ויחי

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)

אני רואה כי אין פותר אותן- הכונה לשאלותי, וככתמיד, במקום שאין איש,,,,

על השאלה מדוע הזכירה התורה את זה שיוסף ראה בני שילשים, וגם נכדי מנשה ישבו על ברכיו.

התורה בא לספר לנו: כי למרות שיוסף היה משנה למלך מצריים- מעצמה עולמית באותה תקופה, וכנראה שיומן הפגישות שלו היה עמוס ביותר, והלו"ז היה מתוח עד קצה גבול היכולת,
מצאה יוסף את הזמן להיות איש משפחה בבית ולגדל ולחנך אפילו את בניו בני בניו ובניהם.
רמז לכל הביזנס מאנים, בעלי המקצועה החופשים, חברי הכנסת וראשי הישיבות.

על שאלתי: המילה  לו שכונתה היא הלואי, היה צריך לכתוב שמא או פן אבל לא לו

האחים הרגישו רגשות אשמה חזקים מאוד, חשבו כי כל זמן שאבא חי, יוסף לא יתנקם בהם,- הם זכרו את מה שכתוב בפרשת תולדות: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה,,, הגיונית ורגשית היו מוכנים שהנקמה בא תבא, אבל יוסף התנהג איתם כתמול שלשלום, והם חששו מתי מבא הנקמה, ואיך היא תהיה,על הריגה הם לא חשבו.
ואז הם אומרים- לו ישטמני יוסף- הלואי שהוא כבר יגמור עם הסיפור, המתח הזה הרי הורג אותנו.

בחור צעיר גר עם הוריו הזקנים, בלילות היה חוזר בשעות הקטנות ,נכנס לחדרו וכשהיה חולץ את נעליו היה זורקם בחוזקה  לפינות החדר.
בוקר אחד אמר לו אביו- תראה בני- זה שאתה חוזר הביתה מאוחר, ניחא, אבל למה למען ה', אתה חייב לזרוק את הנעליים שלך, אתה לא יכול להניח אותם בשקט? זה מעיר אותי כל לילה.
הבטיח הבן שמעכשיו יהיה בסדר. בלילה הוא חזר, וכרגיל זרק נעל אחת בחוזקה, וכשרצה לזרוק את השניה,  נזכר במה שהבטיח לאביו, הניח את הנעל בעדינות, והלך לישון.
לאחר כשעה הוא שומע דפיקה בדלת, ואביו אומר לו- זרוק כבר את השניה ותן לישון.

_________________

מודה ועוזב

בסוף ספר בראשית אומר יוסף לאחיו "...אנכי מת וא-לקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת..."
ובשמות ג,טז - "לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים"

ביום שאחר תשעה באב ועם הפנים לגאולה העתידה:
בשתי המקומות כמדומני מביא רש"י את דברי המדרש בדבר קוד מסתורי שעבר מדורי דורות מאב לבן האומר כי מי שיבוא ובפיו המילים "פקוד יפקוד" הוא הגואל האמיתי. זה הסוד שמסר יוסף לאחים וזה הקוד שאמר משה לזקנים ולכן האמינו לו.

מה פשר הדברים? האם אנחנו עדיין מחכים ל"פקוד יפקוד" או שמא זהו הקוד רק לגאולת מצרים?
יש לי מחשבה בנושא אבל אמתין קמעה לשמוע חכמים ממני.

אינני רואה את עצמי כחכם לעניין זה, אלב אולי בכל זאת -

אני חושב ש"פקוד יפקוד" היא לשון יותר כללית מאשר לשון זכירה, כלומר דרוש פה עניין של פקידה של כלל ישראל, ו/או הסתכלות כללית על ההיסטוריה של עם ישראל, שמתוך הכלליות תצמח הגאולה.

אגב גם בגאולה העתידה כתוב "כי פקד ה' את עדרו את בית יהודה".

אולי בלשון פקידה יש גם משמעות, שזהו לא עניין שכאילו נשכח והזיכרון הועלה מחדש, אלא עניין שעמד כל הזמן על הפרק ורק מהלכיו תוכננו באופן ממושך.

(אצל נח למשל אנו מוצאים שכתוב "ויזכור אלוקים את נח")

קצת התאכזבתי מההחלטה לשכן את העניין תחת אשכול הפרשיה, דבר אשר מעקר התעניינות שיכולה להיות להערכתי במדרש אזוטרי אך מסקרן. 
ובכן, משום מה המדרש הנ"ל תפס את תשומת ליבי לפני שנים והוא סיקרן אותי רבות.בילקוט שמעוני מופיע מדרש דומה המספר כי רק מילים אילו שכנעו את סרח בת אשר כי אכן משה מביא את הגאולה. מה טמון במילים פקד יפקד. האם הסוד הוא בשורש פ.ק.ד? האם יש משמעות לשילוב הבניינים? בפרשנים הרגילים נמצאו פה ושם התיחסויות אבל לא דבר שהניח את דעתי.בפרקי דרבי אליעזר ובמהר"ל יש התיחסות לכפל הפ' (פקד יפקד)כחלק מכפילות של אותיות מנצפך שיש בהם סוד מסוים אבל כאמור אין הסבר לשימוש דווקא בפועל פקד.
לפני כשנה ניצנץ במוחי רעיון אשר אולי טמון בו פוטנציאל של הסבר.
ישנו מספר מצומצם של שורשים אשר משמעותם יכולה להיות דבר והיפוכו (עכשיו בעת ההקלדה פרחו מזכרוני אבל מן הסתם אזכר מאוחר יותר) אחד מהם הוא השורש פ.ק.ד. משמעות אחת היא נוכחות, ביקור - וה' פקד את שרה לעומת זאת לאותו שורש עצמו יש משמעות הפוכה - נפקד, נעדר. "ולא נפקד ממנו איש". הנוכחות וההעדר.
"פקד יפקד א-לוקים אתכם" ה' יבקרכם אך בה בעת ייעדר מחייכם. מצד אחד "איה מקום כבודו להעריצו" וברוך כבוד ה' ממקומו, ולא ממקומנו וממש בה בעת "מלא כל הארץ כבודו"
וכאן מגיע הקטע הפחות מלוטש ומגובש - מה הקשר לבשורת הגאולה? כיצד חמקמקות האלוהות בעולמינו היא סוד הגאולה?
ובכן הרעיון הוא שבתוך ההעדר עצמו, בתוך הגלות,בתוך החושך בתוך העלמא דאיתכסיא - לא אחרי, לא על יד אלא ממש בתוכם מצוי האור והגילוי האמיתי.
הפנמה אמיתית ושורשית של ההבנה הזו מגלמת בתוכה גאולת הפרט והכלל..
כאמור הרעיון בוסרי ואשמח לשמוע תגובות.

מישקולצר, עוד שתי דוגמאות לשורשים כאלה:

ש.ר.ש - השריש לעומת שירש
נ.כ.ר - הכיר לעומת התנכר

_________________

אם לא כל דבר יהיה סוד,- גם פקוד יפקוד לא  נאמר בסוד-, ואם לא כל דבר ברור לא יהיה עלמא דאיתכסיא,,
 
באם רק נפתח את עיננו נראה ונבין, את הגאולה ואת הניסים הנעשים עמנו כל יום ויןם, ואם  רק נמול את ערלת לבבו,

נראה בברור שנס קריעת ים סוף מתגמד לעומת הניסים שלנו ביום יום.

המהרי"ץ חיות כותב כי נס קיבוץ גלויות  יהיה נס הרבה יותר גדול מקריעת ים סוף,

רצוי תמיד לזכור ולהבין את סיפורו היפה של רב נחמן, על היהודי שנסעה לבודפשט לחפש אוצרות, כשהאוצר בעצם היה אצלו בחצר.

אנחנו תמיד מחפשים את האוצר במקומות לא נכונים, האוצר אצלנו בחצר, צריכים רק לחפש ובעיקר להביט בעיינים לא מזוינות עם שטויות, ואז זה יימצא.

ירוחם
מה אני יכול להגיד לך - אשריך. לך הכל ברור, הכל מובן, אין סודות לא בבריאה ולא בהתנהלות העולם. אתה רואה במבט ברור (בלי שטויות כמובן) את התמונה הכוללת, את התכנית האלוקית, ממש רואה את האלוקות בכל מקום. גם הניסים הגלויים, שפעם היו, מיותרים שהרי מהי יציאת מצרים אל העובדה שהשמש זורחת בבוקר, מי צריך את קריעת ים סוף כשיש קיבוץ גלויות כל כך מפעים. את הקו הזה ראיתי אצלך כבר באשכולות אחרים - עולם התורה של פעם??? מהו ליד עולם התורה של היום - כאין וכאפס, ממש הכל דבש, ורוד זה לא מילה.
אז בא ואספר לך שיש כמה אנשים, מתי מעט, שכנראה יש להם עוד כמה שטויות בראש וקשה להם קצת יותר. קשה להם עם קוצר החיים והמות שבסופם, הם לא תמיד מבינים את התוכלת,הם לא מבינים  את התכנית האלוקית שבהשמדת נשים גברים וטף בני ברית. הם כמהים לראות עין בעין את המסתתר בחביוני העולם שלנו אבל זה מאד קשה להם.
שלא תבין לא נכון הם מאמינים בני מאמינים אבל בשבילם האמונה היא אתגר עצום, הוא בפירוש פיענוך סוד נעלם. הרמב"ן אומר בכמה מקומות שמטרת הניסים הגלויים היתה ללמדינו על הניסים הנסתרים שבכל יום שהם יסוד כל התורה כולה. אבל כמה עמל צריך כדי לגלות ולהגיע ליסוד הזה בלי לראות בחוש אפילו נס גלוי אחד? המון המון עבודה וגילוי סודות!!!!
אני מת לראות נס גלוי אחד כדי להתקרב עוד יותר לקדב"ה, עם כל מיעוט הבחירה החופשית והכל.
אבל מה לעשות כנראה יש לי עוד שטויות בראש...

הודעה של שטיינר:

הנה החידה לפרשת ויחי:

בִּשְׁלֹשָׁה הָלַךְ הַסַּבָּא