חנוכה וחוכמת יוון

 גם הפרושים לא היו צדיקים גדולים כשהיה מדובר בשררה.

אלא שכוונת המקורות המדמים את יון לחושך מבטאים את העובדה שאור דוחה אור.

המפגש בין שני אורות מתחרים, ההתגלות הנבואית מחד, וההגיון הפילוסופי מאידך, יוצר חושך. הכישרון למחשבה אוטונומית על סוד ההויה, שאינה נזקקת לפנייה אל בורא העולם, אוטם את הנפש להקשבה הנבואית. ועל כן אמרו חז"ל [82] שביום שהגיע אלכסנדר מוקדון לארץ ישראל מתו הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי. אין זה מקרה שראשית הופעתה של הפילוסופיה הקדם-סוקרטית בימי תאלס, זהה לחורבן בית ראשון, ושכל תקופת "יון הקלאסית" זהה עם ימיהם של אנשי כנסת הגדולה, בה התמעט גילוי השכינה עד כדי ביטול יצרא דעבודה זרה [83] . במצב של השפלת האור הספוג בכנסת ישראל, אין פלא שהוכנה האפשרות של השתוות רוח ישראל עם רוח יוון. ודוקא השתוות זו, שלכאורה ברכת ההשפעה האוניברסלית בה, דוקא היא זו שדחתה את מעמדה של הנבואה, והחשיכה את עיניהם של ישראל. יש להבהיר נקודה זו.

15. להשכיחם מתורתך

הלא ידוע שתגובתם הראשונה של היונים בפגישתם עם תורת־ישראל היתה של הערצה.

אגרת אריסטיאס [84] מגלה לנו מה גדלה שמחתם של חכמי אלכסנדריה היונים כשנודע להם על כך שהתורה תתורגם ליונית. ואילו בירושלים נקבע על כך תענית [85] , כנפסק להלכה בשולחן ערוך [86] . כאן יש לתמוה. מדוע צרה עיננו בכך שיפגשו הגוים עם תורת משה? אלא שיש לעמוד על מגמתה של התרבות היונית־הלניסטית בכלל. אין היא מבטלת את ערכן של תרבויות אחרות, היא באה "רק" להכלילן במסגרת של תרבות על האמורה לשמש בתור הדגם האידיאלי של התרבות, ולשמר את כל שאר המסורות הלאומיות הרוחניות בתור "מיקרים פרטיים" של התוכן התרבותי הכלל אנושי.

בתפיסה זו יש לתת מקום של כבוד לכל היצירות האנושיות הגדולות של האנושות, ובכלל זה לתורת משה, בספריה של אלכסנדריה, במדף מכובד מאוד לצד יצירותיהם של אפלטון ואריסטו, באופן שהתורה תיחשב כתרומה הגדולה של עם ישראל לתרבות הכללית. בהשקפה זו, אין צורך יותר בעם ישראל בתור שכזה, הוא שמר על תוכן של חכמה מיוחד במינו, תרם אותו לתרבות הכללית, ומכאן ואילך רשאי הוא להיעלם מן ההסטוריה או לכל היותר להיבלע במרחב התרבותי הכולל. תפיסה כזו יכולה היתה להיוולד רק מתוך הטשטוש בין הנבואה לחכמה, בין דבר ה' הפונה אל אישיות לאומית נתונה, לישראל, ובין חכמה סתמית, נטולת כתובת, שאינה פונה יותר אל היסוד הנשמתי של האדם. הסביר רבנו הרב יהודה אשכנזי זצ"ל שזו כוונת הנוסח של על הניסים "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל לשכחם מתורתך [87] , שמשמעותו שרצו להשכיח את שם ישראל ולא את תורתו. יחס זה של הערצת התורה כחכמה ולא כדבר ה' הוליד לאחר זמן רב גם את רדיפות אנטיוכוס. אבל החשכת עיניהם של ישראל קדמה להן בהרבה.

אמרו חז"ל [88] שאלכסנדר מוקדון כבש רוח צפונית של העולם, רוח מערבית ורוח דרומית, ואילו רוח מזרחית לא כבש. אכן ידוע שלא עלה בידיו של אלכסנדר לשכנע את חייליו לכבוש מזרחה מהודו. טענתם היתה שזה כבר רחוק מדי מיון. יש ללמוד מחז"ל שהסבה הפנימית לסירוב זה היה "שמשם תחילת האורה" [89] . במזרח העולם נותר עדיין רושם ההתגלות הקדומה בתוקפו, ולכן לא יכול היה האור היוני להחשיך את אותו האור.

16. פילוסופיה ונבואה

כפי שאמרנו, רמז נס פך השמן לרבותינו שיש לחנוכה משמעות לאורך ההסטוריה, גם בימי גלות. מהי משמעות ההארה של נס הפך בימי חשכת הגלות? שהמאבק התרבותי שהחל בימי החשמונאים לא הסתיים בזמנם אלא נמשך לאורך ימים.

נראה שיש להבין זאת לאור ניתוחו של רבי אברהם ביבגו, מגדולי ישראל בספרד בדור שלפני הגירוש, בספרו דרך אמונה. [90] רבי אברהם שאל מדוע גלות אדום נמשכת זמן כה רב לעומת גלות מצרים ובבל שארכו רק 210 ו-70 שנה. הוא משיב שכל גלות באה לברר את ההפרש בין השכל העליון, כלומר הנבואה, ובין אחד המתחרים לו.

במצרים - החוש, כלומר התרבות המצרית הקדומה שפיתחה עד הקצה האחרון את יכולתם של החושים, מה שבא לידי ביטוי בכשפיהם ובחכמתם של חרטומי מצרים.

בבבל - הדמיון, כלומר הכשרון הבבלי לפתח את עולם הדמיון בחכמת החלומות, באסטרולוגיה, ובתורת המלאכים.

אלה דרשו זמן קצר יחסית על מנת לברר את עליונות הנבואה עליהם. אבל באדום מתברר ההפרש בין השכל העליון, המיוחד לישראל, ובין מה שרבי אברהם מכנה "החוש התבוני". מובן שכוונתו לפילוסופיה היונית, שמציגה עצמה כשוות־ערך לשכל הנבואי, אך באמת אינה אלא חוש, מכיון שראשית הכרותיה מן החושים. אלא שמכיון שהבחנה זו דקה, תתמיד גלות ישראל עד שיתברר ההבדל. שיטתו זו של רבי אברהם ביבגו הוכחה במהלך הדורות. כשלונה של הפילוסופיה התברר עם תורתו של עמנואל קנט שביקש למצוא יסודות לתבונה הטהורה והסיק שאינה ניתנת להשגה כי כל תבונה יסודה בחוש [91] . ומאז כשלה הפילוסופיה ולא תוכל קום [92] . תיכף לפטירתו של קנט הופיע לראשונה על הבמה הבינלאומית הרעיון להקים מחדש מדינה ליהודים, בפיו של נפוליאון [93] כשכבש את ארץ ישראל! כשהסתיים המאבק נגד הפילוסופיה היונית כבר נעשית הגלות מיותרת, נס פך השמן השיג את מטרתו והגיע הזמן לשוב לציון ולחדש את משמעותו הלאומית של חנוכה.

יהי רצון שבימינו נזכה ונשוב להדליק את נרות הקודש במקדש עוזנו בשוב שכינת ה' בתוכנו לעולמים. אכי"ר.


82) סדר עולם זוטא, ובס' הקבלה לראב"ד.
83) יומא סט, ב.
84) אגרת אריסטאס אל פילוקראטס, ספרים החיצונים מהד' א. כהנא ח"ב עמ' כא-עא.
85) מגילת תענית פרק אחרון. וע' מגילה ט,ב.
86) או"ח תקפ, ב.
87) כך הוא נוסח סדר רב עמרם גאון ובסידורים הספרדים המקוריים. ובכף החיים סי' תרפ"ב כתב שכך הוא הנוסח המורגל. ובאבודרהם, הו"ד בד"מ שם, כתב שלא לומר במ"ם, וכדבריו בסדור רב סעדיה גאון, ומנהג בני אשכנז.
88) ב"ר מד, יח.
89) במ"ר ב, ט.
90) עמ' 150-151 בהוצאת מוסד ביאליק.
91) עי' קול הנבואה - ההגיון העברי השמעי למרן הנזיר ר"ד כהן זצ"ל עמ' קיג-קיד.
92) עי' אורות עמ' לד פיסקה יז.
93) עי' קולות קוראים לציון, הוצאת מרכז זלמן שזר עמ' 93-94.

המקור: http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&task=view&id=28&Itemid=629