הצטלב לי נושא זה עם אשכול שפתח כאן צדיק אחד לדון בעניני קבלה ופילוסופיה, ואמרתי אעלה בזכורי כמה מקומות שהובאו דברי פילוסופים בבית המדרש של המקובלים.
האר"י עצמו מזכיר במקום אחד "מדברי הפילוסופים" (עץ חים שער קליפת נגה י). ותלמידיו הרבו בזה יותר ממנו, רבי משה בוטריל מתלמידי האר"י, בפירושו לספר יצירה פרק א' כותב:
"תהיה נפש אריסטו בעדן גן החיים מצד מאמריו הנכבדים והרציניים וחי ראשי אני אוהבו אהבה שלמה כי הוא היה אב בחכמה".
אמנם לתורת הקבלה מתאימה דוקא תורת אפלטון, ואחד מתלמידי ר' ישראל סרוג שהיה מגורי האר"י, בשם ר' אברהם כהן אררה כתב ספר 'שער השמים' המצטט את אפלטון ומסביר איך דברי האר"י מתאימים לדבריו. ראה בספר כוזרי שני (וכוח רביעי) את הערכתו אליו:
"זהו דעת המקובלים אשר החכם רבי אברהם כהן אשר יצק מים ע"י כמוהר"ר ישראל סרוג, שהיה מתלמידי האריז"ל מלא ספרו שער השמים על כל גדותיו מראיות וסברות הפילוסופים חדשים גם ישנים ואלה שמותם.. אריסטו.. תומאש די אקוינא.. אפלטון.. (פה מנויים 23 שמות של פילוסופוסים) ואין פרק ואין עמוד ואין דף אשר לא ישא את שמותם על שפתיו והוא ז"ל כתב (במאמר ב סוף פ"ו): תביט ותראה כי הרב רמ"ק ישתמש מהטענות הפילוסופיות לקיים ולהעמיד האמת המקובלת כאשר אנכי עושה עם מאמרי אפלטון והנמשכים אחריו במה שיאמת האמת המקובלת".
ומענינים ד' הרמב"ם שהתפלא על השוואת דברי אפלטון למאמר חז"ל: "אמרו כביכול אין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא שלמעלה, ואתמה מאמרם מסתכל, כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהשם יעיין בעולם השכלים, וישפיע ממנו המציאות. ובמקומות אמרו כן מוחלט, אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא שלמעלה, ופמליא הוא המחנה בלשון יון", (מו"נ ח"ב פ"ו).
ר' חיים ויטל עסק שנתיים באלכימיה, שהיתה פסגת המדעים של ימיו (ובכתב יד יש את ספרו בנושא), ראה בספר הברית שכותב עליו: "ראיתי ספר למקובל האלהי ר"ח ויטל הנקרא שערי קדושה ולא רבים יחכמו בו מפני שמביא בו דברים מחכמי הפילוסופים ודברים מחכמי הטבע ודברים מחכמי המקובלים ומה שהוא מלמד דעת מבינים חכמת הטבע הפילוסופיא אינו מדבר אפילו בלשון קצרה כי סמך בו על המבואר בספרי הפילוסופים והטבעיים כאשר כתב בח"ג שער ה "כנודע בחכמת הטבע" עוד שם כו'".
מפורסמים דברי הרמ"א שכתב: "חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיא רק שבשתי לשונות ידברו" (תורת העולה ח"ג פ"ד), ובח"ב פ"ג "דרכי הקבלה הם בעצמם דרכי הפילוסופיים האמיתיים המאמינים". וכן כותב רבי משה בוטריל בפירוש ספר יצירה פ"ג: "חכמת הפילוסופיה נקשרת בחכמת הקבלה כמו שלהבת בגחלת כו' כי תורתינו הקדושה נקראת פילוסופיה הטהורה".
אלא שלא פירשו איך קרתה ההתאמה הזו בין המקובלים לפילוסופים, היעב"ץ סובר כהדעה שהפילוסופים גנבו דברי המקובלים: "כלל אמסור לך שהנחת הפילוסופים הקדומים היא מדברי המקובלים אלא שהלבישום בגדים אחרים". (מטפחת ספרים פ"י).
אבל אחרים סוברים כי החוקרים הגיעו לחכמת הקבלה בשכלם: "כל מה שחקרו והוציאו הפלוסופים מעיוניהם המופתיים.. קבלו חכמי ישראל ענינים האלה בקבלה", (רמ"א תוה"ע ג' ג').
והרמ"ק (אלימה ו ז): הדמיון הוא בענין האלהות בין החוקרים והמקובלים, החוקרים עמדו על הענין מתוך החקירה והספקנות וכ"א השיג על חברו כפי שנתרבו ספקותיו וחקירותיו אמנם אנחנו עם ה' בעלי קבלת האמת.. ונדע הענינים יותר מכדי צורך הספקות.
ובהקדמת חסד לאברהם: והנה האחרונים באמת השיגו אל ב' השלמות יחד בחוקרם על הדברים שבאו בתורה ויסכימו הקבלה אל החקירה והוא הדרך היותר משובח.
ספר חרדים פרק ה: "ידענו מן הקבלה מה שהחוקרים השיגו רק קצת מזה בדרך חקירה".
שומר אמונים (קדמון) ויכוח א: "יש בפילוסופיא קצת דברים אמתיים ומקובלים אצלינו מפי המקובלים כגון..".
הראב"ד הראשון בס' האמונה הרמה פ"ב: "בספרי הנבואה לא יתבאר בפרוש מה שיושג בפילוסופיא האמתית אך יורמז אליו", ובסוף מאמר א "דעתנו ותורתינו מסכמת עם הפילוסופיא האמתית".
בס' באמ"ח לאחי מהר"ל ויקרקא יג "זאת המדה ידועה לכל משכיל המתבונן בסה"ק מתנ"ך וספרי הפילוסופיא וקבלה".
דרשות חת"ס פ: "תורתינו הקדושה אשר היא עצמה נארגת על שורש ויסוד שכל ותבונה ודעת בחכמת הפילוסופיא".
בעל הלבושים בפרושו למו"נ ח"א פמ"ג כ' "המעיין בכל דברי המקובלים יבין וישכיל כי לא נטו ימין ושמאל מכל דברי הפילוסופים האמתיים כמו הרב הרמב"ם זכרונו לברכה והמשכיל יבין אחר רוב עיונו בספרי קבלה".
הרמב"ם ח"א פרק השבעים כתב: שים לבך היאך הענינים המופלאים האלה האמתיים אשר הגיע אליהם עיונם של מובהקי הפילוסופים מפוזרים במדרשות.
ור' צדוק הכהן כ': "כל חכמתו דרשב"י בספר הזהר ידעו ג"כ סבי דבי אתונא מחכמי יון שהיו קרוב לזמנו רק שהשיגום בלבוש אחר מצד החיצוניות" (ל"מ נה.). ועי' בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' כו: "תורת ספר הזוהר הבנויה על שכל האנושי".
