המשך
טענת הרב מנירבאטור, דאינו מיעוט המצוי, כי לפי עדות הד"ר הוועטרינארי המדובר רק על אחוז א', והוא מכשיר רק כשיש ריעותא מבחוץ ולא מבפנים.
לעומתו טוען הרב שווימער בשם הבד"ץ, דהוא מיעוט המצוי, ולכל הדיעות הוי מיעוט המצוי לכו"ע כמה וכמה פעמים, ועדות גוי הד"ר אינו כלום במצב כזה, שאינו מירתת לשקר, ובפרט שבעובדא זו הרי העיד הגוי הד"ר "מסאן חוסיין" שדוקרים שלושים אחוז מהבהמות. וגם במושב הבי"ד נוכחנו שכל אלו שלמראית העין נראה ריעותא מבחוץ לבד, אחר עיון היטב ורחיצה, היה נראה שהניקוב הוא מעבר לעבר.
עוד טוען הרב שווימער, שגם באופן שנמצא ריעותא רק מבחוץ אסור בהחלט להקל באיסורא דאורייתא, ולסמוך על בדיקתינו, דידוע כמה פעמים בשו"ע הל' טריפות דבאין המקום ידוע פשוט שאין אנו בקיאין בבדיקה, ובנידון דידן חייבים לעשות בדיקה על שטח של שלושים ס"מ על שלושים ס"מ, ופשוט שאסור לסמוך על בדיקתנו, וכמו שהאריך להוכיח הרב שווימר באיגרתו הראשונה שפירסם מכמה מראי מקומות בספרי השו"ת.
וז"ל הרב שווימר בשם הבד"ץ באיגרתו השניה אחרי שהרב מנירבאטור השיב על מה הוא סומך להתיר.
לכבוד ידידי הרה"ג ר' שלמה יודא הירש שליט"א.
קראתי המכתב ששלח לכם אב"ד נירבאטור שליט"א אבל במחילת מכבודו לא זו הדרך להסתמך להתיר עפ"י עדות נכרי בשעה שהנכרי יודע למה ומה רוצים לדעת ומה צריכים לשמוע ואפי' מסל"ת ומומחא אינו נאמן באיסור דאורייתא וכ"ש כאן שהוא יודע מה רוצים ממנו ומסתמא גם הממונים עליו הדריכו אותו מה לומר ולא שייך מירתת דהרי בקל מכחיש שלא אמר כך ומעובדא דידן אפשר להוכיח מהמכתב השני של הרב עקשטיין שהרופא מסאן חוסיין שאמר לו שיש כשלושים אחוז מזה מכחיש הכל מכל וכל שלא אמר כלום הרי אתה רואה שמה שאומר לך היום יכול לומר ההיפך למחר כשיש לו איזה תועלת כך ובפרט ליסמוך על זה לקולא ולבנות ע"ז היתירים אתהמה. והנה הרי אנחנו בד"ח שלנו שנעשה ע"י ר' אברהם הגר שבא לבדוק מטעם הרבנות הראשית שהם סומכים על כל קולא שאפשר להקל (שהרי הבשר שלהם מיועד לאנשים שלא מדקדקים כלל ואפי' מחללים שבתות וכדומה וממילא סומכים להקל על כל שיטה) ואחרי שלא לקחנו איזה בהמה היה בודק הריעותא והיה מחליט אם שייך להקל בזה או לא, והטריף יותר משתים עשרה אחוז. פירוש הדבר ששתים עשרה אחוז הוא ודאי טריפה, והאיך שייך לומר שזה מיעוט שאינו מצוי ולמכור בשר כזה, שספק גדול אם אפשר לומר ע"ז שהוא כשר, למכור אותו בתור כשר למהדרין מן המהדרין ולפטם בזה ציבור של יראים ושלמים אנ"ש המדקדקים בקלה כבחמורה ורצונם לאכול רק דבר הכשר לכל הדעות ובלי פקפוק.
והנה מה שהבאתי שו"ת הד"ח לא הבאתי לדמות נד"ד לנדון שלנו, הגם שאפשר לדמות כמו שאפרש, מ"מ תשובת הדב"ח הבאתי רק להראות כמה הוא מזהיר שלא להסתמך על סברות כרסיות בספק איסור דאורייתא ולא לבוא ולומר לקותא זה הוא סתם אולקו"ס ולקותא זו הוא סתם מכה וכדו' בלי שום ראיה.
ואצטט עוד פעם מלשונו הק' וז"ל ולא ידעתי מה שכתבת לתלות בסכין, ח"ו לומר דברים בדוים וסברות כרס מאילו בחשש איסור דאורייתא:
ואין להקל בחשש איסור דאורייתא, כאשר ראיתי שהעלה סברות מהיכן בשר הקמט או המראה, ולא זה הדרך הראוי בהוראה כי בדורותינו אין אנחנו יודעין טעם לומר בטריפות שמחמת זה נעשה, ורק הראשונים או גדולי הדור המה רשאין ולא אנו חסרי דעה, ובכל גררא איסור דאורייתא שומעין להמחמיר, ולא תשמע למקצת מתירים קולות מדעתם או מספרים חדשים כי המה עתידים ליתן את הדין:
והנה בנד"ד הרי יש הרבה הוכחות שכל הלקותות האלו באות מהנקב שעושים כדי שהרוח יוצא א' דכמעט כולם הם סביב המקום ההוא דהיינו למעלה ליד צלע י"ג בערך שיוצא בקירוב מקום לשורש הטחול, וכן במקומות שלא מטפלים בהמחלה הנ"ל ע"י עשיית נקב אלא נותנים להם כדורים וכדו' לא מוצאים הלקותות האלו וא"כ החלטנו (הבד"ץ כמובן) דאם רואים איזה שנוי מראה בחוץ וגם בצד הפנים נראה איזה לקותא נגד המקום ההוא ודאי אין להכשיר וראינו שרוב רובם של הלקותות שנמצאו ע"י המשגיחים שלנו מצד חוץ מצאנו גם איזה לקותא מצד פנים ודבר זה אין להכשיר כמו שהבאינו הרבה ראיות ע"ז אלא שאפי' הדברים שרואים רק בחוץ איזה לקותא ובפנים לא מצאנו כנגדו בצד פנים כלום ג"כ החלטנו לא לקחת הבשר הזה בשביל העדה החרדית מכמה סיבות א' דלפי חשבון צריך לבדוק שטח של כשלושים ס"מ בעיגול אם אין שום ריעותא קטנה באיזה מקום שם כמו שביארנו בתשובה וזה קשה ואולי אפי' אא"ב לפי הרמ"א שבזמה"ז אא"ב בבדיקה וכאן לכאורה חייבים כבר לבדוק במצב כזה , ב' שרואים בפוסקים וגם בספרי זמננו שהתענינו בדבר זה שהרבה פעמים תוך זמן קצר מתרפא המקום ולא ניכר שעשו כאן חור שרואים בשטח הכרס שהיה כאן דקירה וממילא הבהמה אסורה.
ולסיום אצטט תשובת דברי חיים בשו"ת דברי חיים תשובות נוספות סימן ו', וז"ל:
ומה שמסופק במצא בוושט נקודה לבינה לאחר שגוררין העור ולא נשאר רק קצת נקודת לבינה:
הנה פשוט אם הוא נראה שהוא לבן ביותר ובתוך העור בודאי הוא טריפה. לא מבעיא לדעת התבואת שור ז"ל [סי' ל"ג סק"ט] שהעלה בכמה מקומות דמראה לחוד הוי רעותא, ורק בנתחלף מקצת הפנימי כשר מטעם שהשני מגין, אך כל זה אם הוא מחמת חולי, אבל הלעטה הוי כקוץ ממש והוי שפיר כמו ניקב הפנימי דלא מהני שוב שום בדיקה כחיצון, אך גם לדעת שארי האחרונים שמראה לבינה וכן שארי מראות לא נקרא רעותא כשהם בהעור, מכל מקום בכהאי גוונא שיש רעותא לפנים שצריך לגרור הרבה מעור הפנימי לנקות הריעותא כאשר כתבת, ודאי דנקודה לבינה שנשארה סימן שניקב עור הפנימי וכמו שכתב הפרמ"ג ז"ל סי' ל"ג מש"ז ס"ק י"ח וגם אשר העירות לעיין, ולא חידש שום דבר שכתב שם דצריך להיות מראה לבנות ממש אבל לא נקרא מראה , וזה אמת וידוע לכל כמבואר בסי' ל"ח [סעיף א'] גבי ריאה וגם באמת כל עור שנגרר בעובי על ידי סכין , ולא ידעתי מה שכתבת לתלות בסכין, וח"ו לומר דברים בדוים וסברות כרס כאילו בחשש איסור דאורייתא:
ובהיותי בבית חותני אדמ"ו הגאון ז"ל מסר לי לבדוק הוושטים ושמה שניתי הרבה מאד, וכאשר נמצא קצת ריעותא בעור הפנימי הנשאר הטריף , וידעתי שכמה פעמים נשאר כמו נקודה דקה קצת לא ניכרת במראה אך במישוש היד מכירין כמו אבן קטן וזה הוא קרום מחמת מכה ולפי דעתי ברור שהטריף אותם, ובאמת ראוי לטרוף כי הוא ריעותא:
והכלל בכל מקום שהצרך לגרור העור הפנימי מחמת בועה או שארי ריעותא אם ישאר במותר העור איזה ריעותא כל דהו כגון קמט או כמו צלקת או גבשושית קטנה, הוא ריעותא וטריפה אבל אם יהי' העור הפנימי יפה ושלם ולא תצטרך לגרור ממנו כלל רק השורש המונח ואינו תחוב בחוזה בהוושט אך אין ריעותא כלל, אזי מותר במראה לבינה כמבואר בשו"ע [סי' ל"ג ש"ך ס"ק ט' ] אבל צלקת וכעין שחין או קמט בודאי הוא טריפה מספק וחזקת איסור כל זמן שאינו בבירור בחזקת כשרות, וכן נראה מכמה מקומות בשו"ע וכן נוהגין כל גדולי ההוראה, ואין להקל בחשש איסור דאורייתא, כאשר ראיתי שהעלה סברות מהיכן בשר הקמט או המראה, ולא זה דרך הראוי בהוראה כי בדורותינו אין אנחנו יודעין טעם לומר בטריפות שמחמת זה נעשה, ולא אנו חסרי דעת, ובכל גררא איסור דאורייתא שומעין להמחמיר, ולא תשמע למקצת בודים קולות מדעתם או מספרים חדשים כי המה עתידים ליתן את הדין:
וד' הטוב יברך אותנו בדרך טובה ושלם כנפש חפץ שלום:
והנה אחרי שביארנו כל זה שכל שינוי ולקותא צריכים לאסור יוצא לנו שברור שבכל אופן שמבחוץ נראה איזה שינוי, ברור שאין להקל ונראה שאפי' רק רושם של קמט יותר חזק הכל אוסר בקיצור אם רואים איזה שינוי קטן משאר כרסים ודאי שאין להקל בשום אופן רק השאלה אם בחוץ רואים רעותא ובפנים בצד השני לא נראה שום כלום ממש שום רושם קמט אם אפשר להקל.
