחה

לנוכחים בכינוס, נדמה היה לרגע שלביתר אחרת נזדמנו: "לפי המשוואה שנוצרה פה, ראש העיר הבא של ירושלים יהיה גאידמק", הסביר זקן השבט אברהם רביץ לקול שאגות הצחוק של הנוכחים: "הרי אם המשוואה היא השקעה כספית, בביתר ניצח פרוש. בירושלים ינצח ארקדי".

החגיגות בעקבות הבחירות בביתר, לא פוסקות לרגע. מה שהחל במסיבת המנצחים האמיתיים במוצאי שבת, לפני שבועיים בכינוס 'שלומי אמונים' בירושלים, עבר למסיבת חסידי ויז'יניץ בבניין מועצת מודיעין עילית ביום חמישי האחרון, בהשתתפות לא אחר מאשר ח"כ יעקב ליצמן, והסתיים במוצאי שבת זו בכינוס ראשי ועסקני דגל התורה בביתר עילית.

היה מי שהסביר, כי האווירה הברסלברית של ראש העירייה הנבחר מאיר רובינשטיין, איש החסידות, השתלטה לה אפילו על התנועה הליטאית, שמצאה גם באירוע מצער כמו תבוסה, את 'הנקודה הטובה' מעוררת השמחה...

היו שם כל אנשי התנועה, אלו שניסו לסייע, ואלו שהעדיפו למשוך ידיהם מלכתחילה. כולם נקבצו ובאו החל מעסקני הדגל העירוניים, עבור לקולגות - גוטרמן ממודיעין עילית, מקלב מירושלים והרבסט מאלעד, וכלה באנשי 'המשמרת הצעירה' של דגל התורה אורלנסקי, גרינברג, שפירא וברנר. על כולם ניצח 'איש המשמרת' (ולא הצעירה) מוטק'ה בלוי, יוזם ומנחה הכינוס.

מעבר להסברים ולפילוחים המלומדים ששרדו מהבור הממוחשב, היה גם מי שיצא באמירה חדה ונוקבת ואפילו ביקש סליחה.

ולסליחה זו מה היא עושה? בשבוע שעבר ניתנה בטור זה, במה גם אם מצומצמת, לזעקתה של קבוצה מתוככי הציבור הליטאי, עליה נמנים גם גורמים מתוככי תנועת הדגל, שהעזו לצאת חוצץ כנגד הפיכתם, ובעיקר הפיכת ילדיהם לסחורה סוג ב', במבדקי הקבלה המחמירים לתלמודי התורה ולבתי הספר.

המזכ"ל הנמרץ ח"כ גפני, מודע לקולות העולים מהשטח, עמד שם, קבל עם ותנועה וקרא להם לחזור הביתה: "נשלב אותם. הם חלק מאיתנו. אני לא מדבר על הקבוצה הקטנה באלעד (שנוכחותה בכנס הניצחון של פרוש, סוקרה במדור זה בשבוע שעבר – א.ב.), אלא על הקבוצה הגדולה באלעד, על הקבוצה שהיא ענקית בבית שמש, אמריקאים וכאלה שנקראים בעלי בתים, הם יהיו חלק מדגל התורה. לא נאפשר להם ללכת לבחירות לבד. צריך לומר להם, אתם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו.

"אני מתנצל בפני תושבי ביתר, לפחות בחלק שלנו, שאפשרנו לרשימת 'טוב' לצאת, מבלי לשלב אותה איתנו. כולנו היינו בעניין של ראשות העיר, החלק הזה הוזנח על ידינו שלא באשמתנו, אלא בגלל המאבק שנכפה עלינו ללא סיבה. הערב אני אומר להם, כולנו דגל התורה". וכמו בשבוע החולף, דברים היוצאים מן הלב - גם אם מ"לב פוליטיקאי" - ששמענו, רשמנו.


בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

על מה הוא מתנצל?
וכי הוא עשה משהו על דעתו ח"ו?
או שמא לרמוז כי שולחיו טעו ח"ו?