הקב"ה ראשון או אחרון

הטעות היא בכל אופן איך שנראה לי שאתה מנסה לייחס מידה לקב"ה, בעוד שהקב"ה הוא לא עצם שהמידות מתייחסות אליו, אלא הוא מידותיו ומידותיו הינם הוא, כשאדם שמידתו מתייחסת אליו כשהוא נקמנות אינו רחמן ובזמן רחמנותו אינו כעסן, כי המידות הן מצורפות אליו והשאלה היא באיזה צירוף הוא משתמש עכשיו, אך אצל הבורא המידה היא לא מצורפת אלא היא קיימת היא הוא, אין חיובי ושלילי אלא רק ביחס למה שאתה בתור נברא מסתכל על הנההגתו יתברך אך אצלו יתברך לא משתנה מאומה, ואין מידותיו משתנות כי הן הוא.
ממילא גם ראשון ואחרון הוא רק ביחס למה שאתה מסוגל לראות כי ביחס אליך יש ראשוניות ואחרון. אך אצל הקב"ה לא שייך שמשתנה משהו במידתו ביחס אליך, הוא ראשון כי אתה באמצע ואחרון כי אתה באמצע, אך היה הוה ויהיה תמידי ללא כל משמעות למושג ראשון ואחרון.
וראיה לדבר הקב"ה ראשון לראשונים ואחרון לאחרונים. נשאלת השאלה אם הוא ראשון מה התוספת לראשונים ראשון הוא ראשון, ואותו דבר אחרון לאחרונים, אלא המשמעות היא שהוא ראשון למושג ראשונים ואחרון למושג אחרונים, שהוא לא ראשון ואחרון מחמת היותו במציאות ראשון ואחרון, אלא במציאות עקב היותו תמידי מידתו היא ראשון ואחרון.

אדם יכול להיות רחמן גם בשעת כעסו וכעסן משעת רחמנותו. כל המרחם על אכזרים - סופו, ולא רק סופו, אלא זה ממהות העניין - שהוא גם יתאכזר לרחמנים.

"שהוא לא ראשון ואחרון מחמת היותו במציאות ראשון ואחרון, אלא במציאות עקב היותו תמידי מידתו היא ראשון ואחרון."

ניתן לומר זאת גם על ה'רחום' שבו - הוא רחום מצד היותו יותר רחום מכל רחום, כלומר בצד הכי "חיובי" של הציר, וקנא מכל קנא ("א-ל קנוא ונוקם ה', נוקם ה' ובעל חימה, נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו", ועוד כהנה), כלומר גם בצד הכי "שלילי" של הציר. ואין זה שהוא באמת "רחום" כי אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה וכו', אבל מצידנו כך זה נראה וגם בראשון ואחרון כך זה נראה.

אם מידת הרחמים ומידת הקנאות אצל הקב"ה הם תמיד ברמה הכי גבוהה ואין מידה אחת סותרת השניה, למה הסקת שהוא לא באמת רחום אלא רק כלפיך הוא רחום.
ב.  גם אם תאמר שגם מידות הקב"ה בעצם הם רק ביחס אלינו וכנ"ל ראשון ואחרון (אע"פ שעדיין לא הבנתי מה היחס המשותף שאתה מצרף אותם כל הזמן יחד)  כיון שכלפיך אמת הוא שהוא רחום שכך אתה מכיר מידתו וכנ"ל ראשון ואחרון א"כ מה הנפק"מ אם מידתו היא בעצם אם לאוו, הרי כלפיך איך שאתה מסתכל על הדברים יחשב כרחום וכנ"ל ראשון ואחרון, ואחרון בדיוק כמו ראשון שלא נובע אחרוניותו מעצם היותו אחרון אלא כלפיך שמכיון שהוא תמידי ואתה זמני ממילא יוצא שהוא אחרון אבל לא משתנה במהותו כלום ביחס לראשנויותו.

א. לא אמרתי שמידת הרחמים והקנאות אצל הקב"ה הם תמיד ברמה הכי גבוהה
ב. בלי קשר, אין אצל הקב"ה רחמים במובן שאצלנו. רק כלפינו זה נראה כך.
ג. כיוון שהקב"ה הוא "חיובי" ולא "שלילי", אזי גם כאשר הוא משתמש במידות שעל הציר הם בצד השלילי - הם בעצם חיוב. למשל הרב קוק אומר שהחסד שאנו עושים עם הרשעים הוא - כילויים, כך הקב"ה קנאי רק באופן המועיל, כלומר גם קנאותו נובעת מתוך רחמים, אע"פ שעל הציר הספיציפי הקנאות תהיה בצד השלילי. 
לכן כשרוצים להציג את ה"אישיות" של הקב"ה מציגים אותה אך ורק בצד החיובי, שהוא הדומיננטי אצלו.

דומיננטי זה כשיש צד אחד פעיל יותר מהשני, אם הכל חיובי לא שייך לומר דומיננטי.
מנין לך הכרעתך זו שאין לקב"ה מידת רחמים, ומידה זו היא רק ביחס לברואיו.

לא הכל חיובי, אין אומרים כל מה שעושה הקב"ה הכל טוב, הרי נאמר בפירוש עושה שלום ובורא רע, אלא הכל "ל"טובה, כלומר לתכלית טוב, אבל יש גם דברים שליליים, הרי אין מישהו אחר בעולם שביכולתו לעשות דברים טובים או רעים מבלי סיועו של ה'.

לקב"ה אין מידות בכלל, הכל אצלו זה שונה מאיתנו. מידה לשון למדוד, הקב"ה אינו מודד כי הוא יודע את המידה, רק אפשר לדמות ולשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע.

אם הכל לתכלית טוב הרי שאן רע, כי לכ המושג רע הוא יחסי ואם מטרתו טוב אז אין הוא רע.
ובאשר לטענתך שאין לקב"ה מידה כי איננו נמדד, הצדק עמך שאנחנו רואים לזה מידה כי אנחנו בעיננו הקטנות כל דבר אצלנו הוא יחסי ומדוד, ואין תפיסתנו משגת טבע שלמות, כי אין בקב"ה מידת רחמים, אלא הוא רחמן, וכן כל מה שכתבתי לעיל ברור שלא התכוונתי לטעון שיש תרכובת מידות, ולהפך כבר כתבתי לעיל שאין מידות אצל הקב"ה אלא מידותיו הן הוא פירוש הדבר אין מידה מדודה שמצורפת אליו, אלא הוא רחמן והא אל קנא ונוקם. וכן הלאה אך סטינו מעצם הויכוח, ולדבריך שאין מידה כי הוא בלתי נמדד א"כ אדרבה אין ממין הטענה שטענת לעיל שהוא אחרון יותר מן הראשון, הרי הוא לשיטתך שהקשת בין לבושים לבין ראשוניותו הרי שהוא ראשון ואחרון במהות ולא מידת ראשון או מידת אחרון. וא"כ הרי שהוא כבר היום אחרון שאין מידה אצל הקב"ה וא"כ א"א למדוד טבעו לפי זמן בעוד שאיננו במושגים של זמן.

יש מושג רע. כבר אמרתי כתוב בפסוק עושה שלום ובורא רע. האם אין דברים רעים בעולם? הכל טוב?

הקב"ה אכן איננו נמדד, אבל אנחנו מבינים רק דברים שנמדדים, וכדי לשבר את האוזן אנו אומרים שיש לו מידות. עצם האמירה "הקב"ה מרחם" היא אמירה בעלת מדד. אבל מותר לומר אותה, כדי לשבר את האוזן.

לא תירצת על קושיתי שאם הכל לטובה א"כ לא שייך בריאת רע, כי כל דבר נמדד לפי תכליתו.

ב. היא גופא לדבריך יוצא שכל טענתך שהקב"ה כביכול יותר אחרון מראשון, היא לא טענה כלפי מציאות ה' אלא רק ביחס לתפיסת הדברים ע"פ הבנתנו.

"כי כל דבר נמדד לפי תכליתו"
בחר אחת מהתשובות הבאות:
1. כל דבר נמדד לפי תכליתו, אבל יש תכלית סופית, ויש תכלית זמנית.
2. המעשה נמדד לפי תכליתו אך ורק כשאנו בודקים את המעשה לאור עושהו. אם אנו בודקים את המעשה כשלעצמו, הוא אינו נמדד לפי תכליתו, אלא לפי מקומו ושעתו.

ב. נכון. ומה בכך? אין שום דבר/מישהו/יצור/מה שתרצה בעולם, מלבד הקב"ה עצמו, שיכול לדבר במושגים של הקב"ה עצמו.