כמה נקודות מעוררות מחשבה בפרשתנו.
א. בית אל כמקום קדוש (מתחיל בפרשת ויצא וקצת בלך לך) ושכם כמקום שנרכש בכסף מלא, דוגמת מערת המכפלה וירושלים. מצדיק אשכול בפני עצמו, אם עוד לא נפתח עד היום הזה.
ב. סיפור החלפת השם מיעקב לישראל מופיע בשתי גרסאות שונות.
גרסה א' (לב כט) ע"י המלאך (איש?) במעבר יבוק.
גרסה ב' (לה י) ע"י הקב"ה בבית אל.
(ההסבר המסורתי כי המלאך בישר על החלפת השם ע"י אלוהים, ידוע).
ג. סיפור אלוהי הנכר (לה).
הפירוש המסורתי משייך זאת לשלל שכם.
עיון בפסוקים מעלה אפשרות אחרת לגמרי.
ראשית עלינו לחזור לפרשת ויצא.
שם נאמר (כח כ כא) וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש: ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים.
הפרשנות המסורתית מפרשת את "והיה ה' לי לאלוהים" כחלק מ"אם יהיה אלוהים עמדי".
פשטות הכתובים מורים על פירוש שונה.
יעקב עשה תנאי. אם יהיה אלוהים עמדי אז והיה ה' לי לאלוהים.
בינתיים, לפחות בני המשפחה, עבדו אלים שונים. מתחבר גם לגניבת התרפים.
והנה בדרך חזרה לאחר שה' קיים את התנאי הוא אומר ליעקב הגיע הזמן שתקיים את חלקך "קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך.
מייד "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם" וגו'.
ד. הערה מקומית. בפירוט שמות משפחת ואלופי עשו, יש כפילויות וסתירות שונות (כפי שמצוי כמעט בכל רשימה שמית במקרא) אחד הפתרונות שחז"ל מצאו הוא גילוי עריות קיצוני של אב עם בתו (אליפז עם תמנע). {יש עוד, אך פחות קיצוניים , כמו אב עם כלתו ושני אחים עם אותה אשה}.
