מכתבו של הרב פישר מגור

מסתברא, שאתה צודק ברוב דבריך, אמנם בפרט אחד חייב אני לתקן אותך, והוא בנושא חזרת הרב בסוף ימיו ממה שסמך בשלחן ערוך שלו על פסקיו של המ"א:

האמת היא שכל מי שמעיין במ"א רואה מיד את שיעור קומתו בבירור ההלכות, שעולה בהרבה על כל נו"כ השלחן ערוך שקדמוהו, אלא ששתי קשיים בלימודו: א) נכתב בסגנון קצר ביותר, שצריך לעמול להבינו. ב) רבו בו טעויות הדפוס.
לכן עמלו הפוסקים שלאחריו, לתקן את טעויות הדפוס ולבאר את דבריו. יצויינו הספרים מחצית השקל, לבושי שרד ונתיב חיים, שעיקר חיבורם הוא לפענח את תורת המ"א.

בשלחן ערוך הרב מרבה לדייק בדברי המ"א ולהתפלפל בדבריו, עד שלפעמים כותב: בא וראה כמה נתחכם המ"א בלשונו; כדרכו שאוחז דרך קצרה; והכי נקטינן, ובפרט שכן דעת המ"א, וכיו"ב. ואם ראה הרב שלפעמים חולק החק יעקב על המ"א, משיב לו הרב: והח"י, מפני שאין דברי המ"א חשובים בעיניו לדקדק בלשונו לא השגיח על מ"ש ועי' בסעיף א, והשיג עליו שלא כדת; ואילו ראה דבריהם לא היה משיג על המ"א.

למרות כל זאת, רואים לפעמים בשלחן ערוך שהרב מדייק ביותר בדברי המ"א, ובסוף מוכיח שאין ההלכה כדברי המ"א בהלכה זו. במיוחד רואים זאת בכמה חיבורים שחיבר בסוף ימיו, כמו במהדורא בתרא שבסוף הל' שבת, ובסדר ברכת הנהנין.

מעניינת היא הפתיחה לסדר ברכת הנהנין, שמבאר הרב את תוכנו של חיבור זה: "קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו בלוח הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים, אשר באיזה מקומן של שבחים ועיונים הניחו מקום לגדור". כלומר שבמהדורא בתרא זו עיין הרב באיזה הלכות והוכיח מדברי הראשונים שלא כדעת האחרונים (קרי: מגן אברהם), וחזר ממה שפסק בהלכה זו בשלחן ערוך שלו.

האם זאת אומרת שאיננו יכולים לסמוך על פסקי הרב שפסק כהמ"א? ח"ו וח"ו, אדרבא, הרב סומך על דברי המ"א יותר מאשר על כל שאר הפוסקים נו"כ השו"ע; ואעפי"כ, הנה בסוף ימיו חזר ועיין הרב באיזה הלכות, בעיון עמוק ביותר, וחלק באיזה פרטים על המ"א.

כך שאין כל הדברים האלו סותרים את מכתבו של הרב פישר, ואדרבא אינם אלא חיזוק לדבריו.

תוקן על ידי - ממדבש - 11/19/2002 3:16:00 AM

אין לי מושג על מה אתה שח? בכל אופן כל התנהגות הילדתות שלך והדימיוניים נוגדים את חוקי הפורום. יש לך משהו לתרום ממשי? איזה ציון במחקר מודרני?

לישראלזון,

היאך אני יכול להיות צודק ביחד עם הרב פישר? אולי אני צודק שהמהדורה היא אכן מהדורה נאה וטובה.

אני לא הבנתי בדיוק מה שאמרת. לדבריך שגם בכתביו שלא ההדירם אחר כך גם חולק לפעמים על המגן אברהם. ואם כן מהו ההבדל בין "סוף ימיו" שלא סמך על המג"א?

לפי הבנתי מדובר בשינוי יסודי:בצעירתו הכלל היה שהמגן אברהם צודק ורק שממש בלתי אפשר רלקבל דבריו יש לסטות ממנו; אך בזקנתו לא קבל את המגן כסמכות יתירה ודבריו לא נתקבלו אצלו באורח ממילא. מדובר במהפכה.

והרי המעיין בגר"א רואה שלמרות שלא חת לחלוק גל הראשונים, בהרבה דבריו מסכים להמג"א שניכר שגם אצלו הי' הערכה מיוחדת להמגן אברהם.

מבחינת המג"א דומה הרב בזקנותו להגר"א.

ואם הרב פישר הי' רוצה להניח שהההבדל בין המשנה ברורה לשלחן הרב מיוסד על הכרעת המשנה ברורה כהגר"א (וכאמור אינני בטוח שאכן כך הם פני הדברים) יתירה מזו הי'יכול לומר.

ידוע הגר"א לא קיבל את סמכותו של השלחן ערוך. ולכן חתר למצוא כל מקור בראשונים ובש"ס ובכך לעקוף את הסמכות של השלחן ערוך, וכפי שאמר במפורש לתלמידו הגר"ח מוואלוזין: "שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע" (עליות אליהו הערה סב בשו"ת של הגר"ח השמיטו מלים אלו); ואילו הרב כפי שכתב פעמים רבות אינו חורג בדרך כלל מרבותינו בעלי השו"ע כדעת רבו רבותינו הפוסקים.

ממילא אם מקבלים שהמשנה ברורה קיבל את הגר"א כסמכות הרי גם סובר שאין השולחן ערוך הסמכות היחידה (ויש להבהיר שכמשתמשים כאן במלת "סמכות", הכוונה כסמכות אוטמטית למרות דעות אחרות מסתברות יותר. כמו שהספרדים נשמעים למרן והאשכנזים לרמ"א. ומשום כך יש לנו ללכת בעקבות הרב שאצלו דעת השו"ע החלטית וקובעת.

אך כאמור אינני מסכים שזהו הטעם שחסידים חייבים לציית לשלחן הרב, אלא רק בגלל דברי המגיד.

וההבדל הוא אם יש מחלוקת בין השו"ע הרב להחת"ס שנוהה בעקביות אחרי המגן אברהם ובוודאי שהשלחן ערוך הינה הסמכות העליונה בעבורו, שכן הוא טבע האימרה הידועה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א". לפי דברי הרב פישר אין שום העדפה לשלחן ערוך הרב. אולם אם הטעם מצד דברי המגיד יש על החסידים לנקוט כדברי הרב.

לא מסתברא, הפעם איני מסכים אתך בשום פנים ואופן:

גם בעת זקנותו לא סטה שלחן ערוך הרב מדברי המ"א כלל וכלל, ורק שיש הלכות שהרב ירד לעמקם ולרחבם והוכיח שלא כדברי המ"א באיזה הלכות. וזוהי כוונת הדברים שכותב אחיו, ולא יותר.

גם דברי הרב פישר אודות המשנה ברורה נכונים וברורים:

כל מי שמעיין בדבריו יראה: א) פעמים רבות סמך על הגר"א גם במקום שהגר"א חלק על שאר נו"כ השו"ע. ב) לא תמיד דייק לפסוק כשלחן ערוך הרב, כשראה באיזה פוסק מהאחרונים שפוסק אחרת, או כשנראה לבעל המשנה ברורה לפסוק באופן אחר.

דרך אגב, אם הזכרת את האימרה "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א", רציתי להזכיר גם את הקונטרס הקטן שנקרא "יד רמ"א" (על שם האימרה הנזכרת), שנדפס בלבוב תרכ"ו, והם הגהות הרמ"א לספר איסור והיתר הארוך, והם הם ההגהות שראו הש"ך והמ"א בכת"י, ומכנים אותם תמיד בשם "איסור והיתר שלו", או בקיצור 'או"ש'.
רבים הם הלומדים יו"ד ופוגשים אימרה זו בש"ך, ומעטים הם היודעים על איזה ספר כוונתו.

אננני יודע היאך לפרש לדבריך דברי הצ"צ המצוין שם שברור מללו:"ששמעתי ממנו בעצמו...שנסמך יותר מדאי על המגן אברהם". משמעותו שלא ראה כלל את סמכותו המיוחדת של המגן אברהם ועדיפותו על כל הפסוקים האחרים. זוהי ההבנה הפשוטה של המלים

חיפשתי את דברי הצמח צדק (דרך אגב מוזר שבהקדמה לא צוין מקור המדויק בדברי הצמח צדק בתשובותיו והייתי צריך לחפש הדבר במפתחות)ומצאתי אותו באו"ח סי' יח ושם שמתי לב שהוא משתמש ביסוד זה לנטות מדברי זקנו בשלחן הרב בטענה שהרב בעצמו חזר בו הרבה פעמים משלחנו מכיון שחדל לסמוך על המג"א ולכן טוען הצמח צדק שהפסק הנידון המבוסס על המגן אברהם יש לנטות ממנו ולפסוק כפוסקים אחרים! ולדבריך שאין זה כלל כיצד הי' יכול להשתמש בזה לחלוק על זקנו?


גם דברי ה"דברי נחמיה' המצוטט שם: בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שנראה לי' (וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו ממה שנתן נאמנות להמ"א יותר מדאי)".

ההגיון הפשוט בהבנת מלים אלו אומר שקרה שינוי דרסטי ביחסו להמג"א ולא כדבריך שבכמה סימנים סתם אינם מביאו.זה אינו במשמעות דבריהם. וסתם לומר אינו מסתברא ולהוציא דברים ממשמעם לא מסתברא כלל.

מלבד שגם ההנחה שקבלנו לפסוק כמג"א צ"ע מקורה לעשות ממנה יסוד בהוראה.


תוקן על ידי - מסתברא - 11/15/2002 9:41:06 PM

על שלי אעמודה, ומופת חותך היא המהדורא בתרא לסי' רמג, שבשלחן ערוך פסק בזה כהמ"א, וכל כולו של המהדורא בתרא הזה היא כדי לבאר מדוע חוזר בו ממה שפסק בשלחן ערוך כהמ"א.

את המהדורא בתרא הזאת הוא כתב בסוף ימיו, ואם תעיין בו (מסופקני אם תצליח לסיים אותו בפחות מחודש של עיון ולימוד עמוק במשרה מלאה) תראה שמעולם לא חזר בו מעצם הסמיכה על המ"א, אלא כדברי הדברי נחמי' שהעתקת: בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שנראה לי'.

וכך גם בצמח צדק שציטטת מסיים: על כן הרשות נתונה לחקור בדין זה.

ובעל כרחינו לפרש כן את דברי אחיו מהרי"ל בשמו, שמצוטט גם אצל הצמח צדק והדברי נחמיה. וח"ו לומר שהותרה הרצועה ויכולים לפסוק איך שרוצים, אלא תמיד היה, וגם בסוף ימיו של הרב כן הוא, שהמ"א הוא הסמכות הכי עליונה בין נו"כ שו"ע או"ח.

דבריך סתומים ואינך מבאר שום הסברה כלשהי רק העמדה על המשמור. זכותך לעמוד על המשמור כרצונך למרות דבריהם המפורשים אחרת. מזה שאין אצלו המג"א כסמכות-על אין שום סברא שבכמה דברים אכן סבר וביאר את דעת המג"א. לא הבנתי מה הקשר. ובקונט"א זה סבר כמג"א

אך זאת ברור שבזקנותו אין שום עדיפות מהמג"א על שאר הפוסקים. ואין שום הותרה הרצועה ח"ו (מה זה הח"ו? אינני יודע)

מסתברא יקירי!
לשאלתך: "האם יש לך משהו רציני לתרום", לצערי אין לי! היות שלדעתי, בכל מקרה דהיינו שאלה או בעיה הלכתית, הפסיקה ההלכתית תלויה בחקירה ודרישה במקורות הראשונים, וכמובן בכל המקורות הראשונים שנתפרסמו עד היום, ולא היו לפני האחרונים, ובתוכם המ"א והרב. ובעצם זו שיטתו האחרונה של הרב. וכדברי המהרי"ק, שדבריו הובאו להלכה ברמ"א חו"מ.

מסתברא יקירי
הח"ו שכתבתי הוא לשלול סברא משוללת כל הגיון, שיש סברה ומקום, שלא לפסוק כמבואר בשלחן ערוך הרב, במקום שפוסק כמ"א, כיון שבסוף ימיו חלק עליו באיזה מקומות, אחר שעיין ובירר ההלכה שלא כמבואר במ"א.
לענ"ד ברור שהסמכות העליונה בין נו"כ שו"ע או"ח הוא המ"א, ולמרות זאת אמר הרב בשנותיו האחרונות, שלפעמים הוא מברר הסוגיה לאשורה בראשונים ואחרונים ופוסק שלא כשיטת המ"א.

ולך ממדבש, ברצוני לשאול:
האומנם כשאתה צריך לברר הלכה אתה מחפש ומברר הסוגיה ביסודה בראשונים ואחרונים, או שאתה סומך על שלחן ערוך הרב? או על המשנה ברורה? וזהו כאן נושא הדיון.
עוד רציתי להעיר לך, מה שכתבת שיטתו האחרונה של הרב, בודאי כוונתך לסדר מכירת חמץ, אבל כן הוא גם בהל' נדה סי' קפט סוף ס"ק מג. ומה שכתבת הרמ"א בחו"מ, בודאי כוונתך לסי' כה סוף ס"ג, ובודאי סמוך ובטוח אתה שכל המעיינים ימצאו ויבינו את דבריך.


תוקן על ידי - ישראלזון - 11/17/2002 1:53:28 AM

אכן בכל בירור הלכה אצלי, הפסיקה תלויה במקורות חז"ל גאונים וראשונים!

מספר הערות לנושא:
(כל הבא להלן שמעתי מפי אחד הרבנים החבדיים שבין היתר הוא מומחה לכללי פסיקה ואף חיבר ספר על כך בהוראתו של הרבי ליובאוויטש.

1) במאה הקודמת, לפני השואה, כל החסידים ללא יוצא מן הכלל התנהגו לפי שו"ע הרב. ידוע למשל חידושו של הרב בנוגע לווסתות, ובמאמרים תורניים שהופיעו אז ההנחה הפשוטה היא כשיטתו של הרב.

2) הסיבה הנסיבתית כנראה שהפסיקו לפסוק כפי שו"ע הרב, היא העובדה שבשנות הי' והכ' היה קשה מאוד להשיג את השו"ע שאזל מן השוק. בירושלים ניתן היה להשיג את השו"ע בחנות לספרים עתיקים (רובינשטיין) במחיר של משכורת חודשית ממוצעת...

3) שו"ע הרב נכתב בפירוש לכלל החסידים, כאשר בסידורו של הרב הוא פוסק לפעמים אחרת, וחסידי חב"ד אכן נוהגים לפי פסקי הסידור במקום שהם שונים מפסקי השו"ע.

4) מוכח מכמה מקומות שבפני המשנה ברורה לא היה הקונטרס אחרון של הרב. הסיבה היא ככל הנראה שבדפוסים הראשונים הקונטרס אחרון הופיע כקונטרס נפרד ולא על גליון השו"ע כמו היום.

5) באחת השיחות הרבי מליובאוויטש התייחס ואמר שהמשנה ברורה זכה לכך שפסיקותיו נתבלו בתפוצות ישראל, בזכות התעסקותו בשמירת הלשון.

ריצ,
ואולי זאת היא כוונת הרב פישר שליט"א, שהדפסת השו"ע במהדורה החדשה תחזיר העטרה ליושנה, בענין פסיקת החסידים.