הרמב"ם במנין המצוות -מצווה ח.- אומר שמצווה להדמות וללכת בדרכי הקב"ה,
אנחנו בני תמותה, איך אנו יכולים לדעת מה הן דרכיו של הקב"ה?
כתוב בתורה וראית את אחורי... וכו' כלומר אפשר ללמוד ממה שהיה,
שנאמר בינו שנות דור ודור. כלומר ממה שהיה- עלינו ללמוד, ולהבין מעשי ה'.
כמו שהגמרא אומרת -מה הוא חנון אף אתה חנון- מה הוא רחום אף אתה רחום וכו',
המקום הטבעי והבטוח, ללמוד על התנהגותו של הבורא הרי זה מהתורה, ומנ"ך. וספרי הקודש הסוקרים את מעשיו של הבורא.
בני ישראל היו במצריים, עמוקים במ'ט שערי טומאה,
אבל הבורא - נאמן להבטחתו לאבות, למרות מצבם הרוחני הירוד כאמור גאל אותם באותות ומופתים,
לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף, והשירה- שבו עם ישראל הכריז - שהוא מאמין בה',
עם ישראל, מיד בכפיות טובה -הכריז ניתנה ראש ושובה מצרימה- אבל אלוקים ברחמיו הגדולים סלח להם.
עם ישראל מגיע להר סיני ומקבל את התורה ישר מפי הגבורה, באותות ומופתים רואים את הקולות והלפידים, גילוי אלוקי ממשי.
אבל לא עוברים ארבעים יום ועושים את העגל, איך קוראים לזה חז"ל -ככלה המזנה תחת חופתה- נוראה.
הקב"ה כועס, רוצה להשמיד את העם, אבל ברחמיו הרבים, נענה למשה וסלח לעמו.
לא עוברים מספר חודשים והעם מתחיל להתאונן, סתם כך מרוב בטלה מתאוננים, אבל ה' ברחמיו כועס קצת ונרגע,
והנה עוברים עוד מספר ימים- והעם מתאבה לאכול בשר, הם רוצים שטיחים מקיר אל קיר,
הם רוצים אוסו בוקו וסטייק אנטיקרוט,- ושוב ה' כועס, אבל הוא הרי רחמן, הוא סולח.
העם בועט במתנת ה' ולא רוצה להכנס לארץ המובטחת, עכשיו הכעס גדול יותר, אבל הוא ברחמיו הגדולים מעביר על מידותיו.
כך בקרח, וכך בבעל פעור, ה' כועס קצת והרבה, אבל הוא הרי רחום וחנון סולח ומוחל.
בארץ המובטחת העם עובד לכל ע"ז שיש בסביבה וגם מיבא כמה.
ה' כועס מעניש קצת ומביא את המושיע, כך כל ארבעים שנה חוזר הסיפור על עצמו, ממש רוטינה.
נבנה בית המקדש ברוב פאר והדר מקום מרכזי בארכיטקטוה מרשימה, הכל היה יכול ללכת יפה ואפשר לעבוד את ה' ברווחה
אבל עם ישראל כדרכו בקודש, עשה עם המלכים שלו והכהנים, את כל הפשעים האפשריים כנגד ה'.
ה' ברחמיו הרבים שלח להם נביאים מתריאים כ400 שנה בסבלנות אין קץ וברחמים רבים,
עד שכבר אי אפשר היה- והחריב את ביתו והגלה את בניו.
לא עברו שבעים שנה והאלוקים ברחמיו הרבים סלח לבניו, ולמרות שהם רצו להתנק מהקשר איתו, כפי שמספר הנביא יחזקאל, הוא החזירם לארצם, ברחמיו הגדולים,
הבית השני גם החזיק מעמד מעל 400 שנה, למרות המתיוונים ולמרות המלכים המושחתים והאכזרים, עד החורבן הצפוי.
הגמרא אומרת, בית ראשון חרב בגלל גילוי עריות שפיכת דמים ועבודה זה, בית שני שהיו בה כל הרבה תלמידי חכמים טובים וחשובים למה חרב?
עונה הגמרא- בגלל שינאת חינם- בגלל שהעמידו על דין תורה, וכך עוד כמה דבריים חשובים מאד, אבל גם שוליים מאד.
עוברים כמעט שבעים שנה זמן גלות בבל הראשונה, והעם מצפה לגאולה, ופועל למענה בצורה אקטיבית, אבל ה' משום מה לא רחום וחנון??? השואה שהיתה אחרי המרד בר כוכבא, היתה שואה איומה.
אפשר להמשיך ולהמשיך ולמשיך עם גירוש ספרד פרעות מסעי הצלב פרעות ת"ח ותרפט והשואה הגדולה מנשוא.
איפה הרחום והחנון שאנו מכירים? הרי בחורבן ואחרי חורבן הבית בעיקר, כל היהודים היו צדיקים, משכימים ומעריבים לבית המדרש, עוסקים בתורה ובמצוות, כך לפחות אומרת ומספרת הגמרא והמדרשים.
על תור הזהב של יהדות ספרד אין צורך להרחיב, על צדקותם של יהודי אירופה בכל הפרעות שעברו צדקתם עומדת לעד.
אולי קרה משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת, שהגלות הזו נמשכת כבר אלפיים שנה, למרות שבסך הכל אנחנו יחסית די בסדר ואולי לא לאורך כל הדרך?????
