|
|
| נשלח ב-26/1/2008 19:16 |
|
| |
מיימוני, יישר כח שהצטרפת. יישר כח על דבריך, הישרים וההגיוניים, כמו תמיד.
כמו תמיד, היטבת להבין את כוונתי, וניסחת את כוונתי טוב יותר מהמקור - אולי משום שאתה רגיל בשיחות עם חסרי אמונה וחסרי כבוד כלפי מורשת היהדות, יש"כ ותשוח"ח.
מכל מקום, דומני שהבהרת יפה, כיצד למרות ניסוחיו העוקצניים והציניים והליצניים של מר דאפל, הרי שהוא גולש יתר על המידה (תרתי משמע) כאשר לעתים במקום להתווכח בכנות, או אפילו לקרוא בכנות, הוא גולש במהירות לגישה הקבועה שלו ולפיה מי שמאמין הרי הוא בוודאי אטום לדעות אחרות וכל מה שיש לו לומר הוא "כך אני מאמין", "אני מאמין ברבי שלי" וכיוצא, ורק הוא ועמיתיו הנאורים יודעים מהי בינה ומהו השכל.
רוב רובן של ההערות הקטנונית שלו יכולות להתייחס גם לדבריו שלו, ואין בהן שום תוכן ענייני. אפשר לעשות עימהן "העתק הדבק" ואולי זה מה שהוא נוהג לעשות. האשמה גסה כגון "ערימות מילים" "טקסט מעגלי ומעורפל" "נקניקי מילים", ניתנת להפעלה על כל אחד ואינה מעידה אלא על טיבו של המשתמש בה ותו לא.
לעתים אני חושש שמהר מאד הוא מאבד את יכולת הבנת הנקרא שיש לו כשמדובר במקורות אחרים, כיון שהוא מגיע עם ערימות של הנחות מוקדמות כלפי כל ההגיון שאני החשוך עשוי להביע, כך שיש לסלוח לו במקצת, אם כי הדבר מעיד כי באותן האשמות שהוא מפנה כלפי המיגזר המאמין - אף הוא לוקה ובענק. חוסר רצון להקשיב אל דעתו של הזולת, נותר עדיין אטימות מוחין, בין אם יבוא מימין ובין משמאל, בין מדתי ובין מחילוני, בין ממאמין ובין מכופר.
**
לגופו של ענין, וכדי לא לייצר נקניקי מילים, אסביר שוב את מה שכתבתי לעיל, בתקווה שהפעם אולי יטה מר דאפל את עיניו בטרם ישלח את אצבעותיו אל המקלדת.
ובכן, שים לב מר דאפל הנכבד:
לא באתי בהודעתי הקודמת להסביר כיצד ידעו רש"י וגדולי ישראל אחרים את חכמות העולם, או כיצד ניתן להוכיח זאת. זה יקח זמן רב, וגם - חוששני בכנות - צורך בידע שחסר לי.
אכן, אילו הייתי קובע ומכריז שגדולי ישראל הקדמונים ידעו את חכמות העולם טוב יותר מחכמי הגויים, היתה מוצדקת הדרישה ממני שאפרט מנין לי הדבר. אבל לא זאת עשיתי. יחי ההבדל הקטן.
בנוסף, אני עצמי אף אינני בטוח שאכן גדולי ישראל, בוודאי לא כולם, ידעו את כל חכמות העולם טוב יותר מחכמי אומות העולם. [גם אם ברור לי שחלקם היו אלופים בחכמות מסויימות או בענפים מסויימים שלהם, כיון שהיה להם כישרון עצום ויכולת העמקה אדירה, שלא לדבר על נזירותם מענייני העולם הזה והתמקדותם בתחום השכלי - מה שמקנה להם יכולות באמת ייחודיות. ועוד לא דיברנו על הג'ניוס היהודי].
מכל מקום, מכאן ועד הצהרה גורפת כי כל גדולי ישראל ידעו את כל החכמות - סביר מאד שרחוקה הדרך. ולכן כשמיהו כדוגמת דאפל ינסה להציג את דעותי כאילו יש בי אמונה עיוורת בכוחם הפלאי של כל גדולי ישראל לדורותיהם, ברור שמדובר בציניות מכוונת לצורך זילזול וניצחון בוויכוח ותו לא מידי.
אז מה כן באתי להביע?
אני בסך הכל התייחסתי לקושייתו של מיימוני, על כך שניכר לכאורה שהיו רבנים, שלכאורה - לכאורה - מטעמי חינוך או טעמים אחרים, זילזלו במדע, דבר שלדעת מיימוני אינו ראוי.
ושתי דוגמאות הובאו על ידו של מיימוני. האחת, רב שטען כי רש"י ידע טוב יותר את משפט פיתגורס מפיתגורס עצמו. השניה, רב שטען כי אין טעם להתעמק במהות המדעית של האור בכדי להבין טוב יותר את דברי התורה והראשונים, כיון שהם הרי ידעו ה-כ-ל.
על השאלה הזו - ורק עליה, מר דאפל יקירי - השבתי, ולמיימוני, שעליו להחמיר עוד קצת על עצמו, ולהוסיף ביחס הכבוד שהוא ממילא נוקט כלפי גדולי ישראל שלפניו, ולהניח שאותם שני רבנים, לא שיקרו במודע, וגם לא טעו טעות מוגזמת שכזו, כך שלא התכוונו לומר שבכל החכמות היו גדולי ישראל בקיאים יותר מכל חכם מאומות העולם.
אז מה כן הם התכוונו? כנראה שהם התכוונו, שבחלקים הנוגעים להבנת התורה, ולהבנת דרכי הא-ל בעולם כפי שעולה מהתורה הקדושה - בחלקים ובתחומים הללו התעמקו גדולי ישראל הקדמונים וידעו לפיכך לא פחות מחכמי אומות העולם.
אני אינני לא מחכמי ישראל הקדמונים, ולא מחכמי אומות העולם, אין לי שמץ של הבנה בעניינים הנ"ל לא במשפט פיתגורס ולא בתחום האור, שאת שניהם מכירני רק מקופיא בעלמא, אבל זה ממש לא מפריע לי להגן על כבודם של רבנים וגדולי ישראל, ולהתאמץ להסביר את כוונת דבריהם, בטרם אעשה חלילה כמעשה היבוסי ואשפוך עליהם טינופת ביבים למען הראות את גדלות המדע הכופר על פני המסורת היהודית.
לענ"ד, התייחסות כזו אל אנשים שידועים כגדולי ישראל ורבנים ומורי הוראה, היא נכונה עובדתית, כיון שאנשים מסוג זה, ברובם, אינם נוהגים לשקר במודע, ואף אינם בעלי שיגעון גדלות המסתיר מהם את האפשרות לראות את האמת.
מה דאפל מוזמן להזמין את אותם רבנים ובאי כוחם לדיון רציני בעצכ"ח כדי לשפוט, אני לא בא כוחם ולא באתי להצדיק את הדעה הנ"ל. אותו דיון יכול להישמר לאשכולות אחרים, ורק גסות רוח היא העומדת בבסיס הדרישה המופנית כלפיי כי אם ברצוני להצדיק את הצדיקים עלי לדעת את כל מה שהם יודעים.
מקוה שהפעם, מר דאפל, תעשה קצת מאמץ ותקרא את הדברים שלי ברצינות, בטרם תשפוך עלינו עוד ערימות קוצים ונקניקי רעל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 06:01 |
|
| |
מו"ל ידידי,
מאחר שבימים אלה מצווה כפולה ומכופלה למעט במחלוקות ולהדגיש את המאחד והמשותף, אשתדל להתמקד באותו חלק של הודעתך שאיתו אני מסכים. כתבת לעיל שגם על הודעותי שלי אפשר לומר "נקניק מילים", "טקסט מעגלי" וכיוצא באלה בטויים חריפים שהפניתי כלפיך. עם האבחנה הזו לא רק שאני מסכים באופן עקרוני, אלא בדידי הווא עובדה שגיליתי אותה, יחד עם רבים מחברי, בהיותי במוסד החינוכי "גן רחל" בירושלים. האפשרות לצרף מלים ככל העולה על הדעת ולהשתמש בכינויי גנאי או שבח באופן חופשי, בלי מוסרות של הסבר או ראיה, עומדת בבסיס חלקים גדולים של הווי הינקות והנעורים.
כשלעצמי, לא השכלתי לשמור על אותה רוח ילדות תמימה וטהורה והידרדרתי, בעוונותי, למנהגם החמוץ של המבוגרים קצוצי הכנפיים לנמק את שמות התואר שבהם אני משתמש. דוגמא טובה לכך תמצא באשכול הזה, שבו הקדמתי להראות באיזה חלקים של הודעותיך אין תוכן ממשי, בטרם כיניתי אותן "נקניק מילים". אלא שכפי שהיטבת להדגים, המנהג הזה אינו מחוייב המציאות ואינו הכרחי על פי כללי השפה. אפשר, אכן, אפשר לומר כל דבר על כל דבר – ספר הטלפונים הוא פואטי, ביאליק רדוד, מיימוני עילג, עמיר פרץ מעמיק, חביתה צבאית היא מאכל פוסט-מודרני ודני הוא איכסה בליכסה. זה עבד היטב בגן רחל ואין סיבה שזה לא יעבוד כאן.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2013 02:40 |
|
| |
לאחר שהועלה אשכול זה מן הגניזה
ולאחר שקראתי אותו שוב ונהניתי, בין השאר, מן ההומור המשובח שהפגינו כמה מחברינו של פעם, ובמיוחד דאפל
יש שאלות שאפשר להוציא מן הדיון - ולי אין עליהן תשובה, והייתי רוצה לקבל.
ואמחיש.
יש אמירות שהן בעלות משמעות.
יש אמירות שהן כביכול בעלות משמעות.
דוגמאות
א. הרב ידע את משפט פיתגורס.
זו טענה משמעותית. אני יודע כאשר אני יודע את משפט פיתגורס, כפי שאני זוכר שלא ידעתי אותו. אפשר כמובן לדון מה זה נקרא "יודע". יודע ליישם את הכלל? יודע שיש כזה קשר בין צלעות המשולש ישר הזוית? כל דבר ניתן לחלוקה לסעיפים וסעיפי סעיפים, כפי שהמחשתי בעבר פעמים רבות.
ב. הרב הבין את משפט פיתגורס בתור יישום של דרכי האלוקים בעולם הזה.
זה משפט שנראה משמעותי. אבל אני איני מבין אותו. למצער, הייתי מבקש שיתרגמו לי אותו לשפה יותר מובנת. וכמובן, צריך להסביר מהי שפה יותר מובנת, ולהדגים.
אני חושד שיש משפטים שיכולים להראות לפלוני כחסרי משמעות אך זאת בגלל שפלוני אינו מכיר חלק מן הפרדיקטים (=תארים) שמופיעים בו ואילו היה מכיר, היה רואה שיש בו תוכן (לדוגמא: ניתן לחשוב על ניסוי שהיה מפריך את המשפט, לפי הסימן המובהק שטבע רבנו פופר ע"ה).
מה שחשוב לפתח, כהמשך לדיון שהיה כאן לפני כמה שנים, הוא שפה ואופן דיון מתודולוגי, שיאפשרו למשתתף אחד שחושד שיש כאן משפט חסר משמעות להביע את החשד שלו ולבקש שיסבירו לו היכן נמצאת המשמעות שנעלמת מעיניו.
(לא כל מה שנראה כנקניק מילים הוא באמת כזה. ואולי "נקניק מילים" ראוי להיות מצורף ללכסיקון הפורום).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2013 02:46 |
|
| |
מצד רביעי
ברוך הבא אל הפורום!
בגלל מגפה של הקפצות באמצעות העתקת תגובה מעמוד פנימי לסוף האשכול, התעלמתי לרגע מדבריך.
אבל העלית שאלה חשובה ביותר.
אסכם מה שכבר ענו עליה לדעתי לעיל.
יש שאלות שנראות לנו מופרכות, עד שאין שום צורך להתייחס אליהן, ואדרבה, השואל יוקע בעינינו כאדם פסול. או בגלל שהוא נודניק השואל שאלה לשווא, למרות שהוא יודע יפה מאד שזו שאלת שטות. או, מה שיותר גרוע, הוא ייראה לנו ככסיל או כסובל מבעיה נפשית (כמו פסיכופט או סוציופט) שאינו מסוגל להבדיל בין טוב לרע.
שאלות לדוגמא שמעוררות את החשד הזה בעיני יהודי חרדי הן:
א. מדוע אסור לרצוח?
ב. מה באמת הטעם של בשר אדם?
ג. מי אומר שה' הוא טוב? ואיך יודעים זאת?
אבל, כפי שכתב שכליאל (באנגלית), בתשובה מרשימה ביותר לעיל, חקירה כזו אולי מעוררת שאלות לא רגילות, אבל זה לא אומר שהן פסולות או מעידות על פסלות. להפך. שאלות כאלו אנו מכירים ומוקירים בתור פילוסופיות.
פילוסופיה, באחד המובנים של מונח זה, היא הנסיון של האדם להצדיק לעצמו את אמונותיו באופן מסודר ושיטתי.
לכן החקירה הפילוסופית מציגה שאלות מקוממות ביותר. ומה שמקומם במידה הרבה ביותר, אנו עלולים לגלות למבוכתנו שאין לנו תשובות מספיק טובות. שאנו פשוט בורים והאמנו במה שאנו מאמינים ללא הצדקה שניתן לספק לזולת. או לעצמנו.
בתולדות הפילוסופיה, בראשית ימיה ביוון, היה אדם אחד שחיבב להציג שאלות כאלו לתושבי עירו. הם כל כך כעסו עד שבסוף הוציאו אותו להורג. הכוונה כמובן לאחד מראשוני הפילוסופים, סוקרטס.
שאלות סוקרטיות יכולות לעצבן, אבל הן ראויות לתשובה. יתכן שהתשובה תהיה "א זה א בגלל שהוא א" אבל זו לא תשובה לא פילוסופית. ועדיין הרווחנו את הידיעה שהכרתנו בערכים או באמונות יסוד זקוקה ללימוד נוסף.
לעתים אנו גם מיטיבים להבין את עצמנו ואת הנחות היסוד שלנו, וגם יודעים מה לענות לאחרים (או, בעת מצוקה נפשית או פילוסופית, לעצמנו). כפי שכתב שכליאל לעיל.
לפיכך, בניגוד למה שמשתמע מדבריך, השאלה "מי אומר שרע זה רע" היא שאלה טובה מאד. שאלה פילוסופית. אמנם כיון שהאשכול הזה כבר נקבע לדיון על דיונים אחרים, ראוי לדון בשאלת הדוגמא שלך באשכול חדש שתפתח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 15:48 |
|
| |
מצד, אכן, מערכת החשיבה משתנה מאדם לאדם, ממקום למקום ומתרבות לתרבות. ומה יהיה אם יבוא אדם שיבין את הקניבליזם? מה תאמר לו? ש"הנה עד היום כולם חושבים כך"?
|
|
|
|
|