מה, האם ומדוע צריך לשאול את הרב?

אנסה להשיב על טענותיך.

כך נוסח התוספתא שהבאת:

1. "כן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן אחת עשרה שנה עד עצם היום, בן שתים עשרה להשלים. ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן, כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים, ולבם לשמים. ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות, כדי לחנכן במצות. (מסכת סופרים פרק יח הלכה ז)".

ובהודעה אחרת ציינת: "וכבר העיר ר"ש ליברמן  כי זכר לדבר נמצא במסכת סופרים פי"ח ה"ז. בשישה כתבי-יד הגירסה היא: "וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן שנה עד עצם היום הזה, בן שתיים להשלים, ואחר כך סובלו (= נושאו) ומקרבו לפני כל זקן וזקן".

ואף הבאת כפי נוסח הגר"א:

2. "וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן אחת עשרה שנה עד עצם היום, בן שתים עשרה להשלים, בן י"ג מוליכו ומקרבו לפני כל זקן וזקן, כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים, ולבם לשמים. ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות, כדי לחנכן במצות".

בהודעתך האחרונה הסברת: "בתחילה לא התייחסתי לצום, מפני שחשבתי שסיפור ההליכה לזקנים אינו קשור לצום, היית זה אתה שניסית למצוא קשר בין הצום  להליכה אל הזקנים". והמשכת: "הבאתי הלכה ממסכת סופרים המספרת על מנהגים ללכת לזקנים לבקש את ברכתם, לולי גירסת הגר"א, הייתי אומר שאין לזה כל קשר לגיל 13 אלא הוא סיפור על מנהג שהיה להם, שכשהילד מתבגר היה אביו מוליכו אל הזקנים שיתפללו על הנער ולבקש את ברכתם."

ועתה כתבת: "לפי נוסח הגר"א הלכתינו עוסקת בקטנים  בגילים 11 ,12, ו-13 , כשהגילים 11 ו- 12 עוסקים בחינוכו של הקטן לצום, וגיל 13 (הגיל שבו הוא הופך לאיש), אביו מקרבו אצל הזקנים כד לקבל את ברכתם".

וזו תגובתי:
 
א.  גם ללא נוסח הגר"א, וכך לפי ששה כ"י ולפי מחזור ויטרי שציינת: יש מילת קישור: "ואחר כך סובלו ומוליכו" – האם אין המדובר על האמור לפני כן, שאל"כ מה פירוש "ואחר כך" – אחרי מה??

ב.  מי זה שכתוב בו "סובלו ומקרבו" – אם לא הקטן שדיברו בו לפני –כן.

ג.  תודתי על דברייך כי זו מסקנה "שלי ומדעתי", אך לא אטול כתר שאינו מגיע לי ודומני שהדבר עולה במפורש מכל הנוסחאות שציינת, ומדובר במנהג שקשור לצום.

ד.  ההבדל בין נוסח הגר"א לנוסח הראשון שהבאת הוא את מי היו מקרבים, ולעניננו אין זה משנה אם מדובר בבן הי"ג או בקטן.

ה.  ברור שהנוסח שליברמן מציין עליו אינו מדבר על תינוק בן שנה או בן שנתיים, ובאותו ענין מדבר נוסח מחזור ויטרי, אלא על ילד הסמוך לפרקו שנה או שנתיים – וכפי שמוכח מהתוספתא יומא שציינת עליה. וכי אתה מעלה בדעתך שחינכו בן שנה לצום עד "עצם היום".

ו. להלן שיעור מקוצר מאוד בגירסאות וכי"י: 1. זיהוי כהי"י האמינים מבין ריבוי כה"י. 2. סיווג לענפי נוסח. 3. זיהוי בתוך ענפי הנוסח מי נחשב אב ומי ענפים. 4. ציור עץ כה"י. 5. קביעת נוסח ע"פ אב אחד וחילופי נוסח ע"פ אבות אחרים. 6. הצלבת הנוסח עם גירסאות ראשונים וגם בינהן איתור מי מצטט מגירסאות אמינות ומי פשוט מצטט מקודמו / מי מקצר וכדו'.

ז.   אם ידוע לך על עבודה מעין זו שנעשתה לגבי מסכת סופרים אשמח לשמוע, ואם ידוע לך מה מקומה של גירסת הגר"א ביחס לעבודה מעין החכימיני. אם לא אין כל משמעות להבאת גירסאת הגר"א בנידון דידן! ומכאן דברי לגבי היחס לגירסת הגר"א.

עוד כתבת: " נראה ששמאי הזקן חייב את הקטנים בצום יום הכיפורים, כשם שהוא חייב את הקטנים בישיבה בסוכה"

ח.   ודאי לא תחלוק על העיקרון שמשום פיקוח נפש מותר לאדם לאכול ביום הצום, ולא ראיתי ששמאי הזקן חלק על עיקרון זה. מעתה, במקרה שנראה לנו שיש חשש פיקוח נפש יהיה מותר להאכיל את הילד. א"כ אם יהיה לשמאי חשש פקו"נ על ילד מסויים האם ימנע מלהאכילו? במה נגרע חלקו של הילד מגדול שיש לחוש בו לפקו"נ? (– לסבר אוזן למדנים אומר שהיה ניתן להאכיל את הילד ע"י מי שהיה ער כל הלילה, או יחזקי מזונו במפית, וכי אתה מעלה בדעתך שמשום השדים לא היה מאכלי שמאי את ילדו במקום פקו"נ? אתמהה?!). לפי דברי כאשר ראו ואמדו שילד מסוים הוא חלוש וחסר כח מנעו ממנו לצום, ואין זה כלל משנה אם יש בו חיוב עצמאי או משום חינוך (-אם כי ודאי שאם זה רק משום חינוך עוד יותר יקלו), ואפילו יהיה בן י"ג (-גם בן י"ג ככלל מסתבר שכוחו חלוש מאדם בוגר כפי שהראיתי מדברי המג"א). לכן כל אריכות דברייך משמאי אך למותר.

ט.  סוף דבר, אם נמקד: דומני שתורף המח' ביני לבינך היא זו: לדעתך, הטקס היה בו רק משום עידוד לנערים. לדברי – בעיקרו הוא היה מכוון לבדיקת כוחם, אלא שעטפו זאת בלבוש של טקס עידוד לנערים.

י.   דומני ששנינו מסכימים שמי שינסה ללמוד מההיבט של העידוד שבטקס זה לגבי ברכות מרבנים על פרנסה וכדו' – מערב מין בשאינו מינו.

<"גם ללא נוסח הגר"א, וכך לפי ששה כ"י ולפי מחזור ויטרי שציינת: יש מילת קישור: "ואחר כך סובלו ומוליכו" – האם אין המדובר על האמור לפני כן, שאל"כ מה פירוש "ואחר כך" – אחרי מה??">

אין ספק שצדקת בשאלתך, שאלה זו גם היתה לי.

בהלכה זו גם קשה לי להבין את צירוף ההלכות שבה:

החינוך לצום, הליכת האב (?) לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים, וחשבתי שללא הגהת הגר"א מתי זה היה? ולדבריך למה לא ביקש את ברכתם לצום קל? גם לא הבנתי את ההמשך: "וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחוה לו להתפלל בעדו".

למה אף שמדברי ההלכה במנהג האחרון ברור שאין אנו עוסקים בבן או אביו, גם כאן יש ו' החיבור.
מה שברור מכל הנוסחאות שציינתי הוא, שיש כאן צרור מנהגים, חינוך הקטן לצום, הליכת האב לזקנים כדי שיתפללו על הבן והליכת המבוגרים למי שמבוגר מהם כדי שיתפללו עליהם, מה שלא ברור לי הוא: מתי חינכו את הקטן לצום, מתי הלכו אל הזקנים לברך את הבן,ומתי הלכו המבוגרים אל הזקנים.

<"ההבדל בין נוסח הגר"א לנוסח הראשון שהבאת הוא את מי היו מקרבים, ולעניננו אין זה משנה אם מדובר בבן הי"ג או בקטן">

למה לא נראה לך שזה חשוב, אם  ההליכה אל הזקנים קשורה לצום, הרי העיקר חסר מן הספר.

<" ברור שהנוסח שליברמן מציין עליו אינו מדבר על תינוק בן שנה או בן שנתיים, ובאותו ענין מדבר נוסח מחזור ויטרי, אלא על ילד הסמוך לפרקו שנה או שנתיים – וכפי שמוכח מהתוספתא יומא שציינת עליה, וכי אתה מעלה בדעתך שחינכו בן שנה לצום עד "עצם היום">

למה לא? אם יש על התינוק חיוב לצום, עליו לצום, ורק כאשר יגיע למצב של סכנה, יאכילו אותו.

כמה זמן יכול תינוק להתקיים ללא מזון?
 
<"אם ידוע לך על עבודה מעין זו שנעשתה לגבי מסכת סופרים אשמח לשמוע">

נסה את מסכת סופרים "מהדורת היגר", שנדפסה בניו יורק בשנת תרצ"ז.

<"נראה ששמאי הזקן חייב את הקטנים בצום יום הכיפורים, כשם שהוא חייב את הקטנים בישיבה בסוכה, ודאי לא תחלוק על העיקרון שמשום פיקוח נפש מותר לאדם לאכול ביום הצום, ולא ראיתי ששמאי הזקן חלק על עיקרון זה">

הגישה לפיקו"נ לפי ההלכה הקדומה, הוא סיפור בפני עצמו. אף אם במקרה שנראה לנו שיש חשש פיקוח נפש יהיה מותר להאכיל את הילד, לא ברור לי אם לפי ההלכה הקדומה היה אסור לילד בן תשע לצום. העובדה  היתה ששמאי לא רצה להאכיל את בנו מפני שלדברי הבבלי הוא חשש שהדבר יגרום לכך, ששד מסויים גיע לביקור. השאלה הנשאלת היא: מדברי הגמרא הבבלית  ברור שבנו היה בגיל שבו הוא לא יכל לאכול  בעצמו,  האם לא נראה לך שלפי ההלכה העכשווית היה התינוק בגיל שבו אי האכלתו היתה אסורה?

<"אתה מעלה בדעתך שמשום השדים לא היה מאכלי שמאי את ילדו במקום פקו"נ? אתמהה?!)">

אולי תסביר לי את הגמרא, (יומא דף עז עמוד ב):

"אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים. מאי טעמא? אמר אביי: משום שיבתא"
.
<" סוף דבר, אם נמקד: דומני שתורף המח' ביני לבינך היא זו: לדעתך, הטקס היה בו רק משום עידוד לנערים. לדברי – בעיקרו הוא היה מכוון לבדיקת כוחם, אלא שעטפו זאת בלבוש של טקס עידוד לנערים">

איני זוכר שכתבתי במקום שהוא, שהטקס היה בו רק משום עידוד לנערים,  ההלכה כותבת במפורש שהיה מוליכו ומקרבו לפני כל זקן וזקן, כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים. היש כאן רק לעודד? 

תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/07/2008 3:36:51