|
|
| נשלח ב-7/10/2008 12:48 |
 |
| |
chouteng: המקור לחנוכה [קלנדא?] 10/12/2004
אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך אחור וקדם צרתני וגו' [תהלים קל"ט ה'] ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים [עו"ז ח' ע"א].
סטרנונא הלא היא סטורנליה (Saturnalia) חג כוכב שבתאי או חג השמש נחוג אצל הבבלים והרומיים לפני תקופת טבת, ולפי דברי הגמרא הנ"ל מ יום 17 דצמבר עד 24 לדצמבר. (17 דצמבר כיום חג הסורנליה נמצא במקורות עתיקים.) קלנדא הוא Calends שהוא השם של היום הראשון של החודש בלוח הרומאי. קלנדא עצמו הוא כנראה חג ראש השנה שחגגו אותו ברחבי העולם העתיק ביום השיווי היינו יום תקופת טבת שאז התחילה השנה החדשה.
תקופת טבת בלוח היוליאני נקבע ליום כ"ה בדצמבר. מה שהעלה את החשד שחג המולד הנוצרי שנחגג ביום ה 25 בדצמבר אינו אלא חג עתיק בלבוש חדש.
בירושלמי דר"ה פ"א ה"ב אמרינן דשמות החדשים עלו מבבל (ורשב"ל אומר אף שמות המלאכים). קיים הקבלה כמעט מוחלטת בין החדשים הבבליים לחדשים הישראלים, חוץ מסדר טבת ושבט.
לא רחוק מהדעת שבימי בית שני בזמן שמלכות רומי התחילו לשלוט בעולם העתיק, שחז"ל הניחו שכ"ה כסליו שווה לכ"ה דצמבר. וא"כ יום ראשון של חנוכה נופל ביום תקופת טבת. ואשר לפי"ז מובן שפיר למה המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך נר לכל לילה כדי להודות להקב"ה על הימים שמוסיפים והולכים. ולפ"ז שפיר מובן שיטת בית שמאי שמתמעטין והולכין כנגד אותם ח' ימים שלפני התקופה.
את הרעיון הזה שמעתי מהר' פופקו בהרצאה שנשא ב"יקר" (מוסד ירושלמי מפורסם), אלא שהוספתו בו קצת משלי.
*****
נישטאיך:
www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=471
חנוכת אדם הראשון
לאמיתו של דבר הראשון בהיסטוריה האנושית שחגג בכ"ה בכסלו היה אדם הראשון. וכדברי הגמרא: "אמר רב חנן בר רבא, קלנדא ח' ימים אחר תקופה. סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך 'אחור וקדם צרתני'" אלו שמות חגי עבודה זרה בהם אסור לסחור עם הגוים.
וכדי להבין זאת נקדים: בשנה ישנן ארבע "תקופות" שמציינות את אורך היום והלילה. בתקופת ניסן (21 במרץ) ובתקופת תשרי (21 בספטמבר) שווים היום והלילה בארכם. בתקופת טבת (21 בדצמבר) חל היום הקצר בשנה, ובתקופת תמוז (21 ביוני) חל היום הארוך בשנה. ואומרת הגמרא: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך לפי שחטא אדם הראשון בראש השנה. אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו... עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה. כיון שראה תקופת טבת (21 בדצמבר) וראה יום שמאריך והולך". יש להניח שלקח לו כ 2-3 ימים להבין זאת, והגיע ל־24 בדצמבר "אמר מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים", מה־24 בדצמבר עד ה־1 בינואר. וזהו המקור של החג האלילי הזה שעבר לנצרות בתור "חג המולד".
ממשיכה הגמרא: "לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבען לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים". בלוח העברי, שאינו שמשי, אין תאריך קבוע לתקופות, אך בממוצע יוצא שתקופת טבת חלה בכ"ה בכסלו. ומכאן רואים שישנו חג על התארכות היום (כלומר הוספת אור בעולם) בכ"ה בכסלו, בן שמונת ימים, ומקורו בימי אדם הראשון. הסבה לחגיגת שמונה ימים דוקא קשורה לכך שתוספת אור נחשבת להוספה על הטבע, שסדרו נקבע ביום השביעי.75 כל מה שנוסף על מעשה יום השביעי, שייך כבר לסדר היום השמיני, שמעל הטבע.
*****
מואדיב:
.
"לא רחוק מהדעת שבימי בית שני בזמן שמלכות רומי התחילו לשלוט בעולם העתיק, שחז"ל הניחו שכ"ה כסליו שווה לכ"ה דצמבר. וא"כ יום ראשון של חנוכה נופל ביום תקופת טבת. ואשר לפי"ז מובן שפיר למה המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך נר לכל לילה כדי להודות להקב"ה על הימים שמוסיפים והולכים. ולפ"ז שפיר מובן שיטת בית שמאי שמתמעטין והולכין כנגד אותם ח' ימים שלפני התקופה.."
רחוק מאד מן הדעת.
החשמונאים השתחררו מהשלטון הסלווקי כאשר רומי היתה מוכרת מרחוק בלבד, בתור האימפריה שממערב.
יותר סביר לחפש פתרונות במנהגים ישראליים קודמים:
חנוכת בית המקדש הראשון - ראה שם את "ביום השמיני" - עיין גם במלכים וגם בדברי הימים.
ועוד יותר - הכינוס של עזרא ונחמיה במחצית השניה של חודש כסלו.
*****
ירו_שלמי:
שמעתי מר' משה שפירא דברים יפים מאוד בענין זה.
הוא הביא מספרים שכ"ה כסליו זה בדיוק שלשה חדשים מכ"ה אלול - יום בריאת העולם, ואם נלך בעקבות המדרש שמשנברא אדה"ר (מה שקצת בעייתי, שהרי לפי"ז ניתן למנות מראש השנה) היו הימים והלילות שוים, והיו מתקצרים והולכים, א"כ ראוי לייצג את תחילתו של השינוי לטובת היום בדיוק לאחר שלשה חדשים - תקופה.
עיקר דבריו היו שהחילוק העקרוני בין עבודת ה' לע"ז להבדיל, הוא, שהע"ז באה לקחת מהשפע לעצמה כמה שאפשר, האור והיום מסמלים את השפע כידוע, ותחילת שנת עבודה זרה היא בתחילת ריבוי האור-הימים. משא"כ עבודת ה' אינה כה 'אגואיסטית', עלינו 'לעבוד' כדי לקבל, והיינו להפוך גם את החושך לאור, להרבות כבוד שמים ודרך הטוב בעולם ההסתר-החושך. לכן השנה מתחילה מימי השויון, לקחת מן האור ולהשפיע על החושך.
ואידך זיל גמור. אני חושב שזהו יסוד גדול להבנת הרבה הרבה דברים
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 12:55 |
|
| |
לעוף_ברוח:
יש משהו שמאוד מטריד אותי. זה לגבי חנוכה. אנחנו מברכים על הנרות אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה, אבל אלוהים לא ציוה עלינו להדליק נרות של חנוכה. חנוכה זה בכלל ארוע שקרה כמה אלפי שנים אחרי מתן תורה.
... הסבירה לי איך יש פסוק בתורה שבו מדובר על אהרן הכהן ומשהו על נרות ומשם חז"ל למדו שיהיה איזה נס בעתיד לישראל שקשור בנרות, ורק חיכו שזה יצא מן הכח אל הפועל - והופה - חז"ל זיהו את הסימנים בארוע של חנוכה עם המכבים - ומשם למדים שזו מצווה העתידה להתקיים - ולכן בעצם האלוהים ציוה זאת עלינו עוד במעמד הר סיני.
*****
ירוחםשמ:
החברה שלך לא מכירה את הפסוק
דברים פרק ד
(ב) לֹא תסִפוּ עַל הַדּבָר אֲשׁר אָנכִי מְצַוּה אֶתְכֶם וְלא תגרעו מִמּנּוּ לִשׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשׁר אָנֹכִי מְצַוּה אֶתְכֶם:
_________________
מודה ועוזב
*****
ווטו1:
שאלת ה"וציונו" לגבי נר חנוכה נשאלה בתלמודים [עי' בבלי שבת כ"ה.] והוכרע שהציווי לשמוע לחכמים די להצדיק את הניסוח.
*****
גוברנור:
בתגובה לדברי לעוף_ברוח מיום 5/10/2008 שעה 11:43
"אני יודעת שעכשיו אנחנו לפני יום כיפור, אבל יש משהו שמאוד מטריד אותי. זה לגבי חנוכה. אנחנו מברכים על הנרות אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה, אבל אלוהים לא ציוה עלינו להדליק נרות של חנוכה. חנוכה זה בכלל ארוע שקרה כמה אלפי שנים אחרי מתן תורה"
מכל חגי ישראל, חנוכה הוא אולי החג היחיד לגביו קים גם אשוש חוץ-מקראי, ולפיכך גרעינו הוא ארוע אמיתי - נצחון המכבים על הפלג הסורי (Seleucids) של האימפריה ירושת אלכסנדר מוקדון
המקדש המטוהר נחנך בכ"ה כסלו בשנת 164 לפנה"ס, וחגיגות חנוכתו נמשכו שמונה ימים
מועד החנוכה נקבע בכוונה סמבולית ליום השנה הרביעי לחלול המקדש ע"י אנטיוכוס
במועד סוכות של שנת 164 לפנה"ס, היתה ירושלים והמקדש עדין בידי היוונים, בעוד היהודים צרים על העיר ושוכנים במערות בגיאיות ועל ראשי ההרים סביב, וסוכות שהינו מועד בו עולים לרגל לירושלים - לא נחוג כלל מפאת הקרבות. הקישור לקמן מרמז כי חנוכה נחוג שמונה ימים, לא משום נס פך השמן, אלא משום שהיה סוכות דחוי. זה כתוב במפורש בספרי המכבים. ספרי מכבים א' ו- ב', אשר לא נכללו בתנ"כ, הם תעוד הסטורי של הארועים, נוסף למקורות הסטוריים עצמאיים לא יהודיים
אגב, אף מקור הסטורי חצוני למקרא אינו מאזכר נס כלשהו הקשור לשמן
מנין אפוא הספור על פך השמן שהספיק בנס לשמונה ימים?
ומדוע נחשבו כל שמונת הימים להם הספיק השמן, ימי נס? הרי היום הראשון הוא דרך הטבע, ואין בו נס
הרי אם, נניח, מעדת ונפלת מבעד לחלון הקומה השמינית ונעשה לך נס ושרדת ויצאת בלא פגע, ואתה מחליט לנדור נדר כלשהו כגון תרומת שמונה כבשים לעניים, אחד לכל קומה - יקום מישהו מפולפל ויאמר שעליך לנדור רק שבעה, שהרי אף אחד לא נחבל מנפילה מקומת קרקע
קושיה זו, הידועה בשם קושית הבית-יוסף הציתה דמיון מתרצים לארך הדורות, ונשפכו עליה קיתונות דיו, בלא תרוץ משכנע
רמז נוסף לענין סוכות בחנוכה הוא ההסבר למנהג בית שמאי לפיו מספר הנרות יורד מדי יום, ומוזכר במסכת שבת דף כא ב "טעמא דב"ש כנגד פרי החג". פרי החג (holiday bulls) בימי סוכות היו מוקרבים בסדר כמותי יורד
הנה משהו מענין
אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)
*****
ירוחםשמ:
מה לזה ולשאלה -היכן ציוונו? להדליק נר חנוכה!
הרי זו היתה השאלה! ולא אם היה או לא היה!
ולא ענית על השאלה שאתה שאלת אגב, אף מקור הסטורי חצוני למקרא אינו מאזכר נס כלשהו הקשור לשמן
_________________
מודה ועוזב
*****
מיכההמרשתי:
לעוף ברוח
בעניין נרות חנוכה, הגמרא שואלת את שאלתך, ועונה שכיוון שכתוב בתורה לקיים דברי חכמים ("לא תסור"), וזה (לשמוע דברי חכמים) מצוה שצווותה ע"י הקב"ה, לכן אפשר לומר שה' ציוה להדליק נר של חנוכה.
עכשיו ירוחם יגיד שלא תסור שייך רק בסנהדרין, וגם שהמצוה עצמה צוותה רק ע"י חכמים, ושאר בעיות, אז נכון זה לא חלק, אבל זה מה שהגמרא אמרה.
ובאמת בירושלמי כתוב שאחד התנאים היה מברך על נרות חנוכה משהו כמו "אשר קדשנו במצוותיו וצונו לשמוע מצות זקנים".
הפסוק המעניין על אהרן שחברה שלך אמרה, ודאי שאין לו קשר ישיר לחנוכה, ואולי קשר עקיף שבעקיפין, בגמרא זה לא כתוב, וודאי שאסור לומר שהקב"ה ציוה את חנוכה בהר סיני, כמו שירוחם אמר זה איסור בל תוסיף, מותר רק לומר שחז"ל ציוו ולכן את מקיימת.
אם את מחפשת את האמת - תראי את חכמת חז"ל, איך שבמילה אחת הם קיפלו את האמת של כל העולם, וכך הם אמרו: "בעקבות משיחא... והאמת נעדרת". במילה אחת: נעדרת, ואת יודעת בדיוק איפה האמת. האם אחרי תיאור כ"כ מדוייק, לא תאמיני בחז"ל? (זה נאמר קצת ברצינות, וקצת פחות. בכל מקרה, אם לדברים אלו של חז"ל את מסכימה, תוכלי בודאי להסכים גם למה ש"בעקבות משיחא" דהיינו "ימות המשיח". כלומר, האמת לא תהא נעדרת לעולמים)
*****
נישטאיך:
ווטו1:
<"שאלת ה"וציונו" לגבי נר חנוכה נשאלה בתלמודים [עי' בבלי שבת כ"ה.] והוכרע שהציווי לשמוע לחכמים די להצדיק את הניסוח">
והיכן נזכרת הברכה או הציווי להדליק נרות שבת, יום טוב או יום הכיפורים?
*****
ירוחםשמ:
נישטאיך
והיכן נזכרת הברכה או הציווי להדליק נרות שבת, יום טוב או יום הכיפורים
בדיוק באותו מקום שנזכר החיוב להדליק נר חנוכה- בגמרא שבת כה: הדלקת נר שבת חובה.
מיכה
עכשיו ירוחם יגיד שלא תסור שייך רק בסנהדרין
ירוחם לא יגיד כלום!!! זה הפשט בפסוק וכך גם מפרשים כל הפשטנים, ולא סנהדרין כי בית דין זוטר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 13:01 |
|
| |
יצחקומר:
שמתם לב שב'על הניסים' שהיא 'התפילה' של חנוכה, אין אפילו רמז לנס פך השמן.
*****
חכם לשעבר:
יצחקומר.
האם "והדליקו נרות בחצרות קודשיך" אינו נחשב לרמז?
*****
יצחקומר:
לא
*****
נישטאיך:
לחכם לשעבר
נרות בחצרות קדשיך, ונרות חנוכה, לגזרה שווה?
מה לזה אל זה?
ראה:
שמואל ספראי
"חז"ל וחג החנוכה"
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hasal.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 09:31 |
|
| |
והנה מאמר ארוך למדי של אליהו רחמים זיני שטוען שחכמים התעקשו לגמד את הנס של המלחמה, הוא טוען שסביב זה סובב כל החנוכה. גם לוינ במאמרו הבהיר והאפל דיבר על נקודה זו. אלו מדברים על נקודה זו מפן חיובי, שלא רצו להדגיש את הגבורה, שהי אין כוחם של ישראל אלא בפה וכוליה.
לעומת זאת, רבים ביקרו את חז"ל על זה, ויש שכתבו שהביקורת לא נכונה עובדתית, כלומר, חז"ל לדעתם לא ניסו לגמד את נס המלחמה ראו כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=802089
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 12:58 |
|
| |
הרב זיני בסיכום המאמר כתב שחז"ל בכוונה העלימו את המימד הלאומי של חנוכה, א"כ למה הרמב"ם הלך רכיל וגילה סוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 13:17 |
|
| |
ועוד יש להקשות עליו,
מנוסח 'על הנסים' ו'הנרות הללו' שמובלט הפן של המלחמה.
אבל לדעתי יש 'מעט' אמת בדבריו, מפני שאחר שהדגישו ואולי יצרו את נס פך השמן, השיח המכיל של המלחמה הפך לשיח דתי מאשר לשיח לאומי, כעין מה שמלחמת העצמאות משמשת אצל החילונים כ'שיח לאומי' ואצל דתיים [מזן מסויים] כ'שיח דתי'.
בעל, אני עוד צריך לענות לך על ה'דרוש', לכשיזדמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 13:34 |
|
| |
אפשרי
אשמח להמשך הדיון על הדרוש שהוא בהחלט נאה.
השאלה היא האם אין כאן סתירה מיניה וביה, מצד אחד להאדיר את המלחמה ולומר שעליה דווקא יש לומר הלל וכו' ומאידך להחביא אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 14:04 |
|
| |
<בדיוק באותו מקום שנזכר החיוב להדליק נר חנוכה- בגמרא שבת כה: הדלקת נר שבת חובה>
למה אין זכר לברכה על נרות שבת, ולמה שואלת הגמרא רק על חיוב הברכה על הדלקת נרות חנוכה ולא על הברכה על הדלקת נרות שבת?
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1364648&forum_id=1364
והיכן נזכרת הברכה או החובה להדליק נרות יום טוב או יום הכיפורים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/12/2009 14:00:24
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 14:13 |
|
| |
התימנים הבלדים אינם מדליקים נר ביום טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 15:14 |
|
| |
על החובה להדליק ולברך על נר יו"ט ראו במאמרו של הרב ד"ר רצון ערוסי "ברכת הדלקת נר של יום טוב", סיני פה עמודים נה-צא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 15:37 |
|
| |
נישט
קראתי שוב את אשכולך המאלף והמקיף על מצוות הדלקת נר שבת,
מה שלא נהיר לי מאותן סיבות אפשר היה גם לחייב לברך על מיצוות הכנת ואכילת הטשולנט' ושתיית תה חם בשבת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 20:40 |
|
| |
להלן קטעים מתוך מאמר שפרסמתי ב'קולמוס' של משפחה, ובו תשובה לשאלת השמטת הלכות חנוכה
יוצרי המשנה - אנשי כנסת הגדולה
מי איפוא הוא זה שערך, סידר וניסח את המשנה???
ובכן, המשנה כפי שהיא קיימת לפנינו אינה מקשה אחת. קיים במשנה החלק היסודי, שאודות זמן יצירתו דנים אנו בסקירה זו, וקיים חלק מאוחר יותר של בירורי דינים וחקירות הלכתיות, שבהן דנו תנאים מאוחרים, מדורם של הלל ושמאי ועד דורם של תלמידי רבי עקיבא. חקירות ובירורים אלו נסובים על פי רוב, על דינים והלכות הכלולים במשנה היסודית, אך לא נתבררו בה לפרטי פרטים.
המשנה הקדומה היא בעצם תמציתה של התורה שבע"פ. כאשר ירד משה רבינו מהר סיני ועמו תרי"ג המצוות, הביא אתו את פירושי כל המצוות והאופן הנכון לקיימן. אין ספק, שכאשר נצטוו בני ישראל על מצות קריאת שמע, למשל, נמסר להם גם מאימתי קורין את שמע בערבית ומאימתי בשחרית, קרא ולא דקדק באותיותיה או קרא ולא השמיע לאזניו. כאשר נמסרו לעם דיני השחיטה והלכותיה, כפי שנאמר בתורה "וזבחת כאשר צויתיך", נמסר להם כי הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, אילו טרפות בבהמה ואילו בעוף.
עם זאת, כאשר אנו דנים על זמן הווצרותה של המשנה, כוונתנו לזמן אשר בו נוסח המשנה היסודי, היה למעלה מכל ספק כנוסח המשנה אשר לפנינו. זמן זה, הוא לכל המאוחר זמנם של אנשי כנסת הגדולה, שחיו בתחילת תקופת הבית השני, ואפשר שעוד קודם לכן (מרש"י בעירובין כ"א: ד"ה אגמריה, משמע שבזמן שלמה המלך נוסחו כבר המשניות היסודיות, ובספרי הגר"א נמצא, שבזמנו של יהושע בן נון, היו כבר משניות סדורות וערוכות).
הוכחנו לעיל שהמשנה קדמה בוודאות לתקופתם של הלל ושמאי. המאוחרים ביותר קודם תקופת הלל ושמאי, שיכלו לבצע משימה עצומה שכזו, של ריכוז וניסוח כל התורה שבע"פ, היו אנשי כנסת הגדולה. מיד אחרי תום תקופתם, עם הסתלקותו של שמעון הצדיק שהיה משיירי כנה"ג, השתלטה מלכות יון הרשעה על העם היושב בציון, והחלו ההתייוונות והרדיפות הבלתי פוסקות של היוונים ובעלי בריתם מקרב היהודים. תקופה זו נמשכה כמאה ושמונים שנה. בתקופה זו, לא ניתן היה להוציא לפועל משימה כבדה כזו, אשר לביצועה נדרשים תנאים של שקט ושלוה, יכולת לרכז מספר רב של חכמים, ובירור כל הלכה ודין לכל פרטיהם ודקדוקיהם. גם בתקופה הסוערת שלאחר תבוסת היוונים, תקופת החשמונאים, הצדוקים וההרודיאנים, לא ניתן היה לעסוק ביישוב הדעת בניסוח כל התורה שבע"פ. לולי אנשי כנה"ג, שניסחו וטבעו את לשונה של המשנה, דבר אשר אִפשר ללמוד את המשנה, לשננה בעל פה ולהעבירה כצורתה מדור לדור, היתה התורה עלולה להשתכח לגמרי, ח"ו, במהלכן של הצרות והרדיפות שבתקופת הבית.
אכן, בירושלמי במס' שקלים (פ"ה ה"א) מובא, כי אנשי כנסת הגדולה הם אלו שהתקינו מדרש ההלכות וההגדות, ופירש התקלין חדתין ע"פ דברי הגאונים, כי המשנה והמדרש מקובלים בידינו מימי אנשי כנה"ג. ראויים איפוא אנשי כנה"ג לשמם, שכנסו וקבצו את כל דיניה של התורה לפונדק אחד, ויצרו את יצירת הבסיס של עם ישראל לדורותיו - ששת סדרי המשנה.
***
המסכתות שנוסחו אחר החורבן
על אף כל האמור, יוצאות מן הכלל ארבע מסכתות, שלא נשנו ע"י אנשי כנסת הגדולה, אלא ע"י תנאי הדור שלאחר החורבן. מסכתות אלו הן יומא, תמיד, מידות ועדויות. מסכת יומא מתארת את סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. מסכת תמיד מפרטת את סדר עבודת בית המקדש היומיומית, ומסכת מידות סוקרת את מבנה הר הבית והמקדש לפרטי פרטים. מסכתות אלו לא נשנו ע"י אנשי כנסת הגדולה. גם פרקים מספר במסכת שקלים ובמסכת פרה, המתארים הלכות שנהגו בזמן היות הבית על מכונו, לא נשנו אלא לאחר החורבן.
מדוע אכן לא ניסחו אנשי כנה"ג את כל המשניות הללו?
הרמב"ם בפירושו למשנה (מנחות פ"ד מ"א) דן בשאלה מדוע לא הובאו במשנה דיני ציצית ומזוזה, סדר עשיית תפילין ואופן הנחתן, נוסח התפילה והברכות ועוד כיו"ב. תשובת הרמב"ם היא: "לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין ענין מהם נפלא (=נעלם ר.ה.) משום אדם, ועל כן לא ראה לדבר בהן... לפי שהיה מפורסם". הרי לנו, שעל דברים שהיו ידועים, נפוצים ומפורסמים בקרב כל שדרות העם, לא ראו אנשי כנסת הגדולה אל נכון, לנסח משניות המפרטות הלכות אלו.
זו גם הסיבה שהלכות חנוכה לא נשנו במשנה בשום מקום, אף שהחג עצמו הוזכר כמה פעמים במשנה. אכן, נס החנוכה ארע זמן רב אחר ניסוח המשנה ע"י אנשי כנה"ג, אך אילו היה בכך צורך, היו חכמי הדור מוסיפים למשנה את הלכות הדלקת נרות החנוכה, כדרך שהוסיפו למשל את מסכת דמאי, שנתקנה באותה תקופה. כאמור, לא היה צורך לפרט במשנה הלכות ומנהגים נפוצים, בבחינת "פוק חזי מאי עמא דבר".
לאור הדברים הללו, אין עוד פלא מדוע לא תיארו אנשי כנה"ג את המקדש וסדרי עבודתו. כל עוד היה בית המקדש בנוי לתפארה לעין כל, לאיזה צורך יפרטו את צורתו, לשכותיו, חדריו וכליו?! גם סדר עבודת הקרבנות, היה מסור בידי הכהנים, ובהיותם זריזים וזהירים, ידעו היטב את כל פרטי מצוותיהם ותפקידיהם. יתכן אמנם שהיו כהנים שלא היו בקיאים כל כך בהלכות המקדש, שהרי בממוצע לא היו כהן עובד אלא פעמיים בשנה, מלבד ימי הרגלים. היו אף עבודות שלא ניתן היה לעשותן אלא פעם אחת בחיים, כגון הקטורת. למרות זאת לא היה צורך לנסח ולפרט את סדרי העבודה, כיון שהיה במקדש בית דין מיוחד של כהנים, לצד ממונים קבועים אשר ידעו הלכות כל עבודה ועבודה על בוריה, והם היו מדריכים את הכהנים כיצד לבצעה על הצד הטוב ביותר. באופן זה היתה שגרת העבודה בבית המקדש, ידועה, נפוצה ומסורה לזריזים. לא נותר לאנשי כנה"ג, אלא למסור דינים חריגים, כגון פיגול ונותר, מתן דמי קרבנות שלא כהלכה, תמורות ופסולי המוקדשין, ועוד כיו"ב אשר באו במסכתות סדר החכמה - סדר קדשים.
כל זאת בהיות המקדש על מכונו, כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם. תכלית שינוי נשתנו הדברים בעת חורבן הבית. רבבות כהנים, שבאו מכל ערי ישראל לסייע ולחוג את חג הפסח בירושלים, נלכדו שם ע"י המצור הנורא, שהחל בחג ההוא (ע"פ יוספוס פלאוויוס, מלחמות היהודים ו' ט' 3). הטבח הנורא שבוצע ביהודים לאחר הסוף המר בתמוז ובאב, לא הותיר ניצולים רבים משבט הכהונה. הוחלט איפוא ע"י זקני שארית הפליטה, לשחזר ולשמר לדורות, את כל המידע בדבר צורת בית הבחירה והלכות עבודותיו.
מעטים מאוד נותרו מאלו שיכלו להעיד על סדרי העבודה. היו אלה רבי שמעון איש המצפה, רבי אליעזר בן יעקב, רבי חנינא סגן הכהנים, רבי זכריה בן קבוטל ועוד מתי מעט ששרדו את תלאות המצור. מסיבה זו יש בידינו קבלה מדוייקת, שהחכם שעל פיו נסדרה מסכת יומא היה רבי שמעון איש המצפה (יומא י"ד:), והחכם שעל פיו נסדרה מסכת מידות היה רבי אליעזר בן יעקב (שם ט"ז.). לקביעה מסוג זה אין אח ורע בשאר מסכתות הש"ס, כיון שיסודן הונח ע"י אנשי כנה"ג, ואילו תוספות מאוחרות יותר, פורש שם התנא שאמרן. רק מסכתות אלו, שסודרו אחר החורבן, נסדרו כל אחת ע"י חכם מסוים, ולכן דורשת הגמרא התאמה מוחלטת בין כל המשניות שבמסכת לפי שיטת אותו החכם, דבר שלא נמצא כן במקום אחר. (נמצא אמנם בעירובין (ע"ט.) נוסח דומה: "מאן תנא עירובין רבי יוסי", אך אין הכוונה שם לכל המסכת, אלא לענין המסוים הנדון שם, משא"כ במסכתות יומא ומידות, שכוונת הגמרא להודיענו, שתנא זה שנה את כל המסכת, מתחילה ועד סוף).
ידיעה זו תועיל לנו בהבנת עניין תמוה במסכת מידות. מצינו שרבי אליעזר בן יעקב מתבטא שם כמה פעמים אודות לשכה זאת או אחרת "שכחתי מה היתה משמשת". התבטאות נדירה זו, שאינה מופיע באף מסכת אחרת, תמוהה היא. אם איננו זוכר מה היה תפקידה של לשכה פלונית או אלמונית, אל נא יאמר מאומה! מה תוסיף לנו הידיעה שראב"י ידע את תפקידה של הלשכה אך שכחה? בכלל, היכן מצינו לתנאים שיאמרו לשונות כאלו אודות עניינים שנשמטו מזכרונם? הלא דרך החכם, כאשר אינו יודע דין זה או אחר, גוזר הוא על עצמו שתיקה ואלם, ומדוע זה טרח ראב"י לציין באזנינו כי שכח מה היתה משמשת?!
ברם, מכיון שבעצת חכמי דורו, הוטלה על שכמו של רבי אליעזר בן יעקב משימת השחזור של מבנה המקדש, על כל חדריו, מבואיו ולשכותיו, והוא זה שסידר את מסכת מידות בשלמותה, לכן כאשר איננו זוכר את תפקידה של אחת הלשכות במדוייק, מוכרח הוא לציין שהמנעותו מלבאר זאת, אינה משום שחולק וסובר שלא היתה לשכה כזו במקדש, אלא שמחמת שכחה גרידא נמנע הוא מלפרט את תכליתה.
בנוסף למסכתות אלו, גם פרק שלישי במסכת פרה, המתאר איך היתה נעשית הפרה האדומה, כמו גם המשניות במסכת שקלים, המתארות את סדרי גביית שקלי המקדש, נסדרו רק אחרי החורבן. הוא הדין והוא הטעם במשניות במסכת סוכה, המתארות את סדר שמחת בית השואבה. גם דברים אלו, כאמור, היו ידועים, נפוצים ומפורסמים ביותר בזמן הבית, ולא היה שום צורך לפרטם ולנסחם כמשניות ערוכות וסדורות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 21:35 |
|
| |
ומה עם מסכת מגילה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 22:05 |
|
| |
ראשית, דיני מגילה רבים הרבה יותר מאשר דיני חנוכה.
שנית, רוב פרק ראשון וכל פרק שלישי ורביעי של מסכת מגילה אינם דנים בה ובמצוות הפורים. כך שבאמת יש כאן חומר מועט שהוסיפו עליו חומרים אחרים כדי לעבות את המסכת לבל תהיה בת פרק אחד. על מקצת דיני החנוכה כבר לא נותר מה להוסיף (כמובן ממין העניין), ובצירוף העובדה שהלכתותיה ידועות, גם זו סיבה שלא ראו צורך ליצור עבורה מסכת.
|
|
|
|
|
