|
|
| נשלח ב-19/11/2010 14:45 |
 |
| |
| maxmen כתב: |  |
רק על דרך אפשר... אפשרי, אולי, |
|
מקסמן, כדרך כל הרעיונות של המתמידים...
גוט שאבעס, איש יקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 14:50 |
|
| |
תודה, הלוואי הייתי יקר,
אבל אתה חייב להיות איש יקר כי אחרת לא היית מפרגן לאחרים לקרוא להם יקר,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:00 |
|
| |
האבן עזרא מעיר ש"תמנע" הוא שם גם לזכר וגם לנקבה, שהרי זה שמה של פלגש אליפז וגם של אחד מאלופי החורי. האם יש שמות נוספים בתנ"ך שהם גם לזכר וגם לנקבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:22 |
|
| |
עיונים ותמיהות בפרשה
בראשית פרק לב
(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ
בלי קשר למה שכתבתי בעמוד הקודם
השאלה היא מה ראה יעקב אבינו להתרבב עם עושרו? לא מתאים לצניעותו של יעקב- השויץ הזה גם לא מתאים פשוט לא מתאים.
השבת חשבתי על כך ונזכרתי בגמרא האומרת רבי מכבד עשירים ר' עקיבא מכבד עשירים, כשמגיע עני- אנשים מזלזלים בו,
יעקב רצה לשדר עוצמה כלכלית- ובימים ההם עוצמה כלכלית מלווה גם בעוצמה צבאית ומדינית, רצה להעביר מסר - אחי היקר. אני לא אחיך הפליט שברח עם מקלו. היום אני מישהו. דיר באלק דרך ארץ בבקשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:35 |
|
| |
לשנרב
אהליבמה גם כתוב אלוף אהליבמה וגם שם אשת עשו היה אהליבמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:36 |
|
| |
שבוע טוב לכולם, (ירוחם: ווארט יפה)
לאלה שעוד מתעקשים שידעו שהעולם עגול,
אבן עזרא בראשית פרק לג ושואלים ישאלו מה טעם ויזרח לו השמש ? (ברא' לב, לב) והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם תוהו. כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפי' ושמה לוקא שעה ושליש שעה, וברחב י"ב מעלות, וזה הדבר ברור בלא ספק.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:43 |
|
| |
שנרב-
שלומית בת דברי [ויקרא כ"ד יא]
ושלומית בנו [דבה"י א: פרק כו פסוק כ"ה/כ"ח. פרק כ"ג פסוק י"ח].
(בנושא שמות משותפים לזכר ונקבה תעיין כאן. לא מובאים שם שמות אנשים אלא עצמים. אולי לכן 'שלומית' לא מופיעה שם).
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 20/11/2010 19:05:27
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:51 |
|
| |
מבני שלומית,בן יוספיה ועמו שבעים הזכרים.
אחרי שלומית יש פסיק ולכן אין הכוונה ששלומית בן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 18:52 |
|
| |
אברהם
באשכול הסמוך כתבת את דברי רש"י שיעקב החביא את דינה בארון- שאותו רשע לא יחמוד בה. נניח- רש"י מבסס את הרעיון על מה שכתוב ואחד עשר ילדיו- ושואל על כך ודינה היכן היתה?
למה רש"י נדחק לחשוב שאת דינה הוא החביא? אולי ילד אחר- מסיבה כל שהיא? אולי היה חולה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:04 |
|
| |
צענע שבוע טוב.
את צודקת. תיקנתי את ההודעה והכנסתי את הפסוקים הנכונים. תעייני שם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:06 |
|
| |
ירוחם, שבוע טוב..
כיוונת לשאלת הגר"א. הוא מתרץ כך:
כתוב שבנימין זכה שהמזבח יבנה בחלקו מפני שלא השתחוה לעשו הרשע [טרם נולד].
אם אחד הבנים היה בתיבה, א"כ יש עוד אחד שלא השתחווה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:16 |
|
| |
מעניין שבפרק כ"ו שמו הפך לשלומות עיין פרק כו פסוק כו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:27 |
|
| |
מענין.
כמדומני שיש עוד שמות משתנים בפסוקים. את זוכרת דוגמאות?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:44 |
|
| |
ירוחם
אני קראתי את המכתב ששיגר יעקב לעשו אחרת.
יעקב חוזר לארץ. הוא יודע כנראה שעשו עזב את ארץ אבותיו והיגר לאדום, שם הוא למעשה מלך. לפי מה שהוא זוכר, מלפני יותר מעשרים שנה, עשו מתכנן להרגו ברגע שתהיה לו הזדמנות. הוא גם חש רגשות אשמה על משחקי הכוח ביניהם, על הנסיון לכפות על עשו מכירת בכורה, על הגניבה של הברכות. ומה יצא לו מכל זה? העושר והאושר שיש לו הן מתנות אלקים ונקנו בייסורים, לא בברכות ולא ב"בכורה" שאיבדה משמעות.
הוא מחליט לכתוב לעשו.
במדרש סברו שעשה זאת מתוך פחד, וכן פירשו שעשו רצה עדיין להרע לו. יש שם משל של ביקורת על אדם שמושך באזני כלב ומעוררו וזה יעקב כלפי עשו.
זו קריאה אפשרית, כי אכן עשו נטל איתו 400 איש. אבל לא הכרחי שזה היה למטרות מלחמה. יתכן ומסתבר לדעתי שעשו עבר גם הוא שינוי אישיות.
הוא אינו עוד הצייד הרעב שזקוק לסכן את חייו כדי לצוד חיות עבורו, עבור אביו, עבור המשפחה, כדי שיהיה בשר על השולחן. הוא מלך. וכאשר הוא שומע שאחיו חזר, הוא יוצא לקראתו עם צבא כדי להתפאר, להראות "ראה מי אני".
בתפיסת העולם העשוית התנכ"ית, שלדעתי אמנם שונה מהרשעות שייחסו לו חז"ל מסיבות שונות, להיות מלך זה חשוב. להיות אדם מוסרי ונאמן עשוי להיות פחות חשוב. עבודה זרה ודאי אינה משמעותית שהרי נשא לאשה עובדות עבודה זרה ונשאר איתן.
אז מה יש לו לנטור לאחיו שגלה ועשה מעט מאד ביחס אליו? אולי אני משליך מזמננו, אבל האם עשו לא היה מעדיף להתגאות באחיו, שהפך לעשיר אבל עדיין לא היה "חשוב" כמוהו?
הארכתי בנושא אחר, אבל היה חשוב לי להבהיר את הרקע ואני חוזר ליעקב. יעקב סבר שעשו עלול לשמוע שהוא עשיר ואז לנטור לו. לכן היה חייב ליידע אותו, שלא יחשוב עשו שהוא מעלים ממנו את הצלחתו, כפי שפעם ניסה לגנוב ממנו ברכות. אבל רצה גם להצניע את עושרו. ולכן השתמש בלשון כזו "ויהי לי שור וחמור" וכו'. ובזה קלע רש"י לפשט הפשוט (לא הפשט המדרשי) של הפסוק, לדעתי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2010 19:58 |
|
| |
הרב מימוני
הכל היה יכול להיות נכון לולא המשפט של יעקב -למצא חן בעייניך- אתה אחי עשיר ואני אחיך עשיר- אתה לא צריך להתבייש באחיך השנורר.
וכמובן לא לדאוג שהוא יפול עליך עם שני עשר ילדיו- ויבקש שתפרנס אותו ותתקצב אותו פי שעשית בבית אבא.
|
|
|
|
|
