ויגש

ירוחםשמ:

רודולף
הכר נא הלרש"י זה היתה כונתך

שטיינר:

טוב, אפילו שזה לא מעניין אף אחד... הנה הפתרון:

פירוש רש"י לפרק מו פסוק ל: "אמותה הפעם... ומדרשו - סבור הייתי למות שתי מיתות, בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה ממני שכינה, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך. עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת". מעתה, עם בא חיבת השתים, דהיינו עם גילוי שכינה, בקריאת 'יעקב יעקב' שתי פעמים, מלשון חיבה (רש"י מו, ב), אם כן שוב לא תהיינה הן שתים, כלומר, לא תהא מיתתי בשתים כי אם מיתה אחת, כאמור. כיצד זה קרה? כי בדבר חרד על שנים, היינו על ידי דברי יהודה - שנתקשר בערבות לבנימין, להיות מנודה משני עולמות (רש"י מד, לב) - שניגש ליוסף ודיבר עימו על אודות מאבד השנים, דהיינו על אודות אביו יעקב, שבמות בנימין ייחשב שאיבד באותו יום אף את אמו ואחיו (רש"י מד, כט); על ידי כן בא מצר על שנים - נגלה יוסף שבכה על שני מקדשות בחלקו של בנימין (רש"י מה, יד), כבשורת אחת משתים - כפי שבישרה סרח בת אשר, שהיא אחת משתי בנות בניו של יעקב המנויות בפרשתנו (רש"י מו, ז), ויצילם מצרת השתים - ויצילם יוסף מצרת הרעב שנמשך לבסוף רק שנתים, ולא שבע (רש"י מז, יט), באדיבות ברוך בשתים - באדיבותו של פרעה, שנתברך פעמים על ידי יעקב (מז, ז- י).


רודולף

בפרשת ויגש אנו חוזים בתחילת קיום דברי המחזה אשר חזה אברהם מתוך תרדמה: 
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

איננו יודעים האם אברהם העביר לצאצאיו את החזון,  אלא שדבריו התמוהים של יוסף לפני מותו מרמזים משהו:  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

דהיינו, שלפני מותו, כבר ברור ליוסף שבני ישראל "תקועים" במצרים וכי אלוהים 'פקוד יפקוד אותם' באי מן הזמנים.

הטעון בירור אם כן הוא: האם בשעת ירידת יעקב ובניו למצרים - הם הבינו שהם הולכים להיות גרים בארץ לא להם לתקופה ממושכת תוך עינוי? או שמתוך תמימות ובנסיבות הרעב ירדו?!

והנה אנו מגלים כי לא הרי כוונת יוסף ככוונת יעקב:

יוסף אמר:
אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.

יוסף מבין בתחילה את סיפור מכירתו וגלגוליו כמעשה אלוהים שפשוט הכין רפואה למכה העתידה לבוא (בלא להתייחס לכך שאלוהים עצמו הוא המכֶּה...) "אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה" ..."וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"

ובסך הכל הוא קורא לאביו יעקב לרדת למצריים לתקופה קצרה בת חמש שנים: רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. .. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
 
ומסתבר, שגם יעקב התכונן לירידה למצרים לתקופה קצרת מועד בלבד.

אלא שליבו נקפו מתוך יראה שמא אין זו ירידה בעלמא, שהרי "דור רביעי" כבר עתידים לשוב הנה לאחר 'גרות' בארץ אחרת. ויתכן אם כן שהוא ובניו - כ'דור שני ושלישי' מקיימים כעת את "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" ולכן נסע לבאר שבע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. ואכן באותו לילה פגשו אלוהים בשעת תרדמתו ויאמר אליו: אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.

וכאן נודע ליעקב כי האל, אלוהי אביו - גלגל את הירידה למצרים ואף ירד עמו לשם. מאידך, עליו יהיה להישאר שם 'קצת יותר מחמש שנים' - עד הפיכתו ל'גוי גדול' שאז היציאה והעליה ממצרים תבוא בעזרת האל ולא בכוחות עצמם.

ומתוך ידיעה זו חצה יעקב את הגבול למצרים.

---------------

לאחר שאנו מבינים את השתלשלות העניינים החל מחלומות יוסף עבור בחלומות השרים וחלום פרעה וכלה בחלום יעקב האחרון, המסר הטמון בין השיטין הוא: ש"אלוהים - סִבּוֹת מְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו לְפָעֳלָם" (ע"פ איוב לז,יב) אלוהים מהפך, מסובב ומחבל דברים בעולם על מנת לפעול את פעולותיו.

ולכן באמת

רש"י בפרושו לפרק מו פסוק כו כתב:
"ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. "
כלום הוא לא התאבל עליהן כמו על יוסף?

בראשית פרק מה  כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:

שאלה לאוהבי השפה העברית המקראית! -למה החליפות הראשו הוא עם ו והשני חסר ו???

 (כד) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ: 

רש"י (כד) אל תרגזו בדרך - אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך.

המשנה באבות אומרת- -שכן צריך ללמוד ולשנות בדרך?
 
אולי רק  העיסוק בהלכה מביאה לרוגז? ואולי כיון רש"י- על תעשו עסקים מההלכה, אל תאשימו אחד את השני לפי ההלכה.