|
|
| נשלח ב-5/1/2009 12:17 |
|
| |
"יהודה אמר צדקה, ממני" כלומר, הולד שבבטנה ממני -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 16:54 |
|
| |
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2009 11:38 |
|
| |
השאלה
מדוע פתר יוסף את חלומו של שר האופים לרע ואת זה של שר המשקין לטוב,? הגיונית חטאו של שר האופים פחות חמור מזה של שר המשקין ,הרי פתרון החלום הולך לפי הפותר,
לא יעלה על הדעת, כי שר האופים הוא שאפה את הלחם-. הוא רק המגיש למלך- הלישה נעשת במטבח על ידי שולית האופה,
האבן שנילושה בבצק, לא ניכר היה כנראה לעין, איך יכל לדעת שיש אבן בבצק?
לעומתו שר המשקין כוס פרעה, שהגיש, כל הזמן מול עיניו, אם הזבוב נפל לתוכה, הוא לא היה צריך להגישה,
.
אלא אם נבדוק את הפסוקים נראה את התשובה אצל שר המשקין הפסוק אומר ויספר שר המשקין (ויספור)
כשסופרים לפותר חלומות אז הוא פותר טוב.
אבל אצל שר האופים כתוב ויאמר שר האופים- רק אמירה בלי לספור, ?? פלא?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 11/12/2009 11:42:17
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2009 18:53 |
|
| |
בראשית פרק לח וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ: מה הקשר ? ומה התורה מלמדת אותנו ממקום הולדתו של שלה- כזיב,
בדרך כלל ילדים נקראו על שם מאורע או מקום!? מלכים ב פרק ד (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה <אתי> אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ: (כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי: אנו רואים שלפעמים המקרא קורא לכזיב שילה וזה בעצם אותו שם, מובן שלא רצו לקרא לו כזב!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2009 19:27 |
|
| |
איני מסכים עם הקביעה שחטאו של שר האופים היה פחות חמור, לא ביססת את ההשערה הזו בכלל. לעומת זאת, הדקדוק שלך בהבדלי הלשון בין 'אמירת החלום' אצל שר האופים, ו'סיפור החלום' אצל שר המשקים, בהחלט מרתק, ישנם עוד כמה הבדלים דקדוקיים בין סיפורו של שר האופים לבין זה של שר המשקים, אולי ניתן להציע כי האדם עצמו פותר את חלומו, ולכן, שר המשקים לא פחד כל כך מחלומו ו'סיפר', מה שאין כן שר האופים פחד מחלומו, ולא חפת לומר את חלומו רק לאחר שראה את הפתרון הטוב שפתר יוסף לחברו, אשר על כן, לא השתתף שר האופים בסיפור חלומו, הוא רק 'אמר' אותו. כלומר, יוסף דלה את הפתרונות מדברי החולמים עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2009 21:30 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2009 22:26 |
|
| |
בעניין שר האופים משהו מעניין שקיבלתי במייל.
גם המילה אופה וגם המילה הנרדפת נחתום מזכירים אף.
אופה-אף נחתום-חוטם
כנראה שהעיקר במאפים הוא הריח ולטעם יש חשיבות רק בדרגה שניה....
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 11:07 |
|
| |
אפשרי
את הוארט שלי צריכים ללמוד באידיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 20:02 |
|
| |
כמדומה שאפשר לפרש כך:
"יוסף בן שבע עשרה שנה"
וצעיר היה משאר אחיו, ולפיכך בזמן ש-
"היה רועה את אחיו בצאן",
אז שמוהו אחיו להיות
"והוא נער"
נער=משרת, וכן מפרש הכתוב עצמו את דבריו מפרש ואומר שהיה "נער" כבני השפחות:
"את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו",
ועל כן כעס יוסף,
"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם"
בין אם על דבר זה ובין אם על דברים אחרים.
אבל
"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו"
וגם רצה לפייסו, ולפיכך
"ועשה לו כתונת פסים"
אבל אחיו כעסו, שהרי לדעתם הוא באמת צעיר מכדי לעבוד איתם כאחד הבוגרים, ולפיכך
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".
ויתכן ששתיקתו של יעקב נובעת מכך, שגם הוא הסכים איתם בעיקרון בענייני רעיית הצאן, אבל אחרי הכל לא יכל לתת ליוסף להיפגע באהבתו אותו. ולולי האהבה ה"מקלקלת" את השורה, ייתכן שהיה מבליג על דחיית האחים את יוסף, אבל מכיוון ש-כך כנראה סברו האחים - שהאהבה המיוחדת "קלקלה" את השורה, לכן דווקא
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו" - משום שאהבו יעקב לכן שנאוהו הם, ובפרט שמסתמא סברו שאהבת יעקב ליוסף מעודדת את יוסף להמשיך בהוצאת דיבתם רעה.
גם לשון הכתוב "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" מוכיחה כדברי, שהרי אם היה פה רקע שסביר שהוא אכן ימשול בהם, לא היה להם לומר זאת בה"א התמיהה, אלא ב"אם?" השאלה, ואולי אף להוסיף ביטויים כדרך יותם בן ירובעל להרחיב בהסברת חוסר הטעם שבהליכה אחרי גדולות ונפלאות.
ולכן ייתכן שגם "ויגער בו אביו" היא גערה אמיתית, כי באמת, "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"?
ואמנם אביו שמר את הדבר, מכיוון שראה ביוסף סימני חכמה, שהרי בוצינא מקטפיה ידיעא, ואנן קחזינן שזה הקטן גדול היה, ומסתמא זה לא נעלם מעיני אביו מחנכו. וכעת ברור שאין פה ניגוד בין ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר, שאם היה פה ניגוד היה לו לומר וישנאו אותו אחיו, אלא שגם הם הבינו מה שהבין יעקב ולכן קנאו בו. ולעולם יש לדעת כי שנאתם לא נבעה מהקנאה, רק מהסיבה האמורה למעלה, והקנאה רק נוספה לבסוף כשידעו שבעל החלומות הלזה השנוא עליהם משכבר, יוכל למלוך עליהם.
וכמו כן אמר הכתוב "ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו", והרי דבר תמוה הוא שהמפחד ממציאות ממשית ישנא את הזולת רק "על חלומותיו ועל דבריו", אלא ע"כ כדברי.
והרוצה לפרש ששנאת האחים נבעה מקנאה, יצטרך לענות על שאלות קשות: מדוע בתחילה נאמרה השנאה והקנאה רק לבסוף? ומדוע הקנאה מופיעה רק בעניין החלומות והשנאה רק בעניין אהבת יעקב ליוסף?
ומה שרצו האחים להרגו היינו כדלהלן, שהרי אם נתבונן בספר בראשית נמצא שלאורך כל הדרך הופרדו דרכם של אחים, קין הבל ושת, נבחר הבל וממלא מקומו שת, וקין נדחה, נבחר אנוש (אע"פ שבדורו הטועה אף הוא "בין הטועים היה" - כלשון הרמב"ם בריש הל' ע"ז) בין אחיו, נבחר נח ונדחו כל העולם, נבחרו שם ויפת ונתקלל זרעו של חם, ומבין שם ויפת נבחר שם ואחיו יפת ישכון באהליו של שם דווקא, נבחר תרח על פני נחור (במדרש במדבר רבה אמרו, שכל מי שהקב"ה רוצה להעמיד ממנו שושלת נאמר בו ואלה תולדות, ואחת הדוגמאות שמביא המדרש היא "ואלה תולדות תרח"), נבחר אברהם והוצא לוט, נבחר יצחק והוצא ישמעאל, נבחר יעקב ובודד עשו. והנה אפילו קין שרצח את אחיו הבל ולאחר תוכחת הקב"ה אמר "גדול עווני מנשוא" נתקבלה טענתו אצל דיינם של דיינים, והוקל ענשו עד כדי "לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם", ולמה לא יורשו אחי יוסף לטעון טענותיהם?
על כן אמרו אחי יוסף, יודעים אנו בעצמנו שצדיקים אנחנו, ואיננו ראויים להידחות כשאר קודמינו, וטובים אנחנו מהם, על כן איך ניתן ליוסף להוציא דיבתנו רעה ולבסוף יקח הוא את הברכות כמעשה לקיחת הברכות של יעקב מעשו ואנו נידחה ונתקלל כעניין קין וחם, גם אם לא באותה חומרה (אני מזכיר לקוראים, שראובן שמעון ולוי אכן קיבלו תוכחה/קללה במקום ברכה! כך שבהחלט היה להם ממה לחשוש), לפיכך אמרו, אין טוב לנו אלא כי נהרגהו ואנו נחיה ונזכה בברכת אבינו בדין אמת. אמנם המנהיגים שביניהם לא חפצו בזה, ולכל הפחות לא הסכימו לתת יד להריגת יוסף, והשתדלו בהצלתו, ראובן בדרכו ויהודה בדרכו. ובע"ה עוד יבואר.
ולפיכך אמרו חז"ל ששיתפו האחים להקב"ה עמהם דהיינו שטענו כלפי שמים וכי דין אמת הוא זה, ובכך הטו דין שמים לטובתם, והועיל שלא גילה הקב"ה ליעקב על דבר המכירה.
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 16/12/2009 20:03:51
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 18:32 |
|
| |
שבוע טוב לכולם
אני רואה ששנה שעברה שאלו כאן מה חטאו של שר האופים יותר משר המשקים,
ואני לא מבין מה קשה כאן, הרי שיפול זובב ליין זה לא בשליטתו, ואבן בבצק זה כן בשליטתו,
מעניין לראות את הרשב"ם במקום טוען שלא האחים מכרו את יוסף,
היום דייקתי בציטוט של הרשב"ם את החז"ל הידוע ולפי שאמרו חכמים "אל תרבו בניכם בהגיון"
למה לא אמרו אל תרבו עצמכם ?? אל כורחך שעצמכם כן תרבו !! והבינו
תוקן על ידי maxmen ב- 27/11/2010 18:39:02
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 21:14 |
|
| |
מהם ייסורין של אהבה
| ירוחםשמ כתב: |  | וישב יעקב.
מסביר רש"י-– ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו'
מה העוון הגדול שרואה רש"י בזה, שיעקב רוצה לשבת בשלוה? לא מגיע לו? יהודי בסביבות מאה. רוצה לנוח מה קרה? |
|
בגמ' ברכות ה.
"- אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר וכו'.
- פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר וכו'.
- ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"
פירש"י:
- הקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו.
לשיטת רש"י יתכן שייסורי יעקב היו יסורין של אהבה [או אולי היו על חטא שעשה]. אך בכל זאת לשון המדרש מאוד תמוה, כי משמע שיש 'איסור' על הצדיקים להיות בשלוה, וזה ממש לא מובן.
שיטת הרמב"ן [שער הגמול] שאין ייסורין בלא חטא, ואף ייסורין של אהבה על חטא באים (אינני זוכר כרגע את ביאורו מהם יש"א] וידועה דעת הרמב"ן בספר הויכוח על המדרשים..
בכל אופן, באמת מדרש תמוה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 21:19 |
|
| |
תמיהה על הפן המוסרי ומנהגי הצניעות של אבותונו - שכאמור מעשיהם הם סימנים לנו הבנים- מבט בעיקר בפן מנהגי הצניעות המופרכים של היום,
בראשית פרק לח
(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: (יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: (טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי: (יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ: (יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:
תמר שומעת את הלו"ז של יהודה- ומיד היא יודעת איך להפיל אותו בפח. אזו הו"א היתה לה שתצליח במשימתה? יהודה בלי היסוס ובלי כל בעיות מיד מנסה לשכב איתה- בלי לראת אפילו את פניה, אין לו כסף מיידי- הוא ממשכן את היקר ביותר לגבר בעל בעמיו- רק לשכב איתה לשכב איתה בכל מחיר.. לפי חז"ל הפתילות היו הציציות- האם הם לא היו אמורים לטפוח על פני- כמו לאותו אדם בגמרא -במנחות? איך מסבירים את זה לילדים?- נכון שחז"ל פתרו את הבעיה וקבעו שאת הסיפור הזה מצנזרים- כלומר לא מתרגמים- אבל היום כולם יודעים עברית, ויש רבנו גוגל-- איך אנשי הצניעות מסבירים את הסיפור הזה לעצמם? הרי כל היהדות-ידישקייט- נקראת על שמו של יהודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 21:21 |
|
| |
שבוע טוב אברהם,
אני לתומי לומד את הרש"י כפשוטו ממש, ואין כאן שום עניין של חטא. כל אדם רוצה לשבת בשלווה אבל בעולם הזה אין שלווה לעולם. פשוט בתכלית.
שבוע טוב ירוחם,
כך או כך, אנו רואים שבעלי המקרא לא צינזרו גם סיפורים כאלה. ושמא ינסו בעלי השקפה אחדים ללמוד מהם?
תוקן על ידי אליעזרט ב- 27/11/2010 21:25:15
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 21:27 |
|
| |
אליעזר יקירי, אבל מדוע זה קשור לצדיקים?!
"צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה "
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 22:35 |
|
| |
הכל ענין של מזל או פרוטקציה?
בראשית פרק לז
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: (כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:
ראובן לכאורה הצדיק בסיפור הזה- הפסוק מעיד על כוונתו- אבל משום מה לאורך כל הדרך הוא זוכה ליחס מזלזל מאביו וחז"ל- האשמה חסרת כל בסיס שבבור היו נחשים ועקרבים- דבר לא הגיוני לפי הסיפורגם לא נכון- בעליל לעומתו יהודה
ויֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: (כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:
מה בעצם אומר יהודה? למה ללכלך את הידים בדם? אפשר להרויח עליו כמה שקלים. את ההריגה של יוסף יעשו כבר הבעלים שלו- ילד מפונק כמו יוסף הרי לא אמור להחזיק מעמד בעבדות של הימים ההם- אפילו חודש, והעד- הם אומרים לאבא- טרוף טורף יוסף- הם לא חששו אפילו לשניה- שיוסף ישרוד ויחזור- הדבר היה לא הגיוני- העבדות אז היה מות בטוח נו מה דעתכם?
 |
|
|
|
|
|