וישב

נושאי פרשת וישב

יוסף והחלומות ל"ז א'-ל"ז י"א
מכירת יוסף ל"ז י"ב-ל"ז ל"ו
תמר ל"ח א'-ל"ח ל'
בית פוטיפר ל"ט א'-ל"ט י"ח
בית הסוהר ל"ט י"ט-מ' כ"ג


סיכום פרשת וישב לנושאיה

בפרשתנו מתחיל עידן בני יעקב במאורעות סביב יוסף וגם יהודה. התפתחות תולדות יעקב החלה על ידי יוסף והחלומות אשר סיפר לאחיו ועל קנאתם, עדי הגיעו לידי מכירת יוסף . טרם ממשיך הכתוב במאורעות יוסף בן רחל נזיר אחיו שהופרש מאחיו, עובר הכתוב ליהודה בן לאה ראש אחיו שירד מאת אחיו במאורעותיו סביב תמר . מפני עלילת אשת אדוניו בבית פוטיפר הושם יוסף בבית הסוהר , שם פתר חלומות שרי פרעה ועבדיו.

riv: פרשת "וישב" והקשר לנס חנוכה /משך חכמה 2/12/2004

המשך חכמה פרשת וישב ע' קעא על הפסוק

והבור ריק, אין בו מים.

הרואה מקום שנעשה לו נס מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". הפירוש כדברי אבודרהם, דוקא שיצא מדרך הטבע, והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה לו נס בפך השמן, שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס ()לניצחון מלכות אנטיוכוס, וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה, ולזיכרון צריך להאיר נרות, ולזה סגי בחזותא בעלמא. אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא 'שלטא ביה עינא' – תוך עשרים אמה. ורמז לזה שהיה מאיר בתוך ההיכל, ופתחו של היכל גבוה כ' אמה (מדות א/א)

והנה ביוסף אמר רבי תנחומא במדרש (בראשית רבה פרשה ק,ח) שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו, שהציץ בבור, ולשם שמים נתכוון – לברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' ועיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור. ומסיבות ההשגחה נעשה לשר על כל מצרים. אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע. וזה שאמר ר' תנחום (שבת כב/א) 'אבל נחשים ועקרבים יש בו', והיה נס יוצא מטבע העולם, ולזה בירך 'ברוך שעשה לי נס'.

ולזה נסמכו שני מאמרי ר' תנחום – הוא רבי תנחומא דבמדרש, כידוע – להורות שבחנוכה וביוסף הנס היה הסיבות מההשגחה ניצחון ומלוכה, רק שהברכה כאן על הבור שלא הזיקוהו נחשים, וכאן על פך השמן.(*)

ויעויין ילקוט שמואל א כ"ג "סלע המחלקות" (**)שמואל א כג/כח) שכשהיו באים דוד ואנשיו, אותם שש מאות ודוד היו מסתכלים ומברכים 'ברוך שעשה לי נס' וכו'
צריך לומר דסבר כמו דאמר קודם, שמלאך(***) בא מן השמים, לכך היה חוץ מהטבע והיו מברכים. ומה שלא היו מברכים השאר על נס של דוד, כמו שצריך לברך על אדם מסויים, משום שרודפו היה שאול, והוא גם כן אדם מסויים, ודו"ק בכל זה.



******************************************************


()של התערבות ההשגחה האלוקית בהליכי ההיסטוריה

(*)שני הניסים מחוץ לטבע שהתלוו לניסים שבתוך הטבע, שהם העיקר, מבחינת ההשגחה וההיסטוריה.

(**) שבשעה שהיו דוד וחילו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחלותיו, הוא ושש מאות הראשונים שהיו איתו, האותה שעה יורדים מעל סוסיהם ומשתטחים ונופלים על פניהם, ומברכים 'ברוך שעשה לנו ניסים במקום הזה.

(***)כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו, התחיל לומר: על חינם משח אותי שמואל, ואמר, "משחך ה' למלך" שנאמר "אני אמרתי בחופזי כל האדם כוזב(תהילים קטז, יא) אמר לו הקב"ה שמואל כוזב?! אני מעיד עליו שהוא נאמן. (שמואל א ג/כ) מיד בא מלאך אל שאול לאמור "מהרה נלכה" – מלאך היה שנאמר: "ישלח משמים ויושיעני" (תהילים נז/ד)…
_____

והנה ביוסף אמר רבי תנחומא במדרש (בראשית רבה פרשה ק,ח) שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו, שהציץ בבור, ולשם שמים נתכוון(*) – לברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' ועיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור. ומסיבות ההשגחה נעשה לשר על כל מצרים. אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע. וזה שאמר ר' תנחום (שבת כב/א) 'אבל נחשים ועקרבים יש בו', והיה נס יוצא מטבע העולם, ולזה בירך 'ברוך שעשה לי נס'.

************************************************

(*) אמר ר' שמעון, בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי המקום
מן התורה מניין? שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל וכו'",
וכן הוא אומר "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם", מה ראו? אמר ר' יצחק, ראו את יוסף כשחזר מלקבור את אביו, הלך והציץ בתוך הבור. והוא לא נתכוון לשם שמים, אמר, כמה נפלאות עשה לי הקב"ה שהצילני מן הבור הזה!(כי עלייתו המפליאה של יוסף למשנה למלך מצריים אינה יוצאת מגדר הטבע, ולכן אין צורך בברכה של פירסומי ניסא)
והם לא ידעו מה היה בלבו, ואמרו
לו ישטמנו"?
_________

בדברי המשך חכמה למעלה "והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה לו נס בפך השמן, שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס לניצחון מלכות אנטיוכוס..." 

באשכול אחר יצחקומר שאל: שמתם לב שב'על הניסים' שהיא 'התפילה' של חנוכה, אין אפילו רמז לנס פך השמן. אם אני חושבת על עומק הכוונה של ה'תפילה' ומחברת את דברי המשך חוכמה- אזי בעצם מה שהוא אומר שהנס הוא לא פח השמן שנמצא אלא, הכוח ששרד לחפש אותו...ולכן עקר הנס לניצחון החשמונאים על מלכות אנטיוכוס. זו רוח השם שמתלווה לאדם שבכוחה לצאת מחוץ לטבע.

יצחקומר:

לא הבנתי מה הקשר למשך חכמה.
ומאיפה נגזר המשפט "רוח השם שמתלווה לאדם שבכוחה לצאת מחוץ לטבע."

ובעיקר, מדוע לא מופיע הנס החשוב הזה, שיוצא מחוץ לטבע, בתפילה העיקרית של חנוכה.

*****
riv:

יצחקומר

הקשר לדברי המשך חכמה הוא בזה שהוא שואל את אותה שאלה שאתה שואל, והוא גם עונה עליה
שהוא מודה שמברכים על נס שהוא יוצא מחוץ לטבע, והנס הוא שנעשה להם בפך השמן, אז איך זה ש'עקר' (= שהעבירו את הברכה ) לניצחון החשמונאים על היוונים?

ולכך כתבתי שבעצם היינו אך, שהכוח ששרד לחפש את פך השמן הוא הכוח שניצח את מלכות אנטיוכוס בכוח מלחמת קידוש השם.
ולכן הוא כולל בתוכו ממילא גם את נס פך השמן

התפילה כוללת גם את ה'על מלחמות שעשית' - ומכאן נגזר המשפט "רוח השם שמתלווה לאדם שבכוחה לצאת מחוץ לטבע."
במו"נ מסביר הרמב"ם בהרחבה את המדרגה שבה נמצא האדם שנאצלת עליו 'רוח השם'

"שילווה לאיש עזר אלוהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', ואנשים אשר ילווה אליהם עניין זה, יאמר עליהם שצלחה עליהם רוח השם - ולזה התעורר להרוג המצרי... וכמו שנאמר: "ויקם משה ויושיען" וכן נלווה אל דוד כמו זה הכוח כמו שאמר הכתוב "ותצלח עליו רוח ה'...

מו"נ חלק ב' פרק מה

במה מתבטאת רוח ה'? בכך שאנשים אלה מגיעים מעצמם להחלטה לעשות את אותם מעשי גבורה עילאיים.
ואם לא היה נותר אותו כוח ששרד למצוא את פך השמן - לא היה נמצא וכך גם לא היה מאיר שמונה ימים...

מקווה שהובנתי הפעם.
_________

חנוכה בבצלאל/ ש"י עגנון

אמר מלכוב(*) כשעשה הפרופיסור בוריס שץ את הבצלאל שלו פגע בו חנוכה, חג קדוש זה שהתחילו קוראים לו חג המכבים. הלכו ועשאוהו נשף חשק. העמידו פסל של מתתיהו כהן גדול, כשהוא אוחז חרב בידו לדקור את הפריץ שהקריב חזיר על גבי המזבח שעשו לשם אנטיוכוס הרשע. עשו כל הלילה בהוללות וזוללות.
למחר כתב בן יהודה על עיתונו דברים של חיבה על הנשף, אלא שדעתו לא היתה נוחה בשל אותו פסל שהעמידו באולם, שהרי מתתיהו זה קנאי לדתו היה, לדתו ולא לארצו, שהרי כל זמן שפשטו היונים על ארצנו וגזלו וחמסו והרגו והחריבו ערים וכפרים ישב לו מתתיהו ובניו במודיעין עירם ולא נקפו אצבע, אלא משהתחילו היוונים לפגוע בדת, כמו שאמור בתפילה, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, קפץ כארי הוא ובניו הגיבורים וכו', וקבעו לכבוד המאורע חג שמונה ימים, ועתה אומר בן יהודה במאמרו, ועתה אין אני מסופק בשעה שנתאספו אמש לכבודו, אילו היו נופחים רוח חיים בפסל, או אילו היה הוא עצמו חי, כלום לא היה דוקר אותנו כולנו כאחד בחרב שבידו, כלום לא היה מעלה אותנו על גבי המזבח.

כל אותה שעה ישב ברנר בעיניים עצומות, כאילו דרך כך רואה הוא את הדברים שסיפר עליהם מלכוב. לאחר שסיים מלכוב את דבריו נפקחו עיניו של ברנר ונפרצו שפתיו והתחיל מתנדנד מתוך צחוק. צעק גורישקין(**) ואמר, שקר מלכוב שקר. אחז מלכוב בזקנו ואמר, מאפיקו שתוק. מתוך שרגיל אתה בכפירה כופר אתה אפילו בדבריו של בו יהודה. אחז ברנר בשולחן שלא ייפול מחמת צחוק. כיוון שנח קצת מן הצחוק חזר וצחק ואמר, אדם וולגרי אני. סלחו לי חברים על צחוק פראים זה

אמר מלכוב לברנר, אתה צוחק ואני בוכה נותנים ארץ חמדה ועושים אותה מדבר לא תורה ולא דרך ארץ.

מתוך "תמול שלשום"

(*) מלכוב, בעל אכסניה חסיד חב"ד ביפו

(**) גורישקין, סופר ששהה אותה עת באכסניה

עיונים ברש"י

התשובה מונחת בגוף השאלה, רש"י העדיף להאשימם בעבירה ש(לכאורה) אינה כה משמעותית, מאשר במה שכן.

רש"י לא מאשים את האחים, אלא את יוסף.
שהרי מי אמר שאכן עברו את העבירה?
יוסף הביא דבה, שיתכן ואינה אלא שקר!
[המלה דבה משמשת גם בפרשת המרגלים, ושם ברור שכוונת המלה לדבר שקר]

המקרא סותם "דבתם רעה", רש"י מעדיף לתת תוכן לדבה, וטוען שיוסף האשים את האחים במעשה מכוער, לא אסתטי, שבהקשר של רש"י, התלמודיסט, גם מהווה עבירה חמורה יותר, שהרי היא מ"שבע מצוות בני נח". יוסף, מה לעשות, לא ידע שזו עמדת התלמוד, וגם כנראה לא הביא את הדבה הזו דווקא...

עכשיו יקפוץ התורן שיאמר, וכי יעלה על דעתך שיוסף ישקר? אז אל תקפוץ, ידידי. התשובה היא "כן".

_________________

לדבריך, מדוע רש"י לא מזכיר שהדיבה היא שקר? הרי רש"י מסביר בדיוק מה זה דיבה ("כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר"), למה הוא לא הוסיף שמדובר דווקא או כאפשרות - בשקר?

המרגלים לא שיקרו, אלא סיפרו אמת חלקית. (אם הם שיקרו, למה כלב אמר "עלה נעלה וירשנו אותה", ולא הכחיש את דבריהם?)

(בעצם, רש"י מזכיר גם שיוסף אמר שזלזלו בבני השפחות ושחשודים על העריות, והדבר האחרון אינו "לא משמעותי". ואם כן כנראה דברי אינם נכונים, אם כי יש לתרץ, שדבה מסתמא היא דבה ממשית, וכל שיכל להפחית בה הפחית.)

 על הגאולה והגלות- בויכוחי בני יעקב

אני רואה שהחברים לקחו את פרשת וישב כפשוטו- יושבים,מחר  במנחה כבר פ' מקץ, אין ברירה יש להגיע לתשובה לבד.

וישב יעקב.

מסביר רש"י-– ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו'

מה העוון הגדול שרואה רש"י בזה, שיעקב רוצה לשבת בשלוה? לא מגיע לו? יהודי בסביבות מאה. רוצה לנוח מה קרה?

בברית בין הבתרים נאמר- ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה ז  זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה: ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה:"

אמר יעקב לעצמו בגלות הרי הייתי, את העינוי עברתי -כפי שהוא אומר ללבן- כי עתה ריקם שלחתני, את עניי ואת יגיע כפי ראה א-להים ויוכח אמש, ברכוש גדול הרי יצאתי מהגלות-  בני הרי הם דור רביעי, עוון האמורי הרי הושלם- עובדה שעשיו הלך לארץ שעיר. נגמרה הגליות של ברית בין הבתרים אפשר לשבת בשלוה.

בניו סברו כמותו- והרגישו עצמם כבר כבני ישראל, ההבדל המהותי  ביו יהודי לבין בן נח, ליהודי מותר לאכול בשר מבהמה שחוטה, מפרכסת- כלומר שטרם מתה לגמרי. לבן נח אסור לאכול מהבשר הזה, אצל בן נח זה נחשב אבר מן החי,

בכדי להדגיש את יהדותם לעומת הסביבה של בני נח,  אכלו השבטים בשר של בהמה מפרכסת, שלבן נח כאמור היא אסורה, וליהודי היא מותרת,  יוסף לא הסכים להגדרה זו- הוא הרי חלם על הגלות, לפי תפישתו הגלות האמיתית טרם היתה.  לפי יוסף הם עדיין כדין בני נח, והמפרכסת- היא אבר מן החי.  ואת זה סיפר יוסף בהלשנה ליעקב. (לפי הלחם משנה)

יוסף לא חלם על הגלות.

יוסף גרם לגלות. כשיהודי חולם שאביו ואמו והאחים משתחוים לו, חלום כזה לא יכול להתרחש בארץ,- ראה את היחס שמתיחסים שלומי אמוני ישראל לשלטון- רק בגלות היהודי משתחוה.

ירוחם, זה ההבדל המהותי בן בן-ישראל* לבן-נח? וכי איכפת לריבונו של עולם אם אכלו נבלה או מפרכסת? לא יכלו למצוא מחלוקת מהותית יותר?


------
יוסף ואחיו ודאי לא היו יהודים, למגינת לב הדרשנים

_________________