אופציות מט"ח רק כך אפשר להרויח

אופציה לרכוש נכס בסיס נקראת אופציה call ואופציה למכור נכס בסיס נקראת אופציה put.

למחזיק של אופציה call נתונה הזכות להחליט במועדי המימוש של האופציה אם לממש אותה ולרכוש את נכס הבסיס תמורת תשלום של מחיר המימוש הנקוב בה. למחזיק של אופציה put נתונה הזכות להחליט במועדי המימוש של האופציה אם לממש אותה ולמכור את נכס הבסיס בתמורה למחיר המימוש הנקוב באופציה, אותו הוא יקבל מכותב האופציה.

הזכות הגלומה באופציה היא בעלת ערך כלכלי למחזיק האופציה כל עוד האופציה לא פקעה. במהלך תקופת האופציה עשוי מחיר השוק של נכס הבסיס לעלות או לרדת. בסוף התקופה יכול מחזיק האופציה להעריך אם כדאי לו לקנות/למכור את נכס הבסיס בשוק החופשי או באמצעות מימוש האופציה. בצורה כזו ניתן למחזיק האופציה יתרון כלכלי, שכן הוא מוגן משינויים במחיר נכס הבסיס אם הם אינם לטובתו. רכישת אופציה היא לפיכך העברה של הסיכון לשינויים במחיר; הסיכון מוטל על כותב האופציה, כמעין ביטוח.

יתרון נוסף הגלום באופציות רכישה(CALL), נגזר בכך שמימוש האופציה מתבצע במועד מאוחר יותר ממועד רכישתה. בתקופת האופציה הכסף("תוספת המימוש") נשאר בידי בעל האופציה (כך שביכולתו להשקיע אותו ולקבל עליו תשואה, כגון ריבית).

הערך הכלכלי שיש לאופציה הופך אותה לנכס עצמאי, בנפרד מנכס הבסיס. נותן האופציה מקבל תמורה (המכונה "פרמיה") עבור עצם ההתחייבות הכרוכה בהענקת זכות הברירה לצד השני, כולל אלמנט הביטוח הגלום בה. בעל האופציה משלם את הפרמיה בגין היתרונות שגלומים עבורו באופציה. לאופציה, לפיכך, ישנו מחיר שוק, המבטא את שוויה. בעל האופציה "קונה" אותה מנותן האופציה בשל שווי זה.

הבסיס להערכת שווי האופציה בזמן נתון מתבסס על חמישה פרמטרים:

• שער המניה
• הזמן שנותר עד לפקיעת האופציה(תקופת המימוש)
• תוספת המימוש
• תנודתיות המניה (במניה תנודתית הפרמיה גבוהה יותר)
• שער הריבית.

שקלול נתונים אלה לפי נוסחאות מקובלות מאפשר לחשב את ערכה של האופציה ומכאן את הפרמיה הראויה תמורתה. כל הנתונים האלה מחושבים על ידי נוסחה מתימטית הנקראת בלק-שולס (BlackᦙScholes),שגוזרת את שווי האופציה. מובן, שמחיר האופציה (הפרמיה,להבדיל מערכה הכלכלי המחושב) נקבע על ידי כוחות השוק.

_________________

מי שלא משוגע לא נורמלי....