וישלח

ובאופן מקוצר הרי התורה כן כותבת "אלה הם בני ישמעאל ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם שנים עשרנ נשיאים לאומותם.... על פני כל אחיו נפל"

 מיכה
אני רואה שיש לך תשובות, אני תמה מה ראתה התורה למנות את בני ישמעאל, מיד וצמוד למותו של אברהם?
והנה מענין גם מיד וצמוד למותו של יצחק, התורה מונה את ש/ושלת עשיו.  מקרה הוא או יש רעיון?


אגב האברבאנל כפי שכתבתי  בספר שמואל, ד"ה- בן שנה שאול במולכו.

העניין פשוט ביותר, התורה כותבת את הדברים לפי סדר ברור, אדם הראשון, קין והבל, עשרה דורות, נח, שם חם ויפת, 70 צאצאי נח (החשובים) (עד דור רביעי לנח. פלוס שושלת ארפכשד עד יקטן ובניו, שהם דור שישי לנח), עשרה דורות, תרח, אברהם, ישמעאל, יצחק, עשו, יעקב, יוסף ואחיו, וכאן עוברים לספר שמות.

התורה הקדימה כנראה את תולדות ישמעאל לתולדות יצחק, ואת תולדות עשו לתולדות יעקב, כיוון שעליהם (ישמעאל ועשו) היא מספרת בקיצור. מה שקרה, שמסדרי חלוקת הפרשיות לפרשיות שבוע(יות), רצו להתחיל פרשה חדשה רק בתולדותיהם של יצחק ויעקב, ולא ישמעאל ועשו, לכן מייד אחרי שמסופר על מות יצחק, נמצאים תולדות ישמעאל, זה בסוף פרשת חיי שרה, והפרשה הבאה מתחילה "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" וגו', מייד אחרי שמסופר על מות יעקב, נמצאים תולדות עשו והחורי, זה בסוף פרשת וישלח, והפרשה הבאה מתחילה "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, אלה תולדות יעקב....".

(יושם לב שלא התייחסתי לשאלת פירוש המילה "תולדות" עליה דיבר הרשב"ם ופירשה כיוצאי ירכו, ואינני מסכים כלל עם פירושו, אלא לדעתי "תולדות" זה מה שהוא הביא בשם קודמיו. אבל את הרעיון שהוא מביע שם, שמותר לחדש פשטים - אותו אני כן מקבל. הסיבה שהתורה לא סיפרה באריכות על מעשי עשו וישמעאל שזה בכלל תולדותיהם, אלא בעיקר על יוצאי ירכם, זה כנראה משום שהתורה לא התעניינה בשילוב מעשיהם בחינוך הדור, הרי אמנם "מעשה אבות סימן לבנים", אך לא "מעשה דודים".)

הגיגי שבת פר' וישלח.

יעקב אבינו חוזר לאחר 20 שנה, לאחר שברח מחמת אחיו, הרוצה להורגו. הוא חוזר כולו אחוז פחד מאחיו, שירצח אותו,

וכך בהרגשתו זו, הוא שולח משלחת פיוס, לעשיו אחיו, בניסיון נואש להשלים איתו, ולהסיר מעליו את הפחד מהרצחו.

עד כאן הכל נראה טוב והגיוני וטבעי, אבל מה שנראה על פניו כמוזר ולא הגיוני, זה המנחה הגדולה והמרשימה ,שיעקב שולח.
לכאורה  מנחה ראוותנית, מנקרת עיינים, מאח הרוצה להשלים, את מי הוא רצה להרשים? ובמה הוא רוצה לקנות את ליבו של

עשיו, בהצלחתו הכלכלית?

ויהי לי שור וחמור עבד וגם שפחה- ממש ספירת מלאי, להשויץ? זה היה צריך לרכך את ליבו של עשיו? הרי עשיו היה אדם

עשיר מאד, כפי שהוא אומר- יש לי רב- ארבעה מאות חיילי משמר נשיאותי המלוים אותו כך סתם. אותו הוא רצה לפייס ולקנות את ליבו בכסף?

אז נכון ששור וחמור- זה לא טל השמים ולא משמני הארץ? כפי שכותב רש"י, אבל זה עושר גדול, עושר מרגיז -אח כועס  ורותח מזעם.

נראה לי- מילי הכעס הגדול שאמר עשיו על אחיו-- הכי קרא שמו יעקב עקבני זה פעמיים- השם יעקב הרי בא  מתפיסת עקב

אחיו,   כלומר הוא מעקב את אחיו- או - אין לו קיום עצמאי, הוא יכול להתקדם רק כשהוא אוחז בעקב אחיו.

וכך גם גדלו הנערים, עשיו היה איש ציד איש שדה, כדרך הציידים היה קם השקם השקם בבוקר, לצאת לצוד, וכשהוא חזר

יעקב- כנראה עוד עמד והתפלל- ואמר מעמדות. וכשיצא שנית לשדה לעבודה השדה- יעקב כבר היה שקוע בדף היומי.

בשביל לקבל את הברכות- טרח עשיו לצאת לשדה, אבל יעקב  לו- עשו את -המלאכה- אמו ומהצאן אשר בדיר שעל יד הבת, כך
התצייר יעקב- בעייני עשיו אחיו, כל הזמן הוא מחזיק בעקבו וצריכים לדאג לו,

יעקב הזה חוזר מגלותו מטופל בנשים וילדים, חשב יעקב שעשיו יחשוב- הנה חזר הבטלן -שצריכים לדאג לו כל הזמן, עוד ריחיים על צווארו,

שולח יעקב את המנחה הגדולה לאחיו ומספר לו -עשיו- אחיך -זה לא אותו בטלן שהכרת- הנה עשיתי לבד בכוחי בלי

להחזיק עקבך ובלי  עזרתך, אני אדם מצליח, ולא אותו אדם שהכרת.  ולא אותו אדם ששנאת.

מגדול פרשת וישלח (עם פונקציית 'היפר קישור')

ירוחם, קראתי כאת את הוורט מהשנה שעברה, שכוייח

_________________

ירוחם, לדבריך הנ"ל אפשר לצרף את החלפת שמו של יעקב לישראל לפני פגישתו עם עשיו, כך שתיאורו כ"שר" במקום "עוקב" הופך לרשמי ומגובה ע"י האל

_________________

לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹעֶדֶת כַּצִּפּוֹר
רוֹצָה לְהִמָּלֵט.
מֵעֵבֶר לָאֹהֶל עָמְדוּ נִבְהָלִים יַעֲקֹב וְיוֹסֵף,
דִבְּרוּ בָּהּ רְתֵת.
כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מִתְהַפְּכִים בָּהּ.
כַּתִינוֹק הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד.

כַּמָּה קָשֶׁה.
אַהֲבַת יַעֲקֹב אָכְלָה בָּהּ
בְּכָל פֶּה.
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת
אֵין לָהּ חֵפֶץ בְּכָל זֶה.

לְפֶתַע צָוַח הַתִּינוֹק
וּבָא יַעֲקֹב אֶל הָאֹהֶל
אַךְ רָחֵל אֵינָהּ מַרְגִּישָׁה
עֶדְנָה שׁוֹטֶפֶת אֶת פָּנֶיהָ
וְרֹאשָׁהּ.

מְנוּחָה גְּדוֹלָה יָרְדָה עָלֶיהָ.
נִשְׁמַת אַפָּהּ שׁוּב לֹא תַּרְעִיד נוֹצָה.
הֵנִיחוּ אוֹתָהּ בֵּין אַבְנֵי הָרִים
וְלֹא הִסְפִּידוּהָ.
לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
אֲנִי רוֹצָה.

דליה רביקוביץ'.