|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:27 |
|
| |
צ"ל שכל אחד נשא אחותו מאביו שאינה אחותו מאמו, אולם צ"ע משמעון שנשא את דינה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:29 |
|
| |
אם היחס לבני השפחות היה מדיר ומרחק, על אחת כמה וכמה לבני האנוסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:29 |
|
| |
או קי:
מדוע קלה יותר נשיאת אחות מאביו שאינה אחותו מאמו מנשיאת גויה?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:33 |
|
| |
כי בן נוח אינו אסור באחותו מאביו. (כמיטב זכרוני הקלוש).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:43 |
|
| |
זכרוני, מסתבר, טוב משלך, שהרי אני זוכר במפורש שבן נח הרי אינו אסור גם בכנענית וישמעאלית.
הענין שעליו שאלתי הוא אתי. המדרש והדרשנים נדחקים וממציאים תאומות וסיפורי פלא, רק כדי להציל את בני יעקב מנישואין עם כנעניות, ובכלל "גויות" [מונח אנאכרוניסטי כמובן]. מדוע המדרש לא שולח איזה עבד דמיוני לחרן להביא אחת-עשרה כלות לאחד-עשר אחים? [אם העבד עסוק, אפשר לשלוח את התאום שלו...]. כנראה, כדי שנכדי-יעקב יהיו טהורי הגזע העברי. אפילו אסנת, מצרית למהדרין לפי הפשט, מגוירת, ואימה אף נאנסת, כל זאת רק כדי לספק את הצורך היחסני. שלא לדבר על שאול בן הכנענית שהופך להיות הבת של דינה, ולפיכך הגיס של יוסף... [כמעט טלנובלה].
לכך אני שואל, וכי עדיפים למדרש נישואי אחים [ולו למחצה] מנישואין עם כנענית?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:47 |
|
| |
השכן, מסקנה, הייחוס חשוב נאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:47 |
|
| |
השכן,
לא רק זה, כל האשכול הזה יסודו בהנחות יסוד שגויות, החל מזה ששואלים על סמך הבנה לקויה של המדרש: האם ראוי שיעקב יגרש את אסנת, וכלה בזה שכביכול כל המדרש לא נוצר אלא כדי שיימצא פתרון לנישואי יוסף, וחס וחלילה, שלא יובן שנשא אשה מצרית -
המסר העיקרי במדרש הוא בגנות הקנאה והנקמה - והסוף הטוב בא כדי לעורר לכך שה' משבש לקנאים את מזימותיהם, ומרים גבוה את קורבנותיהם, מבירה עמיקתא לאיגרא רמה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 14:57 |
|
| |
בעל,
המסקה שונה: עדיף להיות יהודי ממזר, מגוי מיוחס.
ריב,
דווקא נראה שמגמת הייחוס הטהור במדרש אינה שולית.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 15:04 |
|
| |
והזכרון של שניכם הוא לא משהו..
הלכות מלכים ח הלכה י' - תמר מביאה ראשונה של יפת תואר הייתה, אבל אבשלום נולד מאחר הנישואין. נמצאת תמר אחות אבשלום מאימו, ומותרת להינשא לאמנון; וכן היא אומרת "דבר נא אל המלך, כי לא ימנעני ממך"
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 15:29 |
|
| |
השכן,
שאלת למעלה (חשבתי שבסרקזם) למה נשיאת אחות יותר קלה מנשיאת גויה - יעקב אבינו הרי נשא שתי אחיות, ויש אומרים ששרה היתה אחות אברהם - תוקפן של מצוות הוא מסיני אבל עד אז זה לא היה אסור -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 16:50 |
|
| |
ריב,
מה יתרון פירוש דרשני אחד על אחר? יפת התואר כאן אינו פשט ואין לו אסמכתא במקרא.
יש מבעלי הפשט [איני זוכר כרגע מי והיכן, אבל מהפרשנים החדשים הם], שפירשו דווקא שתמר אינה בתו של דוד כי אם בת מעכה מבעל ראשון, ואזי אינה אחות אמנון כלל.
הפגם האתי של נישואין בין אחים לא נרפא בהיות אמם אשת-יפת-תואר מדומיינת.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 17:38 |
|
| |
השכן,
מה שהבאתי מהרמב"ם איננו מדרש - אלא הלכה.
ואין שום פגם אתי בתורה בנישואין בין אחים, איסורי חיתון במשפחה שייכים לשמעיות , למה הם אסורים ? כי כך גזר ! אבל כל עוד לא נאסרו הם אינם נחשבים לעבירות.
ראה חזקוני על ליקוחי עמרם יוכבד
'מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול כמשה מליקוחים שעתיד להזהיר עליהם, לפי שאין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו בצווארו, פן יתגאה על הציבור כמו שמצינו בדויד'
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 18:00 |
|
| |
רמב"ם "מלביש" סיפור על הכתוב,שאינו נובע מהפשט. זהו דרש. מהסיפור [שהוא דמיוני], הוא לומד הלכה. אבל הכותרת "הלכה" לא הופכת את העובדות המתוארות, בענין היותה של מעכה יפת תואר, לאמת.
משה, בדוגמא שהבאת, מצטרף לרשימה ארוכה בחלקת גדולי האומה, שהתנ"ך פוגם בייחוסם. הצבעת על כך, שחז"ל לא המציאו את הענין. לפי המסופר בתנ"ך, בית דוד הוא צאצא של זנות [מעשה תמר], ניאוף [בת שבע], מואבית [רות] ועמונית [נעמה אם שלמה]. משה אהרון ומרים, מנישואי עמרם לדודתו. חז"ל מוסיפים את תאומות השבטים, אבל קובעים גם כי דוד היה ממזר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 18:05 |
|
| |
ויש עוד גרסה של חז"ל איפשהו - אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוייה לו מאחוריו, שאם יתגאה על הציבור אומרים לו 'חזור לאחרויך', כמו כן אילו היו יוצאים מלכים מיהודה שלא בדרך גנאי, היו מתגאים על השבטים, לפיכך אומרים לו 'שתוק, כי לא יצאו ממך בדרך נאה אלא בדרך של זנות'
מעניין לציין כי לפי האגדה שאין על תוכנה אף לא רמז במקרא, קיימת פרשה לא טהורה גם בקשר שבין ישי אבי דויד במשפחתו . משמע, בעלי האגדה והמדרש לא הסתפקו באותן פרשיות האמורות במפורש על ייחוסו של דויד, אלא אף הוסיפו עליהן, ואנו מוצאים בדברי חז"ל שהם מגלים נטייה מפתיעה ביותר, ליחס גדולי תורה וגם נביאים וצדיקים, למוצא שלכאורה נראה לא טהור, כגון על ביניהם ובני בניהם של גויים שנתגיירו, או אפילו על בניהם וצאצאיהם של רשעים גמורים, עד כדי סיפורים אגדיים מופלאים וכמעט פרדוקסאליים, על בני בניהם של המן הרשע ושל סיסרא שר צבא חצור שנעשו תלמידי חכמים בישראל, אז מה מגמתם של סיפורים אלה?
מגמה זו לא ניתן לפרשה אלא כהפגנה נגד הרעיון, לפיו מעלתם של בני אדם בתורה או ביראה או בעבודת ה' יש לה איזשהו בסיס ביולוגי, וכנגד תפיסת הייחוס במשמעותו הפרימיטיבית. האמת היא בכיוון ההפוך ואדרבא, גם אם יש במוצא צד פסול, הוא איננו מונע בעד האדם מלהתעלות בתורה, ביראת ה', בהתקרבות אל ה' ובעבודתו, אם אמנם פועל האדם בכיוון זה.
(שלחתי את ההודעה בטרם ראיתי את דבריך למעלה )
_________________
תוקן על ידי riv ב- 16/12/2007 18:40:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2007 18:24 |
|
| |
השכן,
לא נתקלת במדרשים המנקים את ישי ואת אמו מכל חשד של ממזרות כמו זה:
"ישי פירש מאשתו שלוש שנים. לאחר שלוש שנים אמר לשפחתו תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור( רצה להכשיר זרעו מפסול מואבי, שעדיין היו עוררין על ההלכה ' מואבי ולא מואבית') הלכה ואמרה לגבירתה...( והסכימו ביניהן). לערב, כשיאמר לי סגרי הדלת תכנסי את ואני אצא וכך עשתה. עשתה אם דוד עמו הלילה ונתעברנ מדוד. בקשו בניה להרגה ואת דוד בנה, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן.
והיה הדבר טמון עד עשרים ושמונה שנים, כיוון שאמר הקב"ה לשמואל( שמואל א' ט"ז, א) 'לך ואשלחך אל בית ישי הלחמי', אמר לו הקב"ה: קום משחהו כי זה הוא. וישי ובניו היו עומדים ברתת ואימה. אמרו: לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול( ממזר) ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ.."('ילקוט המכירי' לתהילים קי"ח, כ"ב,
ישנו אשכול על סבלה של אם דוד נצבת בת עדאל - לינקי?
_________________
|
|
|
|
|