|
|
| נשלח ב-19/12/2010 01:02 |
|
| |
תחזל
צדיקים מלאכתם נעשית על ידי צדיקים אחרים
וההסבר ברש"י- רש"י משתמש בלשון- אין אדם מצפה לשכר- אף אדם לא מצפה לקבל כאמור את השכר הזה- האדם דוחה את זה ולא מצפה לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 09:15 |
|
| |
ירוחם:
זה חסד של אמת אפי' לפי הגמ' הנ"ל, הרי לא מדובר על שכר שכר, הרי יעקב היה יכול לשלם כסף מראש, אפי' ולא ?! הרי אנו מאמינים שנקבל שכר משמים, לא זה העניין,
העניין הוא שהמת עצמו לא יכול להחזיר לך אחרי המעשה, כלומר תודה יפה וחיוך יפה ויזכור לך כידיד את החסד שעשית לו וכדומה,
(אגב: נראה לי שיש ללמוד מכאן שלא היו אנשי מקצוע (חברה קדישה בל"ז) בזמנם ולכל אדם דאגו קרוביו הקרובים, ולכן היה אחד המצוות הגדולות ופטור מכל המצוות בכדי לטפל המת,)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 10:32 |
|
| |
מקס כמו באב"ע גם ברש"י יש לדייק רש"י חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:
רש"י לא אומר ממי הוא לא מצפה לקבל גמול- והרי אנשי אמונה יודעים שה' הוא הגומל חסדים לכל חי, וכאמור הוא יגמול חסד עם עושה החסד, כפי שהגמרא מציינת מידה כנגד מידה.
מה? התרוץ שלי לא מוצא חן בעייניך?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 10:34 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | מה? התרוץ שלי לא מוצא חן בעייניך? |
|
דווקא כן מוצא חן בעיני, ירוחם היקר
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 10:16 |
|
| |
שמעתי פשט נפלא, על ''שיכל את ידיו''. כי באמת רצה יעקב לברך את מנשה בגלל בכרתו, ולכן 'סכל את ידיו', היינו הושיט יד ימינו לשמאול, כדי למצוא שם [כך קיוה ] את מנשה ולברכו, וזה פשטות ההבנה והמשמעות של 'כי מנשה הבכור' ( ואין כל צורך לשנות המשמעות של המלה 'כי' ולחדש בה דבר,) והיינו בגלל שמנשה הבכור, ומצד זה עצמו ראוי לכך. וכיון שראה יעקב כי מעשהו לא עלה יפה, כי הלא גם יוסף החליף מקומם, הבין מזה גופא שאכן אפרים ראוי לברכתו יותר ממנשה, היינו שראה בחילופיו ובחילופי יוסף כמין השגחה פרטית שהברכות תגענה לאפרים בדווקא. כלומר ש'התחכמויות' לא עוזרות ולא כלום נגד הרצון העליון, וזה פשט פלאי, ומיישב הרבה דקדוקים בפשרתינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 11:14 |
|
| |
אז איך זה מסתדר עם הפסוק
(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:08 |
|
| |
א. כמו שהסבירו הפשטנים במקום, יעקב היה כבד ראיה בגלל זקנותו ולכן הוא ראה דמויות אבל לא מספיק ברור כדי לזהות אותן.
ב. יוסף אכן מלכתחילה הביא את מנשה בשמאלו (שהוא ימין ישראל) ככתוב בפסוק ולכן אמר לאביו שאין צורך שישכל את ידיו מכיון שהוא כבר תכנן את זה והביא לו את מנשה בימינו. אבל אביו משיב לו "ידעתי בני, ידעתי" - שאתה חכם והבאת לי בסדר הראוי, אבל אני משכל את ידי מסיבה אחרת..
אגב מנשה ואפרים, מזמן כבר אמרתי חידוש (לא מצאתי לו מקור, אם מישהו ימצא מקור מה טוב) שהחלומות של יוסף היו לא רק לעצמו, אלא לזרעו. חלומו הראשון הוא על האלומות שמשתחוות לו, ואכן בגדעון שבא מהבן הראשון שלו באה התשועה ע"י "צליל לחם שעורים" חלומו השני של יוסף מרמז על בנו השני של יוסף, אפרים, שממנו בא יהושע בן נון שכידוע העמיד "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:27 |
|
| |
יונתן הוא שאל לאחר וירא- מי אלה לך? הוא ראה את הקשר בין יוסף לבניו, ובהמשך הפסוק אומר
וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת
לעומת מקבילה
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת
מה ההבדל?- יצחק נהיה זקן ומטבע הדברים כהו עיניו. יעקב כבדו מזוק- לא יוכל - כלומר כמו שאדם אומר אני לא יכול לראות את זה- הוא ראה את הנכדים שלו לבושים כנסיכי מצריים,- כאדם זקן הוא לא יכל לראות את זה. הפסוק הקודם הרי אומר שהוא כן ראה!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:01 |
|
| |
לא יוכל לראות יכול להיות הכוונה שלא יראה ברור: "וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד"
וכמו שאתה מוכיח, הוא היה רק כבד ראיה (קטרקט?)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2012 19:19 |
|
| |
שבוע טוב רש"י פרשת ויחי
(כח) ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
צרת השעבור הרי החלה לפחות 110 שנים מאוחר יותר?
בדרך כלל פר' ויחי נקראת תמיד בשבוע של י טבת- יום שהוטל המצור על ירושליים- צום חמור יותר מט באב לפי הטור- ביום הטלת המצור אנשי ירושליים לא שמו בכלל לב לכך. החיים עוד לא הופרו והכל התנהל כרגיל, וזו היא הבעיה הגדולה ביותר כפי שהפסוק הקודם אומר- מתי נסתמו עייניהם מהגלות הממשמשת ובא. בראשית פרק מז (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:
(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:
(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:
הפסוק האחרון אומרים רש"י והמפרשים היא התצלות על כך שהוא מבקש מיוסף לטרוח בקבורתו וא לא עשה כך לאמו רחל.
אם כל הכבוד אם אכן זה הפשט- המקום של זה היה צריך להיות כמה פסוקים קודם. בזמן שיעקב ביקש מיוסף אל נא תקברני במצריים.
ובכלל מה שייכים הפסוקים הקודמים לעניין הקבורה,? התשובה בהמשך אם לא יהיו אחרים. (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:
לכל המפרשים יש בעיה עם כי מנשה הבכור - כי- הרי פרושו בגלל -היות- בשביל. אבל כאן זה ההפך הגמור- לכתוב כי= למרות ק"ק,
לענ"ד כי פרושה כפשוטו כי- בגלל- היות - והוא הבכור. יעקב אבינו הכיר את ההיסטוריה, הבכורים נדחו כולם למקום שני. קין- ישמעל -עשיו -ראובן- בהמשך אהרון וכו'. ולכן הוא הכניס את מנשה הבכור למקום שני. (טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:
(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:
(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:
מכאן הראיה שיעקב ידע על המכירה, למרות שחז"ל אומרים שהם שקרו- ויעקב לא אמר (נניח) אפילו אז לא היו משקרים על דבר שיוסף היה יודע שזה שקר.
השאלה הגדולה היא- למה למה הם לא נשארו-או חזרו מיד - לאחר ההלויה בכנען? האם עדיף להיות עבד החי בפחד בגולה? (כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף:
מה הרבותא בבני מכיר הנכדים? הרי אצל אפריים הוא ראה נינים?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/01/2012 19:28:05
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 08:46 |
|
| |
ירוח שאל מדוע ההתנצלות על קבורת רחל באה בשיחה השניה של יעקב עם יוסף ולא בראשונה כי בשניה הוא מדבר על היחס המיוחד שלו אל יוסף, וזה נובע מן הסתם, לפחות גם בגלל רחל, ולכן פותר את תמיהתו של יוסף, אם רחל פרוטקציונרית - מדוע רחל אינה קבורה במערה שתי הערות ברשב"ם השבוע 1. הרשב"ם לא קבל את הפירוש על ברכת דן כמבואה על שמשון בטענה כי יעקב לא יתמצת את ברכתו לשבם בעניינו של אדם אחד שנפל בידי פשלתים בענין רע, לשון מבטלת. כמה ההבדל בינו לבין הראיה הקלאסית הרואה את שמשון כנביא (אפילו הר"מ במורה ראה בו דרגת נביאות, וק"ו המכתב מאליהו שהאדירו). הרשב"ם הסביר שיעקב ראה את בני יוסף באופן מטושטש.ומוכיח שפחי' זה נכנס בבטוי ראיה (שתתפרש באופן גמיש, לא יוכל לראות ועם זה וירא ..את בני יוסף) : שהרי לא יראני האדם וחי ובכל זאת וארא את ה. אם הראיה לגבי ה' מתפרשת כהבנה ולא ראיה מש הראיה כמעט ואינה ראיה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 10:54 |
|
| |
תלמיד ולא בכדי הבאתי את כל הפסוקים הקודמים, להם ודאי אין כל שיכות לקבורה וליחס המיוחד שלו ליוסף,
יעקב- עומד עכשיו להעלות בדרגת יחוס -את בני יוסף. מדרגת נכדים-והיו לו רבים- לדרגת בנים, והוא מסביר קודם את סיבת המהלך הזה, שלכאורה הוא שוב חוזר על טעותו הטרגית בהעדפתו של יוסף.
והוא מספר- אלוקים התגלה אלי בלוז- והבטיח לי -הנני מפרך והרביתך.. והנה אומר יעקב- לא עברו יומיים- האשה היחידה שאתה יכולתי ורציתי לרבות ולהפרות- מתה עלי רחל, חשבתי לעצמי- איפה ההבטחה הזו של אלוקים? ההבטחה מתה, לפני זה היו לי 12 ילדים עכשיו נשארתי עם 12 אז מה יהיה עם הבטחתו של ה'? לא עבר זמן מה- והנה לא רק שלא פריתי- אלא טרוף טורף יוסף. איפה ההבטחה והרביתי אותך? ועכשיו שאני רואה אותך- שאתה חי. ואת בניך אני מבין- כי הוהרבתי של ה' היתה על בניך, בני רחל. ולכן שני בניך כבני.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 11:01 |
|
| |
שמתם לב שמקום הנבואה הזאת היה בגבול שבין נחלת אפרים למנשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 11:27 |
|
| |
הנבוא היתה בגבולו אפריים ושל בנימין,
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/01/2012 11:31:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2012 20:53 |
|
| |
שבוע טוב בראשית פרק מח (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ
א. לפי העברית וחלק מהפרשנים- שכם = חלק, יעקב נותן ליוסף חלק אחד יותר מאשר לאחיו.
איך יעקב עושה שוב את הטעות של כתונת הפסים, העדפה או לפי מה שהגמרא אומרת ב שבת דף י: ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
או נגד ציווי מפורש של התורה דברים פרק כא (טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
ולפי המפרשי רש"י שהכוונה היא שכם, הרי הוא לא נשאר בשכם, אלא ברח משם, איזה קנין הוא עשה שהוא יכול להוריש את שכם.
זה שבני ישראל קברו את יוסף בשכם - יש לכך סיבה אחרת.
לשבור כמה פרות קדושות בראשית פרק מט (יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן: ס
(יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:
(טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד: ס
(טז) דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: רשב"ם בראשית פרק מט סחורה, לכן הוא מפרש והוא לחוף אניות, במקום הנמל והשפה נמוכה ובאין האניות ובאין יושבי הארץ וקונים סחורה שבאניות:
עד צידון - שהוא מקום סחורה רבה כדכת' סוחר צידון ועובר ים מילאוך ביחזקאל, ובישעיה כת' בושי צידון כי אמר ים מעוז הים וגו' ולכן אמר משה "שמח זבולון בצאתך" בים לסחורה:
(יד) יששכר חמור גרם - לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה כחמור בעל איברים חזק מצוי בין המשפתים תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה. כדכת' [אשריכם זורעי] על כל מים משלחי רגל השור והחמור, לחרוש ולזרוע. וכן אמר משה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך:
(טו) וירא - יששכר מנוחת האדמה כי טוב יותר מלצאת למרחקים ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכת' אל המנוחה ואל הנחלה, ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל, ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו כדכת' ואת שדותיכם יעשור. זהו עיקר הפשט. ובשורת עושר הוא לשבט יששכר:
(טז) דן ידין עמו - המפרשו על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל.
בראשית פרק נ (ב) וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:
לחנוט? יוסף מצווה? לחנוט את יעקב? ומה עם כבוד המת? הוא כנראה לא הכיר את החברה מהיום! הרמב"ן כותב כי מטרת ספר בראשית היא- מעשה אבות סימן לבנים,
לפי הסיפורים והיחסים בתוך המשפחה בין בעל לאשתו בין אב לבנו והיחסים בין האחים. הסימן צריך להיות איך בדיוק לא להתנהג.
וכך כותב הרד"ק על אחד הסיפורים רד"ק בראשית פרק טז וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות:
:
 |
|
|
|
|
|