כלבוטק

התוכנית מוכרת, גם למי שמתנזר מהמרקע. רפי גינת מתלבש על נקודת תורפה ומוצץ אותה עד זוב, כל מה שנראה בעיניו שחיתות ודומה לשחיתות זוכה לתכנית מלאה של הכפשה רעה עד רדת הקרבן לתהום, לעולם.
הוא רואה בזה סוג של שליחות ציבורית לחשוף את האמת ולהציל את האנשים התמימים.

השאלה היא מה המוסריות שבדבר.
הוצגה בפני תכנית אחת מלפני כחודש וחצי בה תועדו מעשיה של גננת פשוטה. ראיתי ושאלתי, האם הוגן הוא להסריט במשך שבועות גן של אשה מבוגרת, לבודד את כל הכעסים שלה על הילדים ולהציגם בנפרד כאילו זה האופי של הגננת, בדלתיים פתוחות ולעין כל, וכמעט ללא אפשרות להגיב או למחות?

בעיני תוכניותיו נראות כמשפט שדה לאנשים פשוטים שבכלל לא יודעים מה נפל עליהם פתאום וחייהם נהרסים לחלוטין.

אמנם אפשר ללמד עליהם חובה, אבל צורת התכנית ופירסומה ברבים בצורה כזו, עושה לי הרגשה רעה.

אני נזכר כעת באותו עסקן שהגיע לרב מבריסק ותמה מדוע אינו מקרב אותו, הלא שניהם נלחמים בעוקרי הדת. השיב לו הרב מבריסק, גם החתול וגם בעלת הבית נלחמות בעכברים, אבל בעוד שבעלת הבית רוצה למגד אותם, החתול רוצה שהם יהיו והוא ימשיך להלחם ולתפוס אותם...

הפסוק, מקרא אלוקי.

השאלות הבאות, אנושיות:

א. על מי מוטלת הדרישה & חקירה?
ב. על איזו תועבה מדובר? גם שגננת כועסת על ילד מתמרד?
ג. באיזו צורה מציגים את חומרי התוצאות?
ד.האם בכלל ה'וחקרת' מוטל לחקור היטב את החשוד?
ה. האם יש חובה להגיע להספק שבועי של מציאות עכברים בשביל לספק את הרייטינג?

תוכנית כזו היא מעין הכלל ד'אין עד נעשה דיין'.
שכן אדם הרואה הצגת דברים שכזו, הרי הוא נטול יכול שיפוטית לחלוטין.

[אגב - דין זה שייך גם בראיית המעשה דרך וידאו או רק במציאות?]

איש ערבות
אף אחד לא מתיימר להיות כאן דיין, אין כאן כל  דיון והענשת האשמים מעבר לעונשם כשקלונם מתגלה ברבים,
באם יש אכן עבירה או פשע, זרועות החוק מטפלים במקרה. בכלים ובצורה הנאותה, אנו מקווים כך.

מצח גדול
א. הדרישה והחקירה מוטלת על כל אחד ואחד-כל בוטק הוא שליחנו למקרה הזה, אם תחשוד שברחוב השכן מתבצע פשע או שחיתות הפוגעת בקהילה שאתה משתייך אליה, האם לא תבדוק?


ב.כשגננת ובעלה המבוגר נוהגים באלימות לא מקובלת בימנו( כשאני היתי ילד ובחוגים שאני התחנכתי זה היה מקובל כן) חייבים להביא את זה לידיעת הציבור ,
(כשראיתי את הסרט על הגן עם הפעוטות, ואיך שבעלה של הגננת נוהג איתם- הבנתי אותו, התנהגות של פעוטים מוציא אדם מבוגר מדעתו.ואולי גם אני היתי נוהג כך, כמעט בטוח. אבל לכן אני לא מטפל בתינוקות, ולכן מי שכך נוהג גם אסור לו לטפל בתינוקות,)

ג,שיעשה כמה שיתר רושם, שאנשים יזהרו, כי מהחוק לא נזהרים

ד, אכן כן

ה. וכל המרבה לעקור את הנגע המושחת והמשחית, מתוכנו הרי זה משובח,

לגילוי נאות: אני מתעב עיתונאים העיתונאי הראשון בתורה היה חם , הוא ראה את ערות אביו,
והלך וסיפר לאחיו- זכות הציבור לדעת!!!
אין אני חסידו לא של רפי ולא של הלוי,שהוא מושחת בעייני. אבל חייבים לראות גם את הצד השני.
אבל כמו זנות כך עיתונות היא כרח בל יגונה , בימנו בעיקר שהתחכום של המושחתים כה רב.

_________________

מודה ועוזב

הבעיה הגדולה היא שהרשויות לא פועלות עד שלא מופיע בי"ד שדה כגון זה. לתוך הואקום הזה נכנסים העיתונאים. אם אף אחד לא יטפל בזה, הנזקים ימשיכו. לכן גם מי שפוסל את התכנית צריך להציע אלטרנטיבה.

קיימת גם השאלה האם תוכניות אלו מונעות פשעים, בשל ידיעת מי שחושב לבצע פשע שהוא עלול להיות מוקע על המרקע לעיני אלפים, מה שאולי מרתיע יותר מעונשי ביהמ"ש, בבחינת "מורא בשר ודם", ובבחינת "כל המחלל ש"ש בסתר נפרעין ממנו בגלוי", שהסבירו  שעצם הגילוי הוא העונש.

כאשר רשויות הצדק ובכללן התקשורת וכולבוטק יוצאים כנגד אדם/גוף/מוסד/חברה, צריך לעיין האם מטרתן היא אכן לתקן או שמטרתן היא רייטינג ושעות צפיה.

יתכן והמטרה מקדשת את האמצעים ומותירה חללים 'קדושים' בדרך.
ודאי שעדיף להגיע למטרה בדרך ישרה וללא נגיעות. האם שייך בעולמינו?!

_________________

מ. זוהר

זוהר,
אני מניח שכוונתך ליסוד של הנצי"ב והראי"ה שתולים את ההיתר לעשות עבירה לשמה בכך שהכוונה של העושה היא טהורה. כלומר לדעתם זה אינו היתר אובייקטיבי מחמת שהמעשה הוא מוצדק בסיטואציה הנדונה, אלא ההיתר הוא כלפי האדם העושה בלבד. זהו חידוש גדול מאד, ולענ"ד קשה לאומרו.

המחלוקת הזו היא עתיקת יומין, אם המעשה חשוב או הכוונה,
האם רשע רוצה לעשות רע,  ומהרע יוצא טוב, ואפילו טוב מאד, האם הוא לא יקבל שכר על מעשיהו?
הם אנו מודדים מעשה אדם לפי מחשבתו, או תוצאות מעשוו? מה אכפת לנו אם הרייטינג הוא המניע את כלבוטק? וודאי שהוא המניע. הרי מישהו צריך לשלם את העלות של החוקרים והכתבים.
מתנדבים יש רק, במשמרות הצניעות, (זה בסדר?) לזריקת אבנים, ושריפת תנורי השריפה.

החטטנות והכניסה לפרטיות במשכנות העולם החרדי, הן הרבה הרבה יותר מכוערת, אבל הכוונות הן קדושות. מה שנכון נכון.

_________________

מודה ועוזב

הרב מיכי,

הקצנת מעט את דברי. לא כתבתי שמותר לעבור עבירה לשמה. כתבתי שיתכן (ושוב - יתכן בלבד) ומותר לעשות מעשה חיובי  שלא לשמה על אף שבדיעבד הוא יפגע באחרים.

לא שאני סבור שאם המעשה הטוב היה לשמה היה מותר להזיק תו"כ קיומו, אלא שאם באמת רשויות הצדק והתקשורת היו אובייקטיביות לחלוטין וכוונתן היתה רק לסייע ולעזור לציבור, חשיפת הרשע לא היתה פוגעת בצדיק (כמעט - טעויות ישנן, אך בשביל טעויות לא נמנעים ממעשים).

ומכאן גם תשובה לירוחם, אם הכוונה של אנשי כלבוטק היא להתפרנס מעשיית צדק, יתכן שזה לגטימי. אמנם יש לחוש שמא הם לא ימצאו עוולות אמתיות וישמיצו את הנקיים, אך נראה שזה חשש רחוק. יתכן שהם לא יהיו אובייקטביים לחלוטין, לא יבדקו עד נקודת האמת ממש אלא רק בראייה חיצונית, הם יטעו יותר אבל הם לא ינסו לפגוע בחף. אך אם כוונתם היא לא הפרנסה מהצדק, אלא פרנסה מהשמצות זה ודאי אסור גם אם בטעות ובמקרה תהיה תוצאה טובה, שהלא ברוב המקרים הם לא יתורו אחר האמת.


האם יבוא היום שכלבוטק יחקור את כלבוטק?

_________________

מ. זוהר

אני חושב שכל מי שעושה תוכנית ביקורת צריך להיות אובייקטיבי. הטלויזיה אינה ב"ד היא רק מביאה עדויות, הצופים הם השופטים.

לכן ישנה חובה על התקשורת לרדוף אחר האמת האבסולטית.
לצופים ישנה מחוייבות ג"כ לחקור את העדים ולא לקבל כמובן מאליו.

מאיר
גם הרב בבית הכנסת דורש דברים שיערבו לאוזני המאזינים,

לפעמים הוא מלא ברעיונות וחידושים, בסוגיות עמוקות, אבל הוא יודע שאת רוב הציבור זה לא יענין.

תנאים ואמוראים כשהיו פותחים בלימוד היו מספרים, בדיחה או גוזמא, למשוך ליבם של התלמידים.

<תנאים ואמוראים כשהיו פותחים בלימוד היו מספרים, בדיחה או גוזמא, למשוך ליבם של התלמידים. >

אני מבין שאתה מנסה לרמוז שראוי לגרות את הצופים הן בדרשה והן בכל מקום שריבוי הצפיה וההאזנה תוביל לתוצאות חיוביות אף ע"י הכפשת כשרים (טעיתי?).

אין לי אלא לשוב ולומר, אם צבירת הרייטינג היא בדרכים כשרות, היינו ע"י סיפורי אמת והוצאת הצדק לאור - מוטב. אך אם הרייטינג נצבר מתפירת תיקים ועלילות דם, מהו ההיתר להציל את אחד תמורת רציחת האחר? כאן לא מדובר בסיפור, אות בדיחה תמימים שנועדו לעורר את המאזינים.

_________________

מ. זוהר