תחילה צריך לדון האם הסלקציה לגיטימית ומתי, ורק אח"כ להיכנס לקריטריונים לסלקציה.
א. סלקציה על רקע עדתי אינה לגיטימית עקרונית. כולנו יהודים ואם תלמיד הוא טוב וראוי לא משנה לי מה מוצאו הגיאוגרפי. כמובן שישנה הטענה שמוסד חינוכי כגון ישיבה שנוהגת כמנהג קהילה מסויימת, לא צריכה לשנות את איפיונה ע"י קבלת תלמידים מעדות שונות ואשר נוהגים מנהגים שונים. התשובה לטיעון הנ"ל היא שישיבה לא תשנה את אופיה בגלל ריבוי תלמידים מעדה מסויימת כל עוד מאוזן לדוגמא חצי חצי, ישיבה (או כל מוסד) בד"כ מושפעת מההנהלה ומהצוות ופחות מהתלמידים ובפרט שישנם תלמידים שכן נוהגים את המנהג שמתווים רבני הישיבה (אם באמת רוב התלמידים הם מעדה אחרת יתכן שיש מקום לדון האם זה לגיטימי לדרוש מהרוב לנהוג אחרת).
ב. סלקציה על רקע אומנות ההורים ג"כ אינה לגיטימית. מצינו בתים רבים שהאב אברך והאם מחנכת ב'בית יאנקעב', והילדים אינם מחונכים. לעומת זאת מצינו בתים שההורים עובדים אך אין זה פוגם כלל בחינוך התורני ולפעמים אפילו להיפך.
ג. סלקציה ע"פ רמת תלמיד וכישרון בד"כ נצרכת. אמנם לפעמים זה כואב, אך גם מצד ההורים זה צריך להתקבל – איזה הורה ישוש לראות את בנו נחשל אחרי כל התלמידים? וודאי שלמען התלמיד עצמו כדאי לו ללמוד עם תלמידים ברמתו, הן מבחינה לימודית והן חברתית.
ד. סלקציה לפי רמת היחשפות לתכנים חיצוניים בעיקרון לגיטימית (עד גיל מסויים ואפרט בהמשך).
בהמשך לסעיף ד' – עצם כך שסלקציה מוצדקת בסיטואציות מסויימות, אין זה מצביע שצריך היבדלות אוניברסלית בין הליברלים לפנאטים, מדובר בפונקציה של גיל שבצורת חינוך מסויימת היחשפות לתכנים סותרים כאשר העולל נטול יכולת שיפוטית ריאלית, יכולה לפגום בשיטה וממילא בנתיניה.
לא נראה לי שבפעוטון וגנון יש צורך בסלקציה, לא ע"פ כשרון ולא ע"פ תכנים שיכולים לקלקל אחרים, כל טענה שילד בגיל 4 יכול לקלקל את חבירו לדעתי אינה רלוונטית אלא מכוערת.
כאשר מגיעים לגיל חיידר/בי"ס, כבר יש צורך בסינון (מיון) התלמידים כמו שכתבתי לעיל א. ע"פ יכולת. ב. ע"פ היחשפות ואקסיומות מבית ביחס וכלפי מתווה החינוך.
הטעם הראשון הוא ברור ומובן לכל - הן לטובת התלמיד עצמו והן למען התלמידים האחרים צריך לשבץ תלמיד לפי רמתו. זה עדיין לא אומר לזרוק את אותו תלמיד חלש/היפר אקטיבי/דיסלקטי או כל תלמיד שסובל מבעיית ריכוז - לכלבים. הקהילה צריכה לדאוג גם להם למוסדות הולמים/הקבצות בתוך ביה"ס בצורה יפה (נסתרת עד כמה שאפשר) בלי לפגוע בתלמידים ובהורים.
הטעם השני הוא הבעייתי יותר. אני סבור ואני בטוח שיחלקו עלי (לפחות קוגיטו באשכול סמוך) ויטענו שאין זה לגיטימי לערוך מיון ע"פ מנהג ההורים והבית, הקהילה צריכה לספוג וכו' וכו', מהסיבה שכל סלקציה ע"פ החינוך בבית מהווה הטלת סנקציות על ההורים. א"א להתעלם מהטענה הנ"ל, אך לדעתי ישנן טענות נגדיות שמשקלן כבד יותר.
ילדים עד גיל מסויים אינם ברי דעת להבין, הם מחקים את מה שהם רואים. אין להם מנגנון סינון ושיפוט אובייקטיבי להחליט מה ראוי ומה לא, אלא הם מונעים ע"פ צרכים ורצונות – בקיצור ילדים. לכן החינוך לילדים הוא בעיקר ע"י הקניית אקסיומות, ולא הסברה חשיבתית עמוקה (לא שלא מפתחים את החשיבה אבל בגיל צעיר החשיבה עדיין לקויה וחסרה) מחמת חוסר כלים שלהם. אם תלמיד יתקל בכיתה במושגים חיצוניים הוא לא יוכל להבדיל בין טוב לרע. לא שבהכרח ילד שנחשף בביתו לטלוויזיה (לדוגמא) באחריתו הוא יצא נחות רוחנית מבנש"ק. אבל ישנו כאן ניגוד אינטרסים ברור. ילד שמקבל חינוך שכולו קדושה וטהרה, הקניית האקסיומות מתבצעת בדרך מסוימת, לעומת זאת ילד שנחשף לתוכניות בידור טלוויזיוניות ומעריץ סלבריטאי נוער למיניהם מקבל אקסיומות אחרות. יתכן שאותו ילד שנחשף לטלוויזיה מקבל 'תוסף חינוך' כלשהו והוא יכול להתמודד עם אותם תכנים, יתכן שהוא נבנה כאבטיפוס שונה, ולכן כשיגדל הוא יכול להשתוות מבחינה רוחנית לבנש"ק. אבל בנש"ק שיתקל בתכנים הללו ואין לו כוחות להתמודד עימם, גדל הסיכוי שחינוכו ייפגם.
כל זאת בגיל צעיר, בגיל מבוגר יותר היינו ישיבה/סמינר לדעתי אין לבצע סלקציה ע"פ הקניית האקסיומות שהיתה קודם לכן, אלא אך ורק ע"פ איך התלמיד קנה, קיבל והפנים את האקסיומות והבנתו אותן.
בגיל זה כבר החינוך לא אמור להיות אקסיומתי, החינוך אמור להיות קוגנטיבי יותר, ולכן התלמיד יכול (ואולי צריך) להתמודד עם העולם וגם עם החלקים הפחות יפים שלו (לא שצריך לעשות שיעור טלוויזיה בישיבה כדי ללמד מה שלילי, ח"ו, נתקלים מספיק לבד ואין צורך להכביר בנסיונות), לכן תלמידים שהם מבחינת רמה לימודית שווים, מבחינת השקפה בסיסית הם דומים, אין כל סיבה שלא ילמדו יחדיו. גם עם תלמיד שלא נחשף עד הישיבה לתרבויות נוספות וביום מן הימים הוא יבקר בבית חבירו ה'מודערני' ויחשף, הוא צריך להתמודד עם זה ע"י מחשבה שנובעת א. מהאקסיומות שקיבל כילד והבין כשבגר, ב. עם החשיבה שהוא פיתח מעל אותן התובנות.
זהו לדעתי המודל האידיאלי. במצב העכשווי לצערי אינני בטוח שהוא נכון ומעשי. כיום לא מחנכים לחשוב ולכן אין הבדל כ"כ גדול בין קטין לבגיר. שניהם מקבלים חינוך אקסיומתי ומקובע. בסמינרים זה בולט במיוחד, אבל גם בישיבות זה כך (מבחינה השקפתית בעיקר) אבל מעט יותר טוב ותלוי באלו ישיבות. בישיבות לפחות מלמדים לחשוב, להבין ולהעמיק בגמרא רש"י תוס' וכו', לא לקבל את המובן מאליו אינסטנקטיבית - יש חינוך לחשיבה ולניתוח נושא ופירוקו לגורמים. אמנם בנושאים השקפתיים תאולוגיים ובהבלי העולם החינוך הוא לקבל את המושכל הראשון כאמיתה ללא עוררין, אבל לפחות המוח אינו מנוון ורגיל לחשוב, וכשיתקל בבעיה השקפתית ישנו סיכוי גבוה יותר שגם החשיבה תהווה פקטור.
ישנה בעיה נוספת כיום – אפילו אנשים ליברלים מאד רוצים שבניהם יקבלו חינוך חרדי למהדרין. כמובן שהם יבוא בטענות על נקודות רבות, אבל עדיין הם מתעקשים לשלוח את בניהם למוסדות שנמצאים בסולם הפנאטיות קיצונית ימינה מהם. הם גורמים בכך נזק לעצמם, ובעצם הם מטילים סנקציות על עצמם.
במקום לשלוח למוסד ליברלי ובכך גם להרים את קרנו של המוסד ע"י שיווצר לו ביקוש, הם יוצרים עוד יותר ביקוש למוסדות שלא לגמרי ע"פ רוחם – וכך תופח לו כדור השלג.
תוקן על ידי mzohar ב- 22/11/2007 19:05:29
מ. זוהר
