דורדיהיוסי: מה התורה הזו לנו?

אפיק,

אתה שואל מדוע בחרה התורה להטעות אותך בצורה כ"כ אכזרית?

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_00P.htm

הקדמה :

סתירה או ניגוד הנמצאים בספר מן הספרים או בחיבור מן החיבורים, סיבתם אחת משבע סיבות⁸⁶.
הסיבה הראשונה היא שהמחבר אסף דבריהם של אנשים בעלי דעות שונות, אך השמיט שמות בעליהם ולא ייחס כל דבר אל אומרו. בחיבור ההוא תימצא סתירה או ניגוד, מכיוון שאחת משתי קביעות היא לשיטת פלוני והקביעה השנייה לשיטת אלמוני.

הסיבה השנייה היא שמחבר אותו ספר היתה לו דעה וחזר בו ממנה, ודבריו הראשונים והשניים נרשמו.
 
הסיבה השלישית היא שאין דברים אלה כולם כפשוטם, אלא קצתם כפשוטם וקצתם משל שיש לו משמעות נסתרת. יש גם ששתי הקביעות הסותרות זו את זו כפשוטן הן משלים, וכאשר מבינים אותן כפשוטן הן סותרות או נוגדות זו את זו.
 
הסיבה הרביעית היא שיש תנאי שלא נאמר במפורש במקומו מתוך הכרח כלשהו, או שהנושׂאים שונים זה מזה ואחד מהם לא הוסבר במקומו, כך שבדברים נראית סתירה, אף שאין סתירה.
 
הסיבה החמישית היא הכרח שעשׂוי להיווצר בשעה שמלמדים ומביאים לידי הבנה. והוא שיש עניין עמוק כלשהו אשר קשה לציירו⁸⁷. המחבר נאלץ להזכירו או להניחו כהנחה מוקדמת להסברת עניין אשר קל לציירו ואשר מן הראוי להקדימו בהוראה לפני זה הראשון⁸⁸, שכן לעולם יש להתחיל בקל יותר. המורה ייאלץ אפוא לוותר על דיוק העניין הראשון⁸⁸ ולהסבירו בכל דרך שתזדמן לו ובעיון שטחי. הוא לא יתחיל לדקדק באמיתתו אלא יניח אותו בהתאם לדמיונו של השומע, כדי שהוא יבין מה שנדרש עכשיו להבין. מאוחר יותר יפורט אותו עניין עמוק ותובהר אמיתתו במקום הראוי לה⁸⁹.
 
הסיבה השישית היא שהסתירה חבויה ואינה מתבררת אלא לאחר הנחות מוקדמות רבות. ככל שדרושות יותר הנחות מוקדמות לגילוי הסתירה, כך היא חבויה יותר. הדבר נעלם מן המחבר והוא סובר שאין סתירה בין שתי הקביעות הראשונות. אך כאשר נוטלים כל קביעה מהן ומוסיפים אליה הנחה מוקדמת אמיתית ומתחייבת מסקנה, וכן עושים לגבי כל מסקנה, שמוסיפים אליה הנחה מוקדמת אמיתית ומתחייבת מסקנה, מגיע הדבר לאחר מספר שלבים לידי סתירה או ניגוד בין המסקנות האחרונות. כגון זה נעלם מעיני החכמים מחברי הספרים.
אבל ששתי הקביעות הראשונות תסתורנה זו את זו בצורה גלויה, אלא שהמחבר שכח את הראשונה בשעה שרשם את השנייה במקום אחר בחיבורו - זה פגם גדול מאוד. אדם כזה אינו נמנה בין האנשים שראוי להתחשב בדבריהם⁹⁰.

הסיבה השביעית היא הכרח לדון בדברים עמוקים מאוד אשר יש להסתיר חלק מענייניהם ולגלות חלק. לפעמים יש הכרח, על סמך אמירה מסוימת, לדון בעניינים אלה בדרך של קביעת הנחה מוקדמת⁹¹ כלשהי, ובמקום אחר יש הכרח לדון בהם⁹² בדרך של קביעת הנחה מוקדמת⁹³ סותרת לזו. ראוי שההמון לא ירגיש בשום אופן בנקודת הסתירה ביניהם. יש שהמחבר נוקט בכל תחבולה כדי להסתיר זאת⁹⁴.
הסתירות הנמצאות במשנה ובבְּרַיְתוֹת⁹⁵ הן על-פי הסיבה הראשונה. כמו שאתה מוצא אותם אומרים תמיד: קשיא רישא אסיפא,⁹⁶ והתשובה תהיה: רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני⁹⁷. וכן תמצא אותם אומרים: ראה רבי דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כְּוָתֵיהּ וראה דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה⁹⁸. לעתים קרובות תמצא אותם אומרים: סתמא מני? ר' פלוני היא, מתניתן מני? ר' פלוני היא⁹⁹. דברים אלה לא ייספרו מרוב.
ואִילו הסתירות או הניגודים הנמצאים בתלמוד הם על-פי הסיבה הראשונה והשנייה. כמו שאתה מוצא אותם תמיד אומרים: בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני¹⁰⁰. וכן הם אומרים: סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא¹⁰¹. והם אומרים: תרי אמוראי אליבא דר' פלוני¹⁰².
שיטה זאת כולה נוהגת על-פי הסיבה הראשונה. ואִילו בהתאם לסיבה השנייה הוא מה שהם מסבירים: הדר ביה רב מההיא¹⁰³. הדר ביה רבא מההיא¹⁰⁴, ובודקים איזו משתי הדעות היא המאוחרת. וכן מה שהם אומרים: מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך¹⁰⁵.
ואִילו הסתירות והניגודים המופיעים לכאורה בכמה מקומות בכל ספרי הנביאים הם מחמת הסיבה השלישית והרביעית, וכלפי עניין זה היתה כל ההקדמה הזאת מכוונת.
וכבר יודע אתה שחכמינו ז"ל מרבים לומר: כתוב אחד אומר כך וכתוב אחד אומר כך וקובעים שיש סתירה לכאורה. אחרי-כן הם מסבירים שבעניין חסר תנאי או שהנושׂא (בכל אחד משני הכתובים) שונה, כמו שאמרו: שלמה, לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה¹⁰⁶ וכו'.
אמירות כאלה מרובות בדברי החכמים ז"ל, אלא שלרוב הם עוסקים בדברי נבואה המתייחסים לדינים ולדרך ארץ. מטרתנו אנו, לעומת זאת, להעיר על פסוקים אשר יש בהם לכאורה סתירות בדעות ובאמונות. אפס קצהו של זה יבואר בכמה מפרקי הספר הזה, כי עניין זה אף הוא מסתרי תורה.
השאלה אם יש בספרי הנבואה סתירות מחמת הסיבה השביעית היא נושׂא לעיון וחקירה, ואין לענות על כך על סמך אומדן והשערה¹⁰⁷.
אך אי-ההתאמות אשר בספרי הפילוסופים, אנשי-האמת שביניהם¹⁰⁸, הן מחמת הסיבות החמישית והשביעית.
לעומת זאת הסתירות הנמצאות ברוב ספרי המחברים והמפרשים, זולת אלה שהזכרנו, הן מחמת הסיבה השישית. וכן נמצאות במדרשות ובהגדות סתירות גדולות מחמת סיבה זו. הילכך הם אומרים: אין מקשין בהגדה¹⁰⁹. כן יש בהם סתירות מחמת הסיבה השביעית.
אולם אי-ההתאמות המצויות בספר זה הן מחמת הסיבות החמישית והשביעית¹¹⁰. דע זה והבינהו לאמיתו והתעמק בו¹¹¹ מאוד כדי שלא יביכו אותך כמה מפרקיו.
לאחר ההקדמות האלה אתחיל להזכיר את השמות אשר יש להעיר על אמיתת משמעותם המכוונת בכל מקום לפי העניין, על-מנת שיהיה לך הדבר מפתח להיכנס אל מקומות אשר בעדם ננעלו שערים. כאשר ייפתחו שערים אלה וייכנסו לאותם מקומות תמצאנה בהם הנפשות שלווה והעיניים תתענגנה, והגופים ינוחו בהם מעמלם ויגיעם.

_________________

riv, תודה רבה.
כרגע אני חייב לרוץ, רק רציתי להבהיר משהו לפני:
תורה=חמישה חומשי תורה, בהתאם להגדרת הרמב"ם.
עובדתית, לפי פירוש חז"ל, התורה מטעה בכוונת תחילה. מי שטוען הפוך לא מבין עיברית.
אני אקרא את מה שהבאת (לא ברגע זה) ואתייחס סעיף סעיף, ואשמח סוף כל סוף לגלות שאני טועה וחז"ל צודקים.

דורדיה,
כשכתבתי לא ראיתי את הודעתך האחרונה. אבל כעת אני כבר ממש לא מבין. קודם טענת שאין סמכות לרבנים, וכל אחד צריך לפרש את התורה כפי הוא מבין. וכעת אתה טוען נגד אלו שנוהגים בצורה שונה מחבריהם, ועושים את התורה כשתי תורות.

_________________

מיכי

הרב מיכי
אתה בטוח שהוא התכוון למה שהתורה הכתובה ציוותה? לי נדמה שהוא התכוון דווקה- לכל אחד עם הרב האישי שלו?
 ועם המנהגים או המצוות הפרטיות שלו מבית אבא. איך ענית לי, כי גם על המצוות האלו יש לברך בשם ומלכות אשר ציוונו.
לי נדמה כי לברך, על כל מה שהרב או הרבי אומר- אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, היא מתכון בטוח לשתי תורות, אתה לא חושב כך? במחשבה שניה?

ירוחם, כך חשבתי כבר במחשבה ראשונה. יש משהו ניהיליסטי בתורה, ואכן כל אחד לפי מה שהוא חושב או מה שרבו חושב (והוא קיבל על עצמו את הוראותיו של הרב הזה). אבל דורדיה אמר כאן משהו שלדעתי סותר את עצמו: מחד, הוא מתלונן שרבנים נוטלים לעצמם סמכות במקום להשאיר לכל אחד לנהוג כפי שמה שהוא מבין, כלומר הוא בעד ריבוי השקפות והתנהגויות, כל אחד לפי הבנתו, ואינו דוגל באחידות ההתנהגות התורנית. וכעת הוא מתלונן שכל אחד נוהג אחרת לפי רב כזה או אחר, ונראה שהוא דוגל בכך שתהיה סמכות רבנית חזקה ומרכזית שתאחד את כל ההתנהגויות.
זה נראה לי סתירה פנימית בדבריו, ורק על כך הצבעתי.
לגבי השקפתי האישית בעניין זה, אני חושב שאין בעייה בריבוי השקפות, וגם אין סמכות רבנית טוטלית, בודאי לא כיום (כשאין סנהדרין וסמוכים), וטוב לי מאד עם זה. ובכל זאת, כפי שכתבתי קודם, יש סמכות רבנית עקרונית, כלומר במקום שבו הסמכות (=סנהדרין) רואה שיש עניין להגיע לאחידות ובנקודות מרכזיות וחשובות, שם הם יכפו עמדה אחידה. גם כשיש סנהדרין היא לא חייבת לכפות את כולם לנהוג באופן אחיד, אלא במקומות מסויימים שהם רואים שיכול להיווצר נזק מריבוי התנהגויות.
 

_________________

מיכי

יוסי פנה אלי באישי ובקש  ממני לפרסם את מכתבו, הנה הוא לפניכם כפי שקבלתיו

היות והחלטתי בשלב זה לא לכתוב  באשכול הזה, כפי שכתבתי, אבל דברי מיכי חייבים תגובה, בגלל שקריותם הבולטת,ואי אפשר להשאירם כך,, ללא תגובה,
מעולם לא טענתי בשום שלב, שאני בעד ריבוי השקפות והתנהגויות- בדיוק ההפך הגמור, לסרס כך את דעתו של אדם, ואת הודעתויו, זו ממש שערוריה, מה שכתבתי הרי, כי ההתר שאנשים לקחו לעצמם להמציא מצוות כראות עיניהם היא פסולה, אם החכמים לא היו לוקחים לעצמם את הסמכויות, היתה רק התורה הכתובה, ולא תורתם של אלפי ומאות רבנים חכמים יותר וחכמים פחות, וכפי שאומרים לכל יהודי יש שני בתי כנסת, יש שתי תורות, זו היא  נורמה של דת? שכל אחד עושה בו כבתוך שלו? הדת שלכם היא מאלוהים או מבני אדם?

ירוחם, אתה יכול למסור לו בדואר חוזר את הודעתי זו:

אם דבריי היו שקר, אז הדברים הללו הם איוולת גמורה. אם חכמים לא היו נוטלים לעצמם את הסמכויות, כפי שדורדיה טען שהם היו צריכים לעשות, כי אז כל אחד מאיתנו היה צריך להחליט מהן 'טוטפות', ומהו 'פרי עץ הדר', ואיך שומרים שבת (אילו מלאכות אסורות ואלו לא), וכיצד מנציחים את נס חנוכה ופורים, ומהו כלאיים ומה לא. ומתי סופרים את העומר. ואז כמובן התורה היתה לגמרי אחידה, וכולנו היינו פשוט עושים את מה שכתוב בתורה. כל בר דעת מבין שזה היה יוצא ממש אותו דבר אצל כולנו.
באמת מסקנה מרשימה והגיונית. סליחה שלא שמתי לב אליה, לרוב פשטותה. ואם לא שמתי לב, אין זה אלא מפני ששקר וסילוף שערורייתי היו דבריי, כפי שהאשים אותי דורדיה בצדק רב.

על כן לא נותר לי אלא לסיים בוידוי על שתי שגיאות שעשיתי:
1. עד עתה חשבתי שיש לדורדיה בעיה בהבנת הנקרא של מה שאני כותב, וכעת אני מגלה שיש לו בעיה בהבנת הנקרא של מה שהוא עצמו כותב.
2. לרגע חשבתי שדורדיה החליט להקשיב וללמוד לשם שינוי, אבל כנראה טעיתי גם בזה.
אז אני מבקש מחילה ממעלתכם על שהחלטתי בכל זאת לנסות ולהתייחס לדברים שוב, ולהסביר שוב את מה שהוסבר כבר הרבה מאד פעמים כאן. זו באמת היתה שטות מיותרת.

ולאחר הוידוי בפה (או במקלדת, ויש לחקור האם גם זה מהני מדין כתיבה כדיבור), לא נותר לי אלא לעזוב את החטא ולקבל על עצמי שלא לשוב אל זה החטא לעולם, כפי דרכי התשובה שנמסרו לנו על ידי רבותינו ה'שקרנים' (עפר לפיו של הטיפש שאומר זאת). ועל כן אקבל על עצמי להשתדל מכאן ולהבא לנסות שלא לשנות לתלמיד שאינו הגון.

וכדי לבלול גם דברי אגדה (לכן נקרא שמו 'תלמוד בבלי'), אסיים במה שכבר כתבו בעלי דרוש על הרשע מן ההגדה. אודות מה שעונים לו את תשובתו בגוף שלישי, בלשון נסתר ("אילו היה שם לא היה נגאל", ולא "אילו היית שם"). ודורשי רשומות אמרו שהרשע שואל לא כדי לקבל תשובה וללמוד אלא סתם כדי להטריד ולהקניט. הוא לא מחפש תשובות, ולכן גם לא מקשיב למה שאומרים לו. האינדיקציה לכך היא שלאחר שהוא שואל את שאלותיו הוא פשוט מסתלק ולא מחכה לתשובה (רצוי תוך יללות על כך שאף אחד אינו עונה לשאלותיו ה'חמורות'). כשעונים לו הוא כבר לא בשטח. לכן לא נותר למי שעונה לו אלא לדבר אליו בלשון נסתר. אז זה מה שעשיתי כאן.

_________________

מיכי

ירוחם
אל תדאג. אני יודע להבדיל בין דברי תורה לדברי חכמים, ולא צריך להיות חכם גדול בשביל זה. אבל אם עד עכשיו חשבתי שרק קשה לך עם ברכה על דברי חכמים או עם סוג ההגדרה לתוקף של דבריהם עכשיו אני מגלה שכשזה לא מתאים לך (או גם כשזה מתאים) אתה מבטל את דבריהם כעפרא דארעא. ומה תאמר על נטילת ידיים שהיא תקנת חכמים או על עירוב או על איסור חמץ משעה רביעית? או בעצם מה תגיד על איסור דורש אל המתים שאתה כ"כ אוהב שאת הפרשנות המחמירה שאתה מוצא בו חידשו, נעבעך, חכמים? והאריכות פה מיותרת.
ולגוף העניין (למרות שזה לא ממש קשור) סוגיית קברי הצדיקים כבר נידונה גם כאן וגם בח"ח באריכות, והמעיין יוכל למצוא שם הכל. ועדיין זה מרגיז כל פעם מחדש לראות את ההתנגדות האובססיבית הזאת (שמצאתי אצלך גם באשכול סמוך) שמרשה לעצמה להתעלם מדברים מפורשים רק מפני שהם לא נראים לה. זה פשוט נסיון לשכתב את היהדות. 

הר' מיכי
אתה לא צריך לשמוע הטפות ממני ומשכמותי, ולמרות שאתה צודק, ולמרות שהשקעת וענית באריכות ובסבלנות ונימקת את דבריך בטוב טעם ודעת - ולעומת זאת נענית בהשמצות. עדיין אותי לימדו שלא קוראים ליהודי רשע ולו ברמז לא משנה מה יעשה, ק"ו תלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם, ק"ו ליהודי שניכר בו שהוא מחפש ורוצה  להתקרב לתורה ומצוות שצריך להתייחס אליו באורך רוח ולסייע לו כדרך שמסייעים לבא ליטהר (ולמרות שכולם רואים שניסית). ויוסי גם בכל זאת לא נראה לי כמי שבא לפה רק לקנטר. אז אולי בכל זאת תעשו איזה שולם ולפחות תיפרדו כידידים, כך שיחזור האשכול הפורה הזה, שלא ברור איך הוא נגרר לפסים כאלה, להתנהל על מי מנוחות? 

העצני,
אני במקומו הייתי תובע אותך על הוצאת דיבה או לשון רע. אם הוא באמת התכוין לשמוע ולהבין וזה מה שיצא, מה זה אומר עליו? זהו ממש לשון הרע.