מקץ

בראשית פרק מב

ירוח

סביר שיוסף היה אסור בכלוב של זהב ולא היה יכול לשלוח לחו"ל שליח בגלל חשדות פרעה (איש כנען שמבסס שם בסיס כח)

לדבריך היה יכול לומר מיד לאחים אני יוסף ולא להובילם חזרה לא"י ולגרום ליעקב דפיקות לב.

פחות קשה לי מדוע התעלל האחיו. היה מגיע להם, ואולי רצה להשיבם בתשובה. אבל מה חטא יעקב?

חושבני שההסבר אחר

"שאלה: כיצד יפרשו הכופרים בנבואה את פתרון חלומותיו של פרעה? (בנבואות של הנביאים בתקופה המאוחרת יהיו כל מיני תירוצים של הבנת המערך הפוליטי, על החלומות של שר המשקים והאופים כבר תירצו המתרצים את תירוציהם ההגיוניים במידה מסויימת, אם כי מאוד מסויימת, אבל מה יגידו כאן?) "

הכופרים יכפרו בחלום ובפתרונו...

ר' ירוחם,

"לצורבא דרבנן שכמותך ראוי לגלות גם מהקו"ח, השייך להלכה ולגמרא.

כידוע יש מחלוקת בגמרא אם גזל עכו"ם מותר- או גזל עכו"ם אסור, ויש גם מחלוקת בגמרא אם השבת אבידה לנכרי מותרת או השבתה אסורה, התנא הסובר כי גזל עכו"ם מותר- סובר גם השבת אבידה לנכרי אסורה, וכך אמרו בני יעקב .

הן כסף הנמצא בפי אמתחתנו השבנו,- כלומר אנו סוברים- כתנא - שהשבת אבידה לנוכרי מותרת איך נגנוב מבית אדונך כסף וזהב.? הרי לפי התנא הזה, גזילת עכו"ם אסורה, ואין לך קו"ח גדול מזה".

אם ק"ו אמתי אתה מחפש, לא מצאת.

אפשר לסבור כי השבת אבדת עכו"ם מותרת וגזל עכו"ם מותר.

החידוד נאה.

"מדוע גם ימים? הרי מספיק שנתיים?"

אני לא זוכר כרגע מי אומר ש"ימים" הכוונה לומר שנתיים תמימות מיום ליום.

נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.  נה וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.

פשוטו של מקרא?

(בהעמק דבר ראיתי מהלך שלם, לא התחברתי).

"בפרשתנו מתארת התורה את פעולתו של יוסף לאגירת שפע התבואה שצמחה במצרים בשבע שנות השובע, כדי שבאמצעותה יוכל אחר-כך, בשנות הרעב, לכלכל את כל התושבים. כיצד אגר יוסף את המזון? אומרת התורה: "אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה". מסביר רש"י, שיוסף הכניס בתבואה מעפר המקום שבו צמחה, ואותו עפר שמר על התבואה ומנע את ריקבונה."

לא הבנתי מה קשה פה?

 היה לחם בפוטנציה אבל רק יוסף היה בעל  התבואה שממנה ניתן היה להכין את הלחם.

תוקן על ידי צענערענע ב- 24/12/2011 21:54:48

הפסוק אומר ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם.

זאת ועוד,לפי הפירוש שלך המצב במצרים ובכל הארצות היה זהה.

רש"י גם הרגיש בכך ולכן הוא מפרש על ותרעב כל ארץ מצרים "שהרקיבה תבואתם שאצרו, חוץ משל יוסף".

נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. פשוטו של מקרא?

 בפשטות אפשר לומר שפסוק נ"ד הוא תאור מצב :נוצר:רעב בכל הארצות  פרט לארץ מצרים שבה היה לחם..
ואז פסוק נ"ה עונה על השאלה הסמויה איך זה קרה שבכל הארצות היה רעב ובכל ארץ מצרים היה לחם?

החל מפסוק נ"ה מפורט התהליך: ארץ מצרים רעבה (בהתחלה כמו כל הארצות) העם צעק ללחם,הלכו אל פרעה וכו וכו'-כלומר פסוק נד מתאר מצב .ובהמשך יש פרוט איך קרה שמצרים היתה שונה  מכל הארצות..

הכיוון מפתיע ומקורי.

עדיין השאלה מה ההבדל בין מצרים לשאר הארצות.

לכולם אין תוצרת עצמית.

כולם קונים מיוסף.