לק"י
אלו ספרי אחרונים שלא מעידים על הראשונים !
נוסיף גם, שארץ תימן בנויה ממלכות ממלכות מבחינת ההלכה והמנהג, ורוב הפעמים לא היו מודעים לכך !
"שוני רב היה קיים במסורות ובמנהגים לא רק בין צנעא ושאר חלקי הארץ, אלא גם בין אזור לאזור ואף בין כפר לכפר. המרחקים הגדולים וקשיי ההליכה ברגל גרמו לבידוד הישובים, וכמעט כל כפר או אזור היה חי את חייו לבד, כשעל היסוד היהודי המשותף התפתחו מסורות וצורות חיים המיוחדות כמעט לכל מקום. הבדלים במנהגים נמצאו עוד מסיבה אחרת, ולאו-דווקא בין יהודים מרוחקים איש מרעהו, הם נגרמו על ידי השוני בהשקפת עולם, עובדה העשויה להתמיה את אלה שהכירו את יהודי תימן כחטיבה מגובשת מבחינת יהדותם" (אביבה מולר-לנצט, 'על חתונות בתימן', בתוך הספר 'ארחות תימן', עמ' 411).
כדי להמחיש עוד את התפשטות הרבה והעמוקה של מנהגי ספרד בתימן, אביא שתי דוגמאות:
א.ר' יוסף רצ'א, איש נפת אלחוגריה שבדרום תימן, מספר כי בעת שהותו במחנה העולים 'חאשד' שבעדן בשנת 1949, נחשפו לראשונה הוא ובני קהילתו על קיומו של הנוסח ה'בלדי' !!! (י' רד'א, 'תימנה – מבוא לארץ אלחוגריה', עמ' 130-131).
ב.יהודי 'רצאבה' לא הכירו את סידורו של מהרי"ץ (בלדי), אלא רק אחרי שהודפס בארץ ישראל (1894-1898) ונשלח אליהם. וכך כותב הרב יצחק רצאבי על סבו:
"וכגון ששמעתי בהדיא מאאמו"ר זצ"ל שאביו זקיני זצ"ל היה לפניו בליל-הסדר התכלאל כת"י מיסודו של מהר"י ונה (כי עדיין לא נתפשט כל כך התכלאל עץ חיים, עד שנדפס) ואעפ"כ היה מברך על כל כוס וכוס, והטיבול ראשון עושים בחרוסת ולא בחומץ וכיו"ב [כדעת הרמב"ם], לפי רוב פשיטות המסורת המקובלת מדור לדור." (הגדה של פסח פרי עץ חיים, עמ' קכד-קכה).
מדבריו אנו מגלים שלושה דברים: (א) אבותיו נהגו עפ"י סידורו של מהר"י ונה. (ב) בזמנם עוד לא התפשט סידורו של מהרי"ץ "עץ-חיים". (ג) המסורת המקובלת מלפני מהר"י ונה היא כדעת רבנו הרמב"ם.
.
_________________
 |
|
|