זה גם הגיל וגם התרגיל.

סח לי אברך יקר תלמיד חכם [וירשמ"ר] אשר לפרנסתו הוא מלמד בכיתה ז' בתלמוד תורה חשוב. אך לפי כישורין היה יכול להיות ראש ישיבה [בעצם מי לא כזה...], היום הינו בין 32 ואב למשפחה בת ששה נפשות, אמר לי אותו אברך יקר 'אני כבר פיספסתי את העגלה' חשקה נפשי בלימודי פרנסה קלה ונקיה תואר אקדמאי בחשבונאות או בכלכלה, אבל עכשיו כבר אני טרוד להביא פרנסה לביתי ואין בכוחי להקדיש 5 שנים ועוד 2 בשביל סטאז', אצלינו החיים מחולקים לשניים, עד שאתה לא צריך כלום, יש מספיק [מסתפקים במועט או מועט ממנו] מהכולל ומעבודת האשה, ולאחר מכן כבר צריך להביא משכורת הביתה, אחרת פשוט אין. לכן הזמן הממולץ ביותר הוא בגיל 25 לקום ולהתחיל ללמוד מקצוע או תואר אקדמאי רציני בשעות הערב. וכך בגיל 30-32 כבר אפשר להביא פרנסה הביתה.

יקוב

(למה זה התמונה?)

רבי עקיבא שוחרר מכל עול על ידי אשתו, ולכן אמר לתלמידיו: שלי ושלכם שלה הוא. לולי היתה משחררת אותו מכל מחויבות משפחתית, אכן לא יכול היה ללמוד.

רבי עקיבא הלך ללמוד תורה במסירות נפש, 'מים שחקו אבנים' מי התורה שחקו את ליבו. אבל לימודים חיצוניים אין בהם את סגולת התורה. ומלבד מה שעזב את ביתו ללא עול הפרנסה וגידול הילדים.

רבי חיים שליט"א
התכוונתי להאיץ בבני ה25 אשר יושבים מדושני עונג ואים חושבים על יום המחר, אך אין כוונתי להרפות את ידיהם של המבוגרים חלילה.
מלבד זאת יש לעורר על התופעה הנוראה במחנינו אנשים שאוהבים 'כסף קל' מהר כאן ועכשיו, אין חיה כזאת פשוט אין.

פלפל
שאלה: האם תחנך את ילדיך ללכת בדרכך? וכיגיעו לגילך יכתבו כאן בפורום?
או שתלמד אותם מקצוע בגיל צעיר?   אתה מוכן ללכת נגד הזרם?  זאת השאלה האמיתית.

כחלק מהשינוי המהותי של הציבור  זה הצורך בבעלי מקצוע מוסמכים.
ומי שבאמת דואג לפרנסת אנשי ביתו ולעתיד משפחתו יעשה הכל בשביל למצוא עבודה במקום טוב
ויכולת להתפרנס בכבוד.

אין כאן מטרה להוציא את כל בני הישיבות ללימוד השכלה ואין בזה מאומה מין הדרישה לחנך דור של אקדמאים חרדים פא"י 2 אלא כאשר אדם מגיע למצב של חוסר ניצול הזמן בצורה בריאה ונכונה במסגרת הכולל עדיף שיצא ללמוד מקצוע מכובד וינצל את זמנו בעשיה.
ולא משנה הגיל. כי גם בציבור הכללי יש לא מעט שרק אז מתחילים ללמוד ומגיעים משיא השיפלות...
על אחת כמה וכמה מי שיודע ספר ומבין במושגים שאין לו שיבה להתיאש.

למרות שהודעת הפתיחה של האשכול התייחסה רק לעניין של רכישת מקצוע/תואר, נדמה לי שהנקודה שהועלתה בה בנוגע לגידול החד בנטל הכלכלי היא משמעותית גם לתחומים אחרים.

מהילדות עד לנישואין אין לרוב הגברים החרדים שום נטל כלכלי, הם סמוכים על שולחן הוריהם מיום לידתם ובשנות הבחרות הם שוהים בישיבה הדואגת גם כן לכל מחסורם, הם אינם צריכים לדאוג לממן לעצמם מזון; ביגוד; דיור [כולל חשמל, מים, טלפון, גז]; לימודים; טיפול רפואי וכיו"ב. גם את הוצאות הנישואין עצמם, הביגוד; האולם והאוכל; התזמורת והצלם, נוטלים הורים על שכמם. ברוב המקרים גם את הנטל הכבד של רכישת דירה או שכירות והוצאות הריהוט, לוקחים ההורים על עצמם. בשלב הראשון נדרש הזוג הצעיר להוצאות מינימליות של מחיה והוצאות קבועות, שבהן ניתן להצטמצם ולהסתפק במילגה זעומה מהכולל, בעבודה חלקית של האישה ובתמיכה קטנה של ההורים. הגידול המשמעותי בהוצאות מתחיל כמובן עם לידת הילדים כשכל לידה מגדילה את הנטל, מלבד העובדה שההוצאות על כל ילד גדלות והולכות עם השנים. כבר בשלב זה ההוצאות החודשיות הן עצומות גם עבור מי שמשתכר יפה למחייתו, ובודאי למי שלא זכה לפרנסה ברווח. שלב נישואי הילדים, העשוי להתחיל בסביבות גיל 40, מביא את ההורים החרדים להוצאות אדירות ובלתי אפשריות גם לאנשים אמידים. זהו מסלול חיים בלתי הגיוני בעליל, גם אם כל הציבור החרדי היה עובד לפרנסתו.

בציבור הכללי, הצעירים המתבגרים [מגיל 18] נדרשים בדרך כלל להתחיל לדאוג לעצמם, הם עובדים בעבודות פשוטות בכדי לממן לעצמם לימודים; מזון; ביגוד ומגורים. רכישת הדירה והוצאות הנישואין מוטלות גם הן במידה ניכרת על הזוג הצעיר, הנדרש לקחת לשם כך משכנתא לשנים ארוכות. הנטל הכלכלי איננו אמור להיות כבד הרבה יותר עם השנים, מה גם שבדרך כלל ההכנסה גדילה עם הוותק וההתקדמות בעבודה.

מהו ההיגיון שעומד מאחורי המבנה הכלכלי של הקהילה החרדית ומהן השלכותיו על החברה שלנו?

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ, אני מדמיין, או שבאמת שאלת "מהו ההגיון"? ‎

‎ נזכרתי בבדיחה ישנה על שלושה היושבים במסעדה: רוסי, אמריקאי וישראלי, ושומעים מלצר אומר לאחד הסועדים: "סליחה, אין בשר". תמהים השלושה כל אחד בדרכו. ‎
‎ הרוסי: "בשר"? מה זה בשר? ‎‏‎
‎ האמריקאי: "אין"? מה זה אין? ‎
‎ הישראלי: "סליחה"? מה זה סליחה?

בצ"כ
ההגיון פשוט - צריך ללמוד בישיבה. שמא תאמר שאפשר לעבוד ולחלטר כמו סטודנט? פאסט נישט.

חבר טוב היה לי, (הוא עדיין חבר טוב)
אשר אביו לא הבין מה ההגיון לתת לבחור כסף בזמן שנמצא בישיבה, הלא הוא משלם לישיבה הוראת קבע, והם דואגים לכל צרכיו. הגיוני לא?
אלא שאבות הבחורים האחרים לא חשבו כך וכאשר הארוחה לא השביעה את רצון בניהם היו הולכים לעשות השלמת ארוחה בחנות הסמוכה, והוא היה נשאר בודד.

אולם לא לאורך זמן, קשה להשאר רעב ועוד יותר קשה להשאר לבד כשהחברה זזים, ולמרבה הפלא לאחר קצת זמן התחיל להיות לו כסף, פתאום מתברר שיש לו דודה שנותנת לו הרבה כסף בכל פעם שהוא בא לבקר אותה, טוב שיש משפחה תומכת.

לאחר זמן התברר שיש בישיבה גנב, גונב כל פעם סכומי כסף קטנים לפעמים סיגריות ועוד.
כבחורים השגדלו על שרלוק הולמס ושאר בלשיםנעשו חקירות מעקבים מארבים ועוד.

למרבה הפלא לאחר תקופה  שככה מכת הגניבות ולאט לאט הענין נשכח מהלב.

לימים נאלצתי להיות מעורב בעניני ציבור, ואז הבנתי שיש כמה וכמה ילדים של הורים הגיוניים שזוכים בדמי פורים שלי...

האישלומד
אתה מציע להורים להיות לא הגיוניים?

ההגיון לא יכול לסבול התעלמות ממציאות.

אז אני כן הייתי רוצה שהורים יהיו הגיוניים, ולא יעשו נסיונות על גב ילדיהם.

בהקשר לדברי רבי בנציון ברצוני להוסיף אמרה חכמה ששמעתי לא מכבר, 'כל שנות הבחרות אתה שואף להיות עצמאי וככל שאתה גודל אתה נהיה יותר עצמאי [באופן יחסי לחברה החרדית] וברגע שאתה נהיה לגמרי עצמאי בבת אחת אתה נהיה העבד הכי גדול'. המעבר החד גורם לכל תחלואי החברה החרדית, הלואות מגמחי"ם, רדיפת כסף קל בבורסה או בעיסקאות מפוקפקות מט"ח וכדו'.

שמעתי פעם מהרב שפרן שליט"א [שידוע שמכבד כל עמלי כפיים וישרי דרך ושונא את הרבנות.. כפשוטה], שהדבר הכי גרוע זה כסף קל, מי שלא עובד על הכסף לא מבין את החשיבות שבו, מזלזל בכספו, והכי גרוע בכספם של אחרים.

מי לנו גדול מהרמב"ם שכתב שדרך החכמים היא ללמוד מקצוע לבנות בית ואח"כ לשאת אשה. ואילו דרך הכסילים לשאת אשה לבנות בית וללמוד פרנסה.

ידוע שהחזו"א סבר שהיום כשיש כוללים אז אין צורך בשלב של מקצוע, אבל אולי יש לפלפל כתלמיד הדן לפני רבו בקרקע שנשתנו העיתים [והטבעיים..] ואין הבור מתמלא מחולייתו.

יש לחזור לדרך של הרב הירש תורה ועבודה, כמו 'הייקים' שהיו חרדים למופת תלמידי חכמים ויראי ה' גדולים.