חרדים תוהים או אנוסים

קודם כל  דווקא דיי נראה לי ההעתק הדבק שחיים עשה. 
מה רע?
לא כולם מכירים.......
לעצם העניין נראה שבאיזה שהוא מקום קיים ניסיון מצידכם לצמצם את הדברים לילדות וסיורי התנ"ך.
אצלי באופן אישי לא זה מה שהטביע חותם. אלא בעיקר המערכת הישיבתית.
שם באיזה שהוא מקום אנו אמורים להיות ברי שכל וברי חשיבה. ועם כל זה הטראומות קשות.
לומד! מה שכתבת על כוונתך בנסיון לשינוי. יפה הכוונה. אבל נראה לי שלא יוכל שום הסבר לשנות הווי של חיים. ואת אותם חיים כל אחד עבר ועם כל הרצון הטוב באמונה התמימה הזו שקיימת "הרי בורא עולם הוא אב רחום וכו' ואין מצב שהוא בתורתו או בכל דבר אחר יגרום משהו רע"
הכל נכון!
אבל את תחושת הבגידה שמרגיש מישהו שהוא פיספס או שהעבירו לו בצורה עקומה את המסר אף אחד לא יצליח לפתור!
דרך אגב מה שכתב שרגא שהגישה בלהסביר לילד זה שהם מסכנים.
לא זה מה שיפתור לך את הבעיה!
אתה ממשיך באותה גישה רק בלי אגרסיביות
מה זה משנה אם הבן אדם שאתה מתייחס אליו.....היחס בא בצורה של כמה מסכנות יש בו או כמה רשעות........... למה חיזוק הפנים שלך/נו חייב לבוא על חשבון הפרשנות כמה השני לא טוב ולכן אתה גדול?!

הפחד האובססיבי הזה שקיים בהורים שמא הבן יקנא בחיים מלאי התענוגות הוא זה שגורם להם לא להפסיק לטעות!

מוטי, לא זכיתי להבין. אינך מסכים שמי שלא זכה לאור תורת חיים - מסכן הוא, פשוטו כמשמעו? אינך מסכים שאני אמור להחדיר בילדי (ובי עצמי) את התחושה שאנחנו מאושרים, וב"ה שזכינו לדעת איך צריך להיראות יהודי ואיך להתנהג? ‏ "‏דרך אגב מה שכתב שרגא שהגישה בלהסביר לילד זה שהם מסכנים. לא זה מה שיפתור לך את הבעיה!" לא אמרתי שהם מסכנים באופן כללי, אלא רק מהבחינה הזו. יש הבדל גדול ודו"ק. ‏ "‏למה חיזוק הפנים שלך/נו חייב לבוא על חשבון הפרשנות כמה השני לא טוב ולכן אתה גדול?!" ‏ א. כמו שפתחתי את התגובה, זו פשוט האמת. ב. עיקר החיזוק הוא באושר שאנחנו כן יודעים. ‏ ‏"הפחד האובססיבי הזה שקיים בהורים שמא הבן יקנא בחיים מלאי התענוגות הוא זה שגורם להם לא להפסיק לטעות !" סהדי במרומים שאין בי פחד כזה, ב"ה! הפחד הוא יותר מההתמודדות הפנימית של הילד עם עצמו (הוא עדיין לא ממש בגיל המתאים, אך בא יבוא היום במהרה בעז"ה), ולא ראיית מכונית בשבת היא שתגרום לזה.

לא יפה כולם מסתכלים .
כשאדם חסר דעת שותק זו בעיה פרטית שלו,אבל כשהוא מתערטל ברשות הרבים וכולם מצצים זו מצצנות לשמה.
בן אדם יכול להתנסח בבהירות גמורה כשמושאו זה כלום. לעמוד ערום מדעת ולהגיד "ומתלבט מה לבקש בשבילו. אם ידע תורני רב, השקפת עולם מצומצמת אך ברורה וחסרת סדקים. או נתיב יסורים מדמם וחיי הסתרה קשים מנשוא בתמורה לאופקים רחבים ואויר פסגות מחשבתי צלול."

 משום מה מכל הציטוטים הרבים שהובאו כאן לא ראינו ולו זיק אחד של אויר פסגות מחשבתי.איזה רעיון הגותי מעמיק.איזה ידע פילוסופי,מדעי,אומנתי,או כל עניין אחר שהתרבות החילופית שהיא נושא כמיהתו המיוסרת של המתערטל הנ"ל,אמורה לתת לנו כתחליף.

צר לי אבל לא זכיתי לרדת לעומק האויר הדלוח שכל שנה ופירש משפריץ לכל עבר, בהתנסחות מלוטשת ולקול המון המתמוגגים כאן שאומרים "אתם רואים צדקנו בבקורת שלנו כלפי מהלך החינוך והסגירות החרדית הקיימת".

לא על זה דיברנו כאן(לפחות אני ועוד כמה ).  ולא מפיו אנו חיים. לדמגוג הקטן הזה  לו ישפיל דעתנותו הזחוחה,ויבקש דעת אמיתית .נוכל למצוא כאן מספיק יהודים שיכולים ללמד אותו פרק או שניים באויר פסגות אמיתי . וגם ללמד אותו לשחק ביליארד כראוי.

הביקורת הרדודה על אוקימתות הגמרא,בלולה בהשחלת אמנון יצחק פלוס כמה אנקדוטות של צרות מוחין .אינה יכולה להיות בסיס לשום דיון רציני בפורום הזה שמתוכו נוכל לשאוב איזה תובנות לחיינו. דחילאק, מספיק עם זה.
ומי שרוצה לרחם על מסכנים תפאדל.אבל בלי הפורנוגרפיה של עירטול השכל


 

קוגיטו

הבעיות שלו הן הבעיות שלו, והבעיות שלנו הן הבעיות שלנו. אם הוא היה יחיד, לא היה טעם לדוש בבעיות שלו, מאחר שיש עוד כמה וכמה כאלו, עלינו לדון אם יש שמץ של אמת בטענות.

אין אוויר פסגות בפוסטים שלו, אני מסכים. אבל הבחור זקוק לאוויר פסגות ואין לו. ניתן להאשים אותו עצמו בכך שהוא לא טרח לחפש. אבל אין ספק שגם מערכת החינוך אשמה קצת. יותר קל להגיד אלו רק תאוות ונגיעות, אני לא התרשמתי כך. לעניות דעתי התאוות והנגיעות מגיעות בהמשך המדרון, אבל ההתחלה נובעת ממצוקה אמיתיץ, שחלקה הוא דווקא בגלל שאנשים בעלי שאר רוח לא נחשפו לאוצרות הרוח של היהדות, אלא רק לאיסורים וחרמות שונים ומשונים, והעיקר, לא מנומקים.

מצטרף ללומד, ובתוספת שוודאי אני מתייחס בביטול לטענות שביטל קוגיטו. התייחסתי, וכמדומה שכן גם שאר המשתתפים בדיון, לכשלי המערכת שבצבצו מתוך דברי אותו אחד.

שרגא בטיהרא!
שלום!
שאלת אם איני מסכים שמי שלא זכה לתורת חיים הרי הוא מסכן?
קודם כל השאלה היא ביחס למה הוא מסכן האם הוא מסכן בזה שלא טעם טעם תורה ולהנות ממנה בעוה"ז או אולי הינך מדבר על העתיד לבוא?
אם הינך מדבר על העוה"ז אני לא בטוח שהוא מסכן לא חסרים דברי הגות או פליסופיות שעליהם האדם יכול להתענג... וגם אם נניח שזהו פיסגת התענוגות אניני חושב שמי שלא טעם את פיסגת התענוגות הרי הוא מסכן!
מקסימום חסר לו משהו ירצה ישיג. לא ירצה יחיה בטוב שלו.
ואם הינך מדבר על אותם חיי נצח כמדומני שאינך יכול לעולם לדעת מה יהיו זכויותיו של אותו אדם בעולם האמת!
ברור הוא שבורא עולם דן את האדם לפי רצף של חיים וכל קושי פנימי או חיצוני שעבר אותו אדם משוקלל בחישוב.
ולכן עוד לא קיים בן אנוש שיוכל לדעת מה היכן מקומו של אדם בעוה"ב (עיין ערך "עליונים למטה ותחתונים למעלה" בלי כל ההסברים שמוציאים את הפשט מידי פשוטו)
בעניין מה שאמרת ע"כ שהינך מוכרח להחדיר בילדך את זה שאתה מאושר.
תגיד לי כשאתה עושה משהו שהינך נהנה ממנו אתה צריך להחדיר בעצמיך שאתה נהנה או שפשוט אתה מרגיש את זה?!
מה זה הדבר הזה להחדיר שאני מאושר?!
אושר זה תחושה!
א"א להחדיר תחושה שלא קיימת!
אם אני מאושר אז אני מאושר ואם לא אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שאני כן!

מוטי, אני רואה (ולא בפעם הראשונה) שאנחנו מדברים בשתי שפות שונות. קשה לי לענות כך. רק אומר שענין "החדרת האושר" הוא בבחינת דברי רמח"ל בהקדמת ספרו מסילת ישרים: ‏ ‏אמר המחבר: החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברוב דבריי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל. אלא שכפי רוב פרסומם, וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חידושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. ‏ (מתוך אתר דעת). ‏http://daat.ac.il/daat/mahshevt/mesilat/hakdama-2. htm ‏ בענין טענתך על קוגיטו, כמדומה שלא שמת לב על מה הוא דיבר. קוגיטו דיבר על זה שאותו בלוגר כותב שהוא מתלבט אם "לפקוח את עיני אחיו לאויר ההרים הצלול" של המחשבה הפתוחה וכדומה, כשבכל דבריו לא ניכר שהוא זכה לאויר הרים צלול ב"היפתחו" אל העולם. לא היה זילזול בכתיבה של אותו אחד, המביעה מצוקה קשה, אלא במחשבתו שמצבו הנוכחי הוא חשיבה של "אויר הרים צלול".

שרגא!

לא ידעתי שמדברים על כאלו דברים בפורום הזה. הרי הפורום הזה במפורש לא נועד לדיון על אמונות ודעות. אשתדל לדון בכל מה שאינו נוגע ישירות לזה.

גילוי נאות: לצערי לא עלה בידי לקרוא את כל הציטוטים מהבלוג, אבל ממה שכן ראיתי, הופתעתי. (ואולי זה כעין מה שכתבו אחרים על העדר אויר פסגות).

ובכל זאת, על סמך מה שראיתי ועל סמך מה שהבנתי, אני מרשה לעצמי לומר את המלים הבאות.

ההשתוקקות לפתיחות ולמחשבה, הרי זה דבר גדול.

אבל לאן מוביל החיפוש שלו אחרי האמת? לזלזול? לפסילה גורפת של כל מה ששם יהדות נקרא עליו?

ואולי לא הבנתי. אבל התרשמתי שמה שהתחיל בתור חיפוש אחרי אמת הוביל לביקורתיות ולבוז כלפי כל מי שנשאר "בפנים". והלא אדם יכול להישאר "בפנים" מסיבות שונות.

זה שאדם אינו מוצא טעם בגמרא אינו דווקא מפני שבגמרא אין טעם, אלא בגלל שלא למד בשיטה הנכונה (ואולי יש יותר משיטה אחת).

זה שלאדם יש שאלות על פרשת שבוע זה סימן טוב. סימן שהוא אדם בעל יכולת לחשוב ולבדוק. אבל מדוע לעצור באמצע הבדיקה? (ואולי הוא סבור שבדק ומיצה? הציטוטים היו קצרים מדי מכדי לדעת).

מה שאני בא לומר הוא שאני רואה כאן שני סוגים של כתיבה, כל אחד עם מסר משלו.

הראשון: אני נחנק! אני רוצה פתיחות. אני רוצה לשאול ואני רוצה לקבל תשובות. אצלנו - אין לי את זה. ואני רואה שגם פלוני ואלמוני סובלים כמוני.

השני: מסכנים כולם. הם עדיין מאמינים...

את הראשון אני יכול להבין, איתו אני יכול להזדהות. אני סבור שרובנו או כולנו כך. ובעצם מי לא. האם יש מי שחושב שאין מצוה ללמוד ולדעת? שיש מקומות וגישות פסולים שמכתיבים דוגמות במקום לתת תשובות עניניות?

אבל את השני קשה לי להבין ובוודאי שאיני מסכים עמו. וכואב לי שהדרך הוליכה את בעל המסר הראשון להפוך לאדם שכותב את המסר השני. חבל לי עליו. חבל על ההחמצה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו