ה"אשכנזיות" וההשתכנזות - כמחלת נפש

ישעיהו הנביא:בפרק י"א אומר : "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ." (פסוקים י"א-י"ב)

ירמיהו הנביא: בפרק כ"ט אומר:"וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם ה', וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם ה'; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם."(פסוק י"ד)

ויחזקאל הנביא שחי כבר בגלות בבל בפרק כ' אומר: "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ, אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ, לַאֲבוֹתֵיכֶם." (פסוק מ"א)

מסקנה!!!

לגדולי האומה ולבורא עולם אין שום התייחסות לאשכנז וספרד כנ"ל למשיח צדקנו זרע דוד המלך ע"ה שרואה בכולם ללא יוצא מן הכלל את מה שהראה הקב"ה לאברהם אבינו:  "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ."

תוקן על ידי ronychief ב- 11/12/2008 20:07:18

אז מה הוא הטפל, ומהו העיקר בסיפורנו?

אם כל מה שלמדנו הגענו לטרוניה ...אזי


אז בבוא יום פקודת גיא המחזה
בחרות אף ה' ברשפי אזה, גלה ביד בן בוזי החוזה,
כתב לך את שם היום את עצם היום הזה;
דברתי באש קנאתי בית מרי לספות,
הנני אליה באף ורוח זלעפות;
ושמתיהלמשל ולשנינה ולחרפות. שפות הסיר שפות;
זלעפה אחזה ציון והיכליה.
חרדה רוחה נמוגו חיליה.
טרף לבה עת קרוא אליה. אסוף נתחיה אליה;
יריביה אעניק שבי ומלקוח.
כהניה ומרקחיה אשר רקחה רקוח.
לשבי עולם מאין פקח קוח. מבחר הצאן לקוח;
משלו בך לעגו מושלת עמים.
נקראת אז נודעת מאוסת עולמים.
ש ו ט נ י ם   י ע נ ו   ב ך   ו ע ל י ך    
נ ו א מ י ם. הוי עיר הדמים;
עברה עברה סרה הפרה ברית י-ה.
פשעה רשעה טבעה בבור תחתיה.
צעקה ולא שמע א-ל בכיה. כי דמה בתוכה היה;

קול עשוקיה שמע מיד עושקם.
רגשתם וצוחתם לא תשיב ריקם.
שבעתיים תשלם כפעלם אל חיקם. שבע יפול צדיק וקם;
תעינו ברשענו א-ל גדול ונורא.
ואם גברו פשעינו חמלתך גברה.
רחמת וכמעט קט כליתם בעברה.
צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא;

יהמו רחמיך על מעוטי עמים.
ושגבם בחסדך לעיני כל לאמים.
פלאיך הראם צור שוכן מרומים. א-ל מלך יושב על כסא רחמים;

עיני יורדה מיים על שבר בת עמי

האינכם שומעים את צחוקו המתגלגל של ישמעאל?

הטחו עינכם מלראות את לעגם של האירופאים?

הכהה שיכלכם מלהבין את המיית וציקצוק
הנחש המתעורר ומשיל את עורו ב"גדולה שבידידות"?

האינכם מרגישים את נגיסת העש בבגדים שעל גופינו?

האמנם , רק שמד, הריגה, ושואה לאומית,
יכולים להקנות לאומה הזו 40 שנה של "ותשקוט הארץ"?

זכאים וחייבים, ימניים קיצוניים ושמאל סהרורי, תימנים אשכנזים ספרדים,
צעדת  כתף לכתף זוכרים?

מהו הטפל, מהו העיקר?

"ההשתלבות בקרב הספרדים מבחינת התלבושת וכו'
היתה הכרחית לאשכנזים שיוכלו להתגורר בירושלים בימים ההם.
וא. מ. לונץ בספרו על "קורות היהודים בירושלים במאה האחרונה"מציין, כי:
"עד שנת תקע"ב כאשר הפרושים כוננו את עדתם בירושלים,
היו היהודים כולם לעדה אחת עם הספרדים,
והמשפחות הבודדות מעדת האשכנזים נסתפחו אליהם,
והאחרונים שינו רובם את בגדיהם האירופאיים, בתלבושת ספרדית,
בכדי להמלט מקנאת הקנאים הישמעאלים,
והמה קיבלו מעדת הספרדים תמיכה קטנה לפרנסתם.

והדברים זהים עם דברי החיד"א, המזכיר בספרו "יוסף אומץ" סימן כ' (נדפס תקנ"ח) כי:
 
"בבתיהכ"נ שבירושלים מתפללים כמנהג ספרדים בלבד,
הגם שאיזה זמן היה בית הכנסת לאשכנזים זה יותר משמונים שנה,
שנתבטל בית הכנסת לאשכנזים ברשעת הגויים,
אבל יש כמה אשכנזים ומתפללים בבתי כנסיות הספרדים, ובימים נוראים
האשכנזים מתפללים באיזה בית כנסת, סמוך לבתי כנסיות הספרדים,
כי הרבה אשכנזים אשר בעיה"ק, נהנים מקופות הצדקה ומחילוקי הת"ח ספרדים".

בשנת תקע"ב, יש בידינו ידיעות על אשכנזים בודדים,
ודווקא חסידים שהוסיפו להתגורר בירושלים,
גם בשעה שגלי העליה החסידית ההמונית זרמו לצפת, אם כי לא היה להם "מנין"
מיוחד, והם התפללו יחד עם הספרדים, ואף נשתלבו ביניהם גם מבחינת קשרים משפחתיים.

על היחסים הקרובים בין ר' גרשון(מקיטוב גיסו של הבעש"ט זיע"א)
 ובין הרש"ש אפשר ללמוד מתוך המסורת המובאת ב"שבחי
הבעש"ט" על תפילתם המשותפת בעת עצירת הגשמים:

"פעם אחת גזר ר' שלום מארץ המערב, תענית על הגשמים בירושלים,
והיה צדיק גדול וחשוב וצוה שיתכנסו כולם בבית כנסת אחד להתפלל בכנופיא".
הרש"ש ביקש מר' גרשון לעבור לפני התיבה
"ובירושלים המנהג מי שמתפלל לפני התיבה צריך לומר דברי כיבושים".
ר' גרשון התכונן אפוא לדרשה זו, אך "באשמורת הבקר ניחר גרונו".
הוא ביקש אפוא מבנו ר' ליב להודיע להרש"ש כי אינו יכול לעבור לפני התיבה.

"נתפרדה החבילה" ואחד המקובלים האחרים ירד לפני התיבה,
אך "באמצע שירת הים הרגיש הרש"ש שחזר הקול לר' גרשון,
ומיד לאחר תפילת העמידה בלחש צוה שילך המתפלל מן העמוד,
וירד ר' גרשון לעמוד להתפלל שמונה עשרה בקול, ויאמר הסליחות".

"ר' גרשון נענה לו והחל לומר סליחות, אולם מיד לאחר הפתיחה חזר שוב למקומו,
וסירב להמשיך. לשאלת הרש"ש הסביר כי מיד כשפתח בתפילה הרגיש כי תפלתו
היתה שגורה בפיו והוא ידע "אם אומר עוד סליחות ירדו גשמים תיכף ויראתי".
ואמנם מיד לאחר מכן "ירדו גשמים שנים-שלשה ימים רצופים".

ר' גרשון סירב לצאת מירושלים וכאשר נפטרה עליו אשתו הראשונה
בצום גדליה תקי"ז החליט לצאת לחו"ל לישא "אשה ההוגנת לו",
ואחד התנאים המפורטים על ידו הוא "שתרצה ליסע עמו קודם חג הסוכות לירושלים תובב"א". (אגרתו אל הבעש"ט "ברכת הארץ" סימן של"ב).

ר' גרשון עצמו לא נטה לישא אשה ספרדית כי
"אין הטבעים שוות ואין הלשונות שוות", אך בתו אסתר התארסה
עם בנו של אחד מחכמי הספרדים, הרב מרדכי רוביו רבה של חברון,
והחתן מתואר ע"י ר' גרשון "חשוב מאד, חכם וחשוב ומובלע בין אנשים".

בד בבד עם השתלבותו בחיי הציבור הירושלמי,
הוסיף ר' גרשון לשמש כראש וראשון לעדת האשכנזים בירושלים,
ובאגרת מר"ח אייר תקי"ז, שנשלחה לראשי קהלת מיץ על קיפוח
האשכנזים בידי השליטים על קופת החלוקה,
הוא חותם בראש מנהיגי עדת האשכנזים בירושלים.

מי שעוד רוצה ללמוד בנושא:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/landoy.htm


אז מהו טפל, מהו עיקר?

העיקר הוא "שיש בליבך טרוניה על התימנים החורגת מויכוח מפשט גרידא" ???

זהו העיקר?

או שמא מריחת עמודי דוקטורט על מוצא התימנים ועל אופני המחלוקות שפשו עקב 
"הנטיה לשמר מנהגי אבות מול הנטיה ,הבלתי נמנעת, לקלוט תורות חדשות"
 הוא העיקר?

כל זה לענ"ד טפל.

מרגע שנתקבעה מציאות של עם ישראל על אדמת ישראל הרי שכל אשר בשם ישראל יכונה מזרע אברהם יצחק ויעקב השוכן כאן על אדמת הקודש צריך להסתופף תחת קורת גג אחת - מלכות בית דוד, לבנות המקדש, למנות מלך, ולמנות סנהדרין.

הואיל והמציאות אינה כך, נעשה מטפל עיקר, ולכן הויכוח עקר.

מה שעומד על הפרק אינו הרגשת סימפטיה או אימפטיה שיש לי לעדה זו או אחרת,        כי מה אעלה או אוריד?

מה שעומד על הפרק הוא "האח הגדול" ודרכו לחבר את הפרידמנים עם הבובלילים לרווחת בזק והמSמSים...

איך מהטפל הזה בונים עיקר?

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888