דורדיהיוסי: מה התורה הזו לנו?

שאלה למיימוני:

כתבת:"גם במסירת התורה הפקיד אלקים אותה בידי חכמים. וה' ראה מראש שיתכן שיהיו טעויות. אבל הן מעטות מאד (כפי שתוכל לראות ככל שתרבה ללמוד), ויש לתורה גם מנגנוני תיקון שמתקנים את הטעויות, אם יפלו."

מאיפה אתה יודע כמה טעויות יש, ומאיפה בכלל אתה יודע שיש?

מהם לפי דעתך מנגנוני התיקון?

דרום חוקר
אני לא רוצה לשנות את העולם-
מסכים
מסכים בהסתיגות
מסכים
לא מסכים בכלל, אנחנו לא יודעים מה ה רוצה. לפי ההסטוריה של עם ישראל באלפיים השנים האחרונות, בעיקר. ה' לא כל היה שבע רצון מהתנהלותו של עמנו.
מה שלפי דעתי צריך באמת. להתחיל לדבר אמת. לא לשקר, בעיקר שקר עצמי. לא לענות ולדבר כל הזמן על, אמונה, וצריכים ללמוד בכדי להבין, וזה לא פשוט, וכל מיני מריחות כאלה. הרי נדמה לי כי בתורה כתוב שאסור לשקר.
הרב שלי הסביר יפה, כי התחושה שלנו כלפי האל צריכה להיות כמו  ילד אל אביו, יפה מאד, אבל לפתע התברר לילד הבוגר, שזה לא אביו, אלה אחד שהתחפש לאביו,  מה אז הוא צריך להרגיש?

יוסי

נראה לי שהשאלה העיקרית שלך, אם הבנתי, היא: איך בני אדם מרשים לעצמם לדבר בשם ה'?

התשובה היא: הוא נתן להם רשות, והוא חייב אותנו לעשות זאת. כמובן, בתנאי שאנו עומדים בתנאי יסוד חשובים שאשתדל לפרט את חלקם לקמן.

ה' נתן את התורה למשה רבנו עבור עם ישראל. מהי התורה? אתה קראת לזה "ספר הוראות". אני מעדיף את הביטוי: "מערכת חינוכית". מערכת חינוכית לכלל ולפרט, ואצל הפרט - לגוף ולנפש, לשמור על בריאות הגוף והנפש, ולקדם את האדם למה שביכולתו להגיע אליו.

ההגדרה הזו לקוחה מן הרמב"ם. וכפי שהוא מציין, האדם שילך בדרך התורה ילך ויתעלה, עד שיכול הוא להגיע לדרגה קרובה לנבואה.

אם תעיין באשכולות הפורום, תוכל לקבל תמונה יותר מפורטת מה נכלל באותה תורה. ה' הכתיב למשה רבנו את חמישה חומשי תורה שיש בידינו, ונתן לו הוראות כיצד להנהיג חברה ואדם. ההוראות האלו נכתבו גם הן בתורה שבכתב, אבל לא כולן. חלקן נותרו במסורת.

אבל שום מערכת חינוכית, שמנוסחת בצורה משפטית (עשה ולא תעשה) אינה יכולה לכסות את כל המקרים שיכולים להיות אי פעם. דוגמא: ה' אמר למשה שצריך לשמור שבת. חלק מזה הוא איסור בישול. אבל מהו בישול? חימום באש. ומה עם חימום בשמש? או בדוד שמש? או במיקרוגל? (והפעלת מיקרוגל בשבת כרוכה כמובן בבעיות נוספות והיא אסורה גם בשלהן).

כיון שכך, התורה ניתנה על מנת להימסר במסורת, ולהעמיד מומחים שיהיו מסוגלים:

א. לשמור על מה שקיבלו בדייקנות.

ב. להעביר את המסורת הלאה לדור הבא.

ג. להיות מסוגלים לענות על שאלות מחודשות בהתאם לקריטריונים שיש במסורת שלהם, התורה שבכתב ושבעל פה.

זה הכלל. היישום שלו נראה לעינינו בהיסטוריה.

אתה רואה, אולי גם בעלעול בפורום שלנו, את החסרונות. את הטעויות. את המקומות שבהם נאמרים דברים שלא בדקדוק.

אבל זה היוצא מן הכלל.

התורה נמסרה בנאמנות עצומה. מוסריה היו אנשים שנבחרו על פי שקידתם, חכמתם, ומעל לכל - יראת השמים שלהם. כלומר המחוייבות שלהם לאמת ולשמירת האמת ולחפש רצון ה' ולעשותו.

אז איך נולדו אי דיוקים?

יש לזה כמה סיבות, ושוב, מדובר בנושא שחכמי התורה עצמם התייחסו אליו ודנו בו.

א. במשך ההיסטוריה התמודד עם ישראל עם רדיפות וגלויות. בתנאים כאלו קשה היה לשמור על המסורת. היו דברים שנשכחו. היו דברים שהפכו למוטלים בספק.

חלקם אבדו לבלי שוב (ואז צריך לדעת מה לעשות כאשר אין ידיעה מדוייקת של הדין). חלקם שוחזרו באופנים שונים, בדרך כלל לפי לימוד בעיון של התורה והקשה מענין לענין.

ב. לא כל התלמידים בעלי אותה חכמה ואותם כשרונות.

ג. התורה עצמה מכילה התייחסויות שונות לבעיות שונות. העולם שלנו מאד מורכב, ולעתים יש יותר מתשובה נכונה אחת, או שאין תשובה נכונה באופן מוחלט. אמנם, כיון שאין להשאיר שאלות של התנהגות כשהן פתוחות, התורה נותנת תשובה. אבל יש מקרים שבהם אפשר היה ממש לומר הפוך וזה היה קביל באופן סביר. (במקרים אלו התלמוד קובע שיש כאן "גזירת הכתוב" מה לעשות ובמה לבחור).

כאשר מבקשים לדון על שאלות מחודשות, או על שאלות שהתשובה להן נשכחה, אם המצב מספיק מורכב, יש שיקולים בעד ונגד כל תשובה. והבחירה ביניהן קשה.

אבל היא עדיין מופקדת בידי החכמים יראי השם.

דוגמא מפורסמת מאד: אם משפחת המלוכה של עם ישראל היתה רות המואביה. היא התגיירה ונישאה לבועז. אולם האם נישואין כאלו מותרים על פי הלכה? הרי אסור למואבי שהתגייר לבוא בקהל?

השאלה הזו אינה כתובה במפורש בתורה. אמנם נאמר בה על מואבי שאסור לבוא בקהל, אבל האם הכוונה לכל בני מואב, גם המואביות, או שאין בכתוב אלא משמעו, ורק מואבים ממין זכר נאסרו?

אם תרצה ללמוד את הסוגיה, צא ולמד. ואפשר לעשות זאת באשכול אחר, כי הדברים יארכו. על כל פנים, היו שנים רבות שבהן נהגו איסור בדבר. אבל בסופו של דבר הוכרעה הלכה שרק המואבי אסור והמואביה כשרה. וכך הוכשרה משפחת דוד לבוא בקהל. (ויש מקום לחשוד: אולי ההיתר הוא רק מפני שדוד היה למלך? ואכן הגמרא מבררת גם את הפן הסוציולוגי הזה!)

***
ממה שכתבתי אתה יכול לראות כי לא כל מה שנראה כאי דיוק הוא באמת כזה. ראוי להבחין בין מחלוקת לבין אי דיוק.

הגמרא כולה מלאה במחלוקות. איך צריך לפסוק בשאלה כזו או אחרת. אולם זאת מפני ששני הכיוונים הנידונים יש להם מעלה וטעם. ועל מנת כן ניתנה תורה לחכמים! זו היתה כוונת ה' בבריאה. (ואם תשאל מדוע לא למנות נביאים שיקבלו תשובה ישירה מה' על כל שאלה, כפי ששאל משה רבנו על, למשל, בנות צלפחד או פסח שני, במקום להזדקק ללמדנות ישיבתית, הרי גם זו שאלה - ויש לה תשובות. למשל, שקשה הרבה יותר להגיע למעלת נביא מאשר למעלת חכם. וכן שהחכמה היא נגישה לכולם, ועומדת למבחן החכמים, ואילו הנבואה היא יחידנית ואי אפשר לדעת אם הנביא אומר מה שבא לו בנבואה, או שהוא טועה, ומטעה את עצמו.).

אני מביא לפניך קטע אחד החביב עלי מאד, שבו הגמרא עצמה דנה בשאלה מה עושים כשיש מחלוקות בלימוד:

ואעשה זאת בהודעה הבאה. זאת כבר ארוכה מדי...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

הנה הקטע:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב

הוא פתח ודרש [הדרשן עיין בקטע של פסוק ולמד ממנו מסקנות]:

+קהלת י"ב+ דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד.

[מכאן ואילך הדרשן עומד על כל מילה וצירוף מילים בפסוק. שים לב כי אפילו מילה אחת יכולה להיות משמעותית וכדי להסבירנה צריך הרבה מילים בלשוננו].

למה נמשלו דברי תורה לדרבן?
לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים.

[כלומר, התורה היא מפעל חינוכי. כפי שהבאתי לעיל בשם הרמב"ם]

אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין - תלמוד לומר משמרות.

[אפשר לשאול: אז התורה כל הזמן משתנה? מתהפכת? נזילה? התשובה: לא. יש חלק קבוע, שנשמר כפי שהוא, ויש חלק שמתחדש, וכאשר יצטרף למסורת, גם הוא יהיה קבוע כמסמר. תשאל: מדוע זה חשוב? אהה, איני יכול לענות על זה בקיצור. בתחילת המשפט הצבעתי קצת על חסרונות שיש בנזילות יתרה. אם תרצה, נדון בזה לקמן. זה חשוב מאד!}

אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין - תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה - אף דברי תורה פרין ורבין.

[זה החלק המשלים. התורה כל הזמן מוסיפה דינים חדשים לפי הדברים המתחדשים בעולם. אולם אין זה חידוש שנוצר ללא בסיס. הוא נלמד מתוך הנתונים, מתוך כללי-על שמכתיבים לנו כיצד לחפש תשובות וכך הם מבטיחים שהתשובה תהיה חלק מהתורה שה' הפקיד בידינו].

בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה,

[ועכשו, על המחלוקות, שעלולות לנבוע גם מאי ידיעה מסויימת!}

הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין.

שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה?

תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב +שמות כ'+ וידבר אלהים את כל הדברים האלה.

אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

ורש"י מוסיף: וכשתדע מי יכשר, קבע הלכה כמותו!

כלומר, מה מבטיח לי שכל אותם חכמים אכן דבריהם רצויים בעיני ה'? שהם אינם רמאים ושקרנים הכופים פרשנותם על הציבור בחזות של תורה?

כיון שהם מתאמצים להבין את אותה תורה שנתן ה' למשה, והם ראויים לזה ולכן הם יושבים בבית המדרש - ה' נתן להם את הסכמתו ודבריהם הם חלק ממסורת התורה. כמובן, עכשו צריך ללמוד מה הם אמרו ולמה, ולהכריע.

וזו חובה המוטלת על כל יהודי. עלי ועליך. אם נהיה מסוגלים וראויים לכך, גם דברינו יילמדו! גם דברינו יהיו חלק מהתורה!

(וכבר עתה הדיון בשאלות אלו הוא חלק מהתורה, וה' חפץ בו ובנו, בי ובך, ושמח על כל רגע שאנו מקדישים לזה!)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיכה

כאשר מגלים סתירה, יודעים שבצד אחד יש טעות.

לפעמים הסתירה נובעת מכך שהתורה עצמה מכילה הוראות מנוגדות המשתנות לפי פרטים. אבל לפעמים הסתירה נובעת מאי הבנות. יש שלב שבו די להכריע בכיוון הנכון. יש שלב שבו הדעה המנוגדת כבר אינה ראויה להאמר בבית המדרש.

איך יודעים את ההבדל? זה קשה מאד. האם ההטפה לכך שאדם אסור לו להנות בעולם הזה, ולכן הדרך הנכונה היא סגפנות, ובמיוחד צריך להתנזר מיחסי אישות (במסגרת המשפחה!) היא דרך תורנית או דרך אחרת, של הנצרות שחדרה ליהדות? (מפני שהנטיה הדתית כוללת גם נטיה להחמיר ולהסתגף, וזה סוג של יצר הרע.).

האם הנסיון להבין את ה' תוך יצירת חלוקות וחלוקות משנה בתוך עולמות אלוהיים הוא נסיון של אמת שמגלה סודות מופלאים או שזו עבודה זרה מסוג חדש?

האם כאשר יש ספקות כיצד יש להבין את דברי התורה של דורות קדומים, האם עלינו להכריע לפי הבנתנו, לפי רוב דעות של מפרשים קדמונים (כשיטת השולחן ערוך), או להחמיר בכל אופן כדעות "חשובות" (כשיטת המשנה ברורה) או להחמיר כמו כל השיטות ("רבנים" בני זמננו?).

הנה שאלות שתשובה עליהן יכולה לכוון לזיהוי קלקולים. אבל מי יודע? רק ה'. אנו יכולים רק ללמוד ולחשוב ולהתפלל שלא ניכשל.

שאלת: מה מנגנוני התיקון?

הם מובנים לתוך התורה. כאשר לומדים, ובוחנים, מגיעים למסקנות.

ויש ויהיו תמיד בני אדם שיעשו זאת.

ולדעתי, היום אנו, בעצור חושבים, חלק מן המנגנונים האלו! בידינו הפקיד ה' את התיקון הדרוש לדורנו.

(איקון מסמיק ומחויר חליפות מגודל החוצפה שלו).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

הרב מימוני
 הרשה לי גם לשאול את השאלות

נראה לי שהשאלה העיקרית שלך, אם הבנתי, היא: איך בני אדם מרשים לעצמם לדבר בשם ה'?
התשובה היא: הוא נתן להם רשות,

איפה בדיוק הוא נתן להם רשות? להוסיף או לגרוע מהתורה?,
בתורה הרי כתוב  שהוא לא נותן רשות להוסיף או לגרוע, אז מאיפה הרשות הזה שאתה מדבר עליו ?

 אבל לא כולן. חלקן נותרו במסורת.
 מהיכן האסמכתא לזה? מהאנשים שמשתמשים בזה לאמת ולאצם את תןרתם?

התורה נמסרה בנאמנות עצומה. מוסריה היו אנשים שנבחרו על פי שקידתם, חכמתם, ומעל לכל - יראת השמים שלהם. כלומר המחוייבות שלהם לאמת ולשמירת האמת ולחפש רצון ה' ולעשותו

מי בדיוק בחר בהם? מתי היו הבחירות האלו? ואיך לחפש את רצון ה', הרי רצונו כתוב בתורה, וחזקה עליו שהוא יכול לשלוח נביא, ויסביר בדיוק מה רצונו. החיפוש הזה אחר רצון ה' מוביל בדרך כלל לעיוותים סירוסים, הכל, אבל לא רצון ה' בודאות.

לא מדובר על אי דיוקים, ופרשנויות שהן מתבקשות ולגיטימיות,  מדובר כאן על תורה חדשה לגמרי עם חוקים חדשים, ומצוות חדשות, כפי שכתבו כאן גם בפורום הרב מיכי, ואחרים, כפי שכתב בברור ובבוטות פר' ליבוביץ
וכפי שח"ל עצמם בגמרא והראשונים והאחרונים כתבו

_________________

מודה ועוזב

סליחה שאני הורסת לכם את המסיבה - איך כותב ירוחם, כולם כותבים בברור רק פרופ' ליבוביץ כתב בבוטות ,( וגם אני בעוונותיי, רק שאותי הוא שכח הפעם משום מה)- ליבוביץ המסכן כנראה איבד את הסבלנות. וכבר האריך בזה הרמב"ם, באחת מתשובותיו כשכתב, "מידותיי וכבודי העצמי אינם מאפשרים לי להגן על כבוד התורה והחכמים  מפני הבורים" -

מיימוני,  מבחינתו של ירוחם התורה שבעל פה אמורה להיות פירוש על התורה שבכתב,   -קודם צריך לנסות להזיז את ירוחם מהעמדה הזו.  הוא הרי לא יסתפק במה שמשתמע מהדברים, הוא רוצה לראות מקור הכתוב שחור על גבי לבן במפורש שה' נתן רשות - אם אין לך כזה , חבל על הזמן.

פשוט מאוד אם ה' רוצה שידעו מה הרצון שלו הוא תופס בן אדם נווד שהוא בור ובכל זאת ירא חטא, לוחש לו על אוזנו הופך אותו לנביא וחסל סדר בלבולי המוח על חיפוש רצון ה' -