דורדיהיוסי: מה התורה הזו לנו?

[מיכי,

בהקשר לאמור במשלי "אל תען כסיל כאיוולתו" "ענה כסיל כאיוולתו" במו"נ אומר הרמב"ם שאין מדובר על 'כסילים' ברמת כסילות שווה, שהרי אותו הראוי להיות נענה, נכתב בכ' רפויה "כסיל" (על פי כללי בג"ד כפ"ת) ללמדנו שאם מדובר בכסיל שהוא במקרה משכיל ואוהב דעת ראוי לענות לו כדי להצילו מבורותו, להעמידו על טעותו ולתת לו הזדמנות להכיר את האמת. מה שאין כן הכסיל ( כסיל בכ' דגושה) שכסילותו מודגשת שאין לו תקנה, וחטא יחשב לבזבז עליו מענה לשון ]

הרב מיכי
קצתי בלהיות שליח-ל דוור-  עבירה, אני בטוח שיוסי קורא את דבריך
איני בטוח שהבנת אותו,- הוא כמובן לא הבין אותך, אני מתאר לי, מאותה סיבה שההלכה לא נפסקה כמו רבי מאיר,
נדמה לי שהחלפת בין אפיק -הטוען כי האדם סוברני להחליט על דרכיו,- לפי דברי יוסי, הוא לא התנגד לפרשנותם של חז"ל אלא רק התנגד לצו ההרחבה של מצוותיהם והשואתם למצוות הבורא, -זה לא רחוק מדעתי.

אתה כותב גם כשיש סנהדרין היא לא חייבת לכפות את כולם לנהוג באופן אחיד, אלא במקומות מסויימים שהם רואים שיכול להיווצר נזק מריבוי התנהגויות. 
 
כפרשן מאלף של פרשיות השבוע, זו אחת מהמידות הטובות שיש לך, אתה ודאי יודע את טענתו של קרח, כי כל העם כולם קדושים ובתוכם ה',
ראב"ע והספורנו נדמה לי מסבירים, כי הסיפור היה מיד לאחר שנלקח מהבכורים מעמד הכהונה,
עד אז כל משפחה וכל שבט היתה לו את הכהן שלו ששימש בקודש, בכל בית התנהלו החיים הדתיים לפי החלטתו של כל בכור, כל בית היה קדוש, בכל בית היה מנהג אבות ותורת אמהות, שונה מבית השכן, ו
פתאום בא משה, ועשה מהפכה ביטל את כל ההירכיות האלו, יש מרכז רוחני אחד בלבד, ושם ורק שם נקבעים המנהגים ההלכות והדינים, רק שם יש קדושה, ולא כולם קדושים,
שיטתך  והשיטה שנהוגה עד היום במחוזותינו, מעידה שמרד קרח צלח, איך כתוב ובני קרח לא מתו, לא מתו? מה זה לא מתו, הם חיים ופורחים ומצליחים ומשגשגים,

העצני
נדמה לי כי גם אני צריך  לתבוע אותך על הוצאת דיבה, בבקשה ממך ידידי הטב ,והראה היכן הפכתי את דברי חז"ל לעפרא ? טענתי שלא היתה להם את הסמכות לחייב אותי, לברך על מצוות דרבנן בשם ומלכות ואשר קדשנו במצוותיו וציוונו, התשובה של הגמרא ושל הרמבם על היכן ציוונו לא נראת לי בלשון המעטה, מכאן ועד עפרא דארעא הדרך רחוקה,
הדוגמאות שהבאת של נטילת ידיים,- זה מדאוריתא- דיני טהרה- עירוב כנ"ל לא יצא איש ממקומו, קביעת מקום, חמץ- גדר  איני מבין מה הבעיה שלך איתי, הקברים? העצני! תהיה קשה כעץ  ותמשיך ללכת לקברי צדיקים, דעתי היא דעתי, אמרתי אותה, לא קבלת -מצוין! אבל בבקשה בלי השמצות.

הרב מיכי,

נחזור לדיון המקורי:

אפיק,
אני לא מסכים כמעט עם שום דבר שכתבת. אבל הכמות הזו לא ניתנת לדיון מסודר. אשמח אם נתחיל מחדש, שאלה שאלה. אני לא מצליח להתייחס לכמויות כאלה, כשחלק מהשאלות דורשות אשכול בפני עצמן (כמו היחס לסתירות, ועוד).

כללית רק אומר שאני לא העליתי וגם לא אעלה את הטענה שעליך לשנות השקפה כי הרמב"ם קורא לך כסיל. כך שאין טעם לעסוק בטענות אלה. גם לדעתי, כמו לדעתך, יש לבחון כל טענה לגופה, ולגבש עמדה לגביה.

מכיון שאתה יוזם הדיון, אשמח אם תבחר במה להתחיל.

_________________

מיכי

כבוד הרב,
מה גורם לך ולחז"ל לבטל את התורה? (תורה=תורה בכתב)
אם אתה כופר בהאשמה, איך אתה מיישב את זה שהתורה כתובה בלשון מטעה בצורה קיצונית?

*אני מציג את הדברים בצורה קיצונית במטרה לחתור באומץ לגילוי האמת בצורה יסודית.

אם אתה רוצה דוגמאות, תעיין שוב בכל הציטוטים שהבאתי בשירשור זה {"לא תוסיף", "(לא) ככל אשר יורוך", "(לא) אחרי רבים להטות"}
 אני אוסיף לדוגמאות את: "לא רחוק ממך הדבר".
פירוש הדוגמא הזו: אני מניח שחז"ל כיוונו שכשאדם אומר בליל הסדר את " בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" אדם צריך להתכוון לעצמו. מדוע אם כן לפי ההלכה "לא רחוק ממך הדבר" מתכוונת רק לחז"ל? הרי לפי קל וחומר, השני רלוונטי אלי פי כמה.
ואם אתה טוען שאני טועה, התוכל להסביר לי מאיפה בא הלך הרוח לפיו "אם חז"ל בני אדם, אנחנו כחמורים".

ולכן רצוי שלא תטען בפני שאין אנשים שמנסים להפוך בני אדם לכבשים/חמורים.
ולכן אני לא מוצא מוצא מהמסקנה הנוראית שחז"ל טעו והטעו.

כה כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  כז וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  כח וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.  כט וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  ל בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. 

בקולו- בניגוד לקול חז"ל. (ע"ע תנורו של עכנאי ועיוולת ה"לא בשמים היא")

1) חז"ל לא הבינו את מקומם:

ספר דברים (יז, ח-יא):
''כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּים וְאֶל הַשּׁופֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ  וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל''

בלית ברירה, התורה אומרת לך (לאדם הפרטי) לפנות לאדם שמוכן לקחת את האחריות על כתפיו.

תורת משה בפירוש לא השאירה צ'ק פתוח ובפירוש לא השאירה את זהות פודה הצ'ק פתוחה.


2) בהקשר של תנורו של עכנאי, עושה רושם שרבי יהושוע לא הבין עברית.
דברים פרק ל, י"א
כִּי המִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

ומאיפה רבי יהושוע לקח את הפירוש המוטעה?

שמות פרק כג
ב לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת.

התורה מצווה אותנו: לא תהיה אחרי רבים.
הרוב נוטה לעוות את עובדות המציאות ואת האמת ואת הצדק.
כמו שבמערכת השיקולים של אברהם העיברי (הוא מעבר אחד ושאר העולם מנגד) לא היה את "איזו שטות עוברת לרוב בראש" ככה על כל אחד מאיתנו לא להכריע לפי מה שהרוב חושב. בהכרח יש אמת אחת בלבד, והרוב לא יכול לשנות אותה. התורה פונה לאדם הפרטי ואומרת לו: לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה.
האמת לא רחוקה ממך ואתה לא צריך לשאול את הרוב לאיפה הרוח נושבת ברגע זה.
לא עובדיה ולא מילובביץ'. רק משה רבינו.

_________________

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1927226&whichpage=#R_2

יש לי בהחלט מה לכתוב בעניין תנורו של עכנאי, אבל כאשר המגמה היא רק להתקיף - אין לי טעם לכתוב כלום.

מיכה, אני מצטער על כך.
אני לא רגיל לנהל דיונים עם אנשים חרדים ואפילו עם אנשים דתיים.

1) לגבי אנשים ספציפיים שהזכרתי, אני חוזר בי.
הייתי צריך לכתוב שלדעתי כל רב באשר הוא לא יכול לסתור את תורת משה.

2) לגבי חז"ל, לא תקפתי אותם אישית (וממילא זה לא היה רלוונטי שכן אני לא מכיר אותם) תקפתי את דבריהם במיקרים מסויימים.
צר לי, אבל חתירה לאמת יותר חשובה לי מאשר למצוא חן.
האם לא תתכן שום אפשרות שחז"ל טעו?
אם לא, אני אשמח אם תסביר לי מדוע אתה משוכנע בכך. 

מאחר שאני לא משוכע בכך, התוכל להסביר לי מדוע הם צודקים במקרים הנדונים?

3) צנזורה אינה מסלקת קושיות.


תוקן על ידי - אפיקבנגב - 29/12/2007 21:46:31

_________________

ירוחם
ממה שאני יודע
ניטלת ידיים תיקן שלמה המלך ע"ה והיא אחת מז' מצוות דרבנן. בעירוב התכוונתי למצוות עירוב תבשילין שהיא גם אחת ממצוות דרבנן, ומברכים עליה. (ואאל"ט גם עירוב תחומין נלמד מהפסוקים רק כאסמכתא) 

העצני
לא הבנתי עם שלמה תיקן נטילת ידים וגם עירוב תחומים- שבת, יד. אז אלו לא מצוות דרבנן, כי מצוות של נביא, והרי לפי הרמב"ם אסור לנביא לצוות על מצוות חדשות?

ראה ידידי אני מקיים את כל התקנות והמצוות של רבנן, הבעיה היחידה שיש לי, זה עם הברכות שלהן, שכאמור הן לא נכונות, המקסימום ,שהיה אפשר לברך,- על מצוות לשמוע בקול חכמים, או כדומה.  עד כמה שאני למדתי לחשוב מותר לי מה שאני רוצה, חוץ מע"ז שאסורה גם במחשבה, אם כך- וכך גם נפסק ההלכה- אתה יכול לבדוק,- גם בעל עבירה אינני, אז מדוע אתה שונא אותי? ומאשים אותי בדברים שלא אמרתי.

_________________

מודה ועוזב

אפיק,
לגבי 'לא תסור', אני פשוט לא מבין מנין אתה לוקח את הטענה שחז"ל טעו בפירוש הפסוק. התור ה כאן נותנת לחכמים סמכות לקבוע בין ריב לריב ודם לדם. כעת עליך לשאול את עצמך, מהו הספק שאיתו אנחנו עולים לבי"ד הגדול? לפעמים זהו מצב שבו אנחנו לא יודעים מי מהצדדים משקר (=ספק במציאות), ולפעמים זה מצב שבו אנחנו לא יודעים את הדין (=ספק בהלכה).
בשני המקרים עלינו לעלות לבי"ד ולעשות ככל שהם מורים לנו. בוא נחשוב איזו הוראה אנחנו מקבלים מהם: הרי במישור של ההכרעה העובדתית אין לבי"ד הגדול משקל מעבר לבי"ד בקטן. גם במערכת המשפט הישראלית אי אפשר לערער על התרשמות השופט בערכאה הנמוכה מהעדים או מהראיות, אלא רק על טעות לכאורה בהיבטים משפטיים.
אם כן, המסקנה היא שבי"ד הגדול עונה לנו על ספיקות בהלכה (ובודאי עליך להסכים שאם לא רק על הספיקות בהלכה, גם על ספיקות כאלו). אם כן, הרי לך הוכחה מהפסוק שלחכמים ישנה הסמכות לפרש את התורה ולקבוע את ההלכה.
מה רע במסקנה הזו? כיצד אתה מחליט שחז"ל לא ידעו את מקומם, כלשונך?
ואם תצרף לכך את הסברא הפשוטה שבלי סמכות משפטית מרכזית יש אנרכיה, אזי מסתבר שאותו בי"ד הגדול אמור גם לקבוע תקנות ותוספות שונות. אבל זה כבר שייך לסעיפים הבאים.

בהקשר לתנורו של עכנאי, ר' יהושע שואל את עצמו מה פשר האריכות וההתפייטות הזו בפסוק, שהתורה לא נפלאת ולא רחוקה מאיתנו, ולא בשמים ולא מעבר לים. הוא מגיע למסקנה, הסבירה בהחלט בעיניי, שכוונת הפסוק היא לומר שהתורה מסורה לנו ולחשיבתנו, ולא מצויה בשום מקום אחר. לכן הוא טוען שהוכחות מן השמים אינן מתקבלות במו"מ ההלכתי, אלא רק הוכחות בסברא ובשכל, בדיוק כמו שאתה עצמך מנסה לעשות בדיון שכאן. אתה לא מבל מסורות אלא בודק את הדברים בשכלך. אז למה לר' יהושע אסור לעשות זאת?
מעבר לכך, גם אם אתה מחליט משום מה שהפסוק אינן מתפרש כך (ואני לא מסכים לזה), עדיין השימוש בפסוק 'לא בשמים היא' אינו צריך להתפרש בהכרח כמקור של ממש לעיקרון שהתעורר בויכוח על התנור. פעמים רבות חכמים משתמשים בפסוקים כאסמכתאות, כלומר הם אומרים דבר שיסודו בסברא, ומשתמשים לשם כך בניב שלקוח מהמקורות (מסיבות שונות). במקרה שלנו 'לא בשמים היא' בא לומר שאנחנו לא שואלים את השמים. אבל אין זה אומר בהכרח שהמקור לעיקרון הזה הוא מהפסוק, וייתכן שהוא לקוח מסברא. הפסוק אינו אלא אסמכתא.
כמובן שאם מקבלים שזה אינו מקור לעיקרון הזה, עלינו להבין את הסברא שממנה הוא כן נלקח. אבל כאן ניתן להעלות כמה וכמה סברות, כמו האמינות של קולות וראיות מהשמים, החשיבות של סמכות חכמים, וכדו'.

ולגבי הליכה אחר הרוב, הרי יש סיומת לא ברורה לפסוק. אחרי שהפסוק אומר לא ללכת אחרי רבים לרעות ולא לענות על ריב לנטות. התורה מוסיפה: אחרי רבים להטות. מפרשים חז"ל את הסיומת הזו כחובה ללכת אחר הרוב. כלומר אמנם יש חיוב ללכת אחר הרוב אבל אין ללכת אחרי הרוב לרעות ולריב. כיצד אתה מפרש את הכפילות שבסוף הפסוק?
למעשה, ההליכה אחר הרוב אינה צריכה פסוק. זה ברור שיש ללכת אחר הרוב, כמו שאנחנו עושים גם בלי התורה ובלי פסוקים. הפסוק מחדש שלריב ולרעות לא ללכת אחר הרוב, ובסופו של הפסוק רק חוזרים ומעגנים את החובה ללכת אעחר הרוב, שלא נחשוב כמו שאתה מציע.
ובהקשר זה כבר דנו חכמים בענין, מדוע לא הולכים אחר הרוב לכיוונים שקריים, והסבירו שהולכים אחר הרוב רק כשיש לנו ספק. הרוב הוא כלי לבירור ספיקות. אבל כשאין לי ספק אני לא הולך אחר הרוב. וכך ענה ר' יהונתן אייבשיץ לכומר ששאל אותו מדוע היהודים לא הולכים אחרי הנוצרים שהם הרוב. דמה לעצמך שיש חתיכת בשר ברחוב, ואתה עצמך ראית שהיא נשחטה כדין. האם בגלל שרוב החנויות בסביבה הן מוכרות בשר טריפה עלינו להטריף את החתיכה הזו? ודאי שלא. רק כשאיני יודע מה טיבה של החתיכה הנדונה אני הולך אחר הרוב. הוא הדין בכל מקרה ומצב.
לכן הכלל בכל מקום הוא שכשאני יודע מה האמת אין כל חובה, ולדעתי אף אסור, ללכת אחר הרוב. אבל כשאיני יודע מה האמת יש ללכת אחרי הרוב. כמו בסטטיסטיקה, שאם המצב מסופק אתה משתמש בה, אבל אם אתה יודע את המצב לא תלך לכלים סטטיסטיים.

אגב, במה שונה משה רבנו מהרב עובדיה? מדוע אחריו אתה כן הולך בעיניים עצומות? לדעתי בכל מקום שברור לך שמישהו לא אומר דברים נכונים (בשוגג או במזיד) אל לך ללכת אחריו. בין אם זה משה רבנו או הרב עובדיה. המשקל שיש לאנשים הללו הוא רק בגלל שאני מניח שבד"כ מה שהם אומרים אינו שגוי כי הם חכמים מאד ויודעים הרבה תורה. אבל בסופו של דבר אומרים לנו חז"ל בגמרא: הא-להים אילו אמרה יהושע בן נן לא צייתי ליה. כלומר האמורא מלמד אותנו שדבר מופרך לגמרי הוא לא היה מקבל גם מיהושע בן-נון.


ירוחם,
הקירבה למקור היא משמעותית מאד ביחס להבנת התורה וההלכה, כמו ביחס לכל אומנות (השוליה שלמד את סטרדיווריוס לבנות כינורות בד"כ יעשה זאת טוב יותר מאשר זה שלמד ממנו). נכון הוא שלפעמים יש מישורים שבהם יש יסוד סביר להניח שאנחנו מבינים טוב יותר (ידע מדעי וכדו'), ובאותם מישורים באופן עקרוני אני אכן לא מקבל את הסמכות של דורות קודמים.

_________________

מיכי

הרב מיכי, תודה על תגובתך.

אני רגיל לכתוב סברא עם אל"ף.

לגבי המשפט שאתה חוזר עליו 'סתירות לא יכולות להיות קיימות במציאות', אני מעדיף את הנוסח: סתירות לא יכולות להיות נכונות. זה יותר פשוט ויותר ברור, וכמובן אין בו חידוש. לא בעולם הנברא וגם לא מעבר לו, כל עוד הדבר נוגע אליי.

התנור לא יכול להיות טהור (לא כשר) וטמא בו-זמנית. מי אמר שהוא כן? היה שם ויכוח על דינו של התנור, וכל צד חשב אחרת מהשני. מה עניין זה לאימוץ סתירות כאמיתיות? לא הבנתי.

מה אתה רוצה מר' יהושע? הוא הלך אחר שכלו והביא ראיות, ור' אליעזר רצה להביא נגדו ראיות מהתמוטטות התקרה. אז אתה מאשים דווקא אותו בכך שלא הלך אחר שכלו?

נדמה לי שיש לנו אי הבנה בסיסית ביחס למה שקרה בתנור של עכנאי. לכן אני לא רואה במה אני תומך, כי אני פשוט לא מבין מה אתה אומר.

לגבי האמינות של הקולות, יש מצבי ביניים בין קולות שנגישים לכולם במידה שווה לבין קולות שלא. כידוע, הראב"ד והגאונים משתמשים גם הם במונח 'נגלה לי מהשמים', וכוונתם היא כנראה: התברר לי מעל לכל ספק. אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, אבל דומני שגם אתה לא. להזכירך, הנבואה פסקה כמה וכמה מאות שנים לפני האירוע הזה, וחז"ל אומרים שרוח הקודש לא פסקה מהחכמים. רוח הקודש הוא מושג ביניים, ולכן אינו חד משמעי. יש לכך דוגמאות בסוגיות שבת בבבלי וחגיגה בירושלמי.
ומעבר לאמינות הבאתי הסברים שנלמדים מ'לא בשמים היא', שאין להשגיח בראיות לא ענייניות (=לגופו של אדם ולא לגופו של ענין. הראיות שהביא ר' אליעזר היו ראיות לכך שהוא צדיק וחכם, אבל לא ראיות לגוף הדיון לגבי טהרת התנור. ואת זה אין לקבל).

הציטוט מהגמרא היה שאחד האמוראים אמר שדברי חברו הם כה מופרכים עד שאפילו אם היה אומר אותם יהושע בן נון הוא לא היה מקבל זאת ממנו.

האם שאר הנקודות שכתבתי (לגבי 'לא תסור' והליכה אחר הרוב) מוסכמות? בוא נעשה את זה מסודר. לגבי אנשים חיים אני לא רואה בעיה, אבל אין בעיה מבחינתי אם לא תרצה שנתייחס ל'פינת החי' (אתה הבאת את הרב עובדיה בדבריך למעלה).

אפיק,

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hakdama/2-2.htm

בהקשר לשאלתך בסעיף 8

....וזה העיקר מפתח לכל העניין ההוא. ובזה לבדו ייבדל הנביא משאר בני אדם במצות. אבל בעיון וסברה ובהשכל המצות הוא כשאר החכמים שהם כמוהו שאין להם נבואה. שהנביא כשיסבור סברה, ויסבור כמו כן מי שאינו נביא סברה, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת, לא תשמע אליו. רק אלף נביאים, כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברה אחת, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברה ההיא, אחרי רבים להטות, וההלכה כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף הנביאים הנכבדים.

וכן אמרו החכמים (חולין קכד.): האלוהים, אילו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא צייתנא ליה ולא שמענא מיניה. וכן עוד אמרו (יבמות קב.), אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, בסנדל אין שומעין לו. ירצו לומר, שאין להוסיף ואין לגרוע במצווה על דרך נבואה, בשום פנים.

וכן אם יעיד הנביא שהקב"ה אמר אליו שהדין במצווה פלונית כך, וכי סברת פלוני היא אמת, יהרג הנביא ההוא, שהוא נביא שקר, כמו שיסדנו, שאין תורה נתונה אחרי הנביא הראשון, ואין להוסיף ואין לגרוע, כמו שנאמר (דברים ל), לא בשמים היא. ולא הרשנו הקב"ה ללמוד מן הנביאים, אלא מן החכמים, אנשי הסברות והדעות. לא אמר ובאת אל הנביא אשר יהיה בימים ההם, אלא ובאת אל הכוהנים הלוויים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, (שם יז), וכבר הפליגו החכמים לדבר בעניין זה מאד, והוא האמת.

_________________