בית פורומים עצור כאן חושבים

יענקי והשעועית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/12/2007 09:42 לינק ישיר 
יענקי והשעועית

היה היה ילד ושמו יענקי. הוא גר בבית קטן עם אמו האלמנה. הוא היה ילד טוב לב, עליז ושמח למרות שלא היה להם כלום בבית.

פעם אחת חלתה אמו של יענקי ולכן חשבה למכור את הפרה שלהם. היא שלחה את יענקי לשוק עם הפרה והזהירה אותו לקבל עליה מחיר טוב.

בדרך פגש יענקי צדיק נסתר. היה לו זקן לבן וארוך ועינים טובות. הצדיק היה ר' לייב שרהס. הוא ביקש מיענקי שיתן לו את הפרה לשם מצוה.

יענקי ראה תיכף שזה צדיק גדול ונתן לו את הפרה, והצדיק נתן לו זרעי שעועית.

כאשר חזר יענקי הביתה, הראה את זרעי השעועית לאמו. אבל אמו לא האמינה לו שנתן את הפרה לצדיק וגערה בו. ושניהם הלכו לישון עצובים.

בבוקר קם יענקי ולאחר שהתפלל החליט לצאת לזרוע את השעועית בגינה. לאחר שעשה זאת, התפלא לראות כי הצמח מתחיל לגדול ולגדול, עד שהגיע ממש לשמים.

הצמח נראה ממש כמו סולם.

יענקי החליט לטפס עליו ולראות לאן יגיע. הוא עלה ועלה עד שהעולם נראה קטן קטן. הבית של אמו נראה קטן כמו קוביה של משחק, וכל הכפר כולו נראה כמו ציור צבעוני.

יענקי כבר היה עייף, אבל ידע שצריך להתאמץ ולהתמיד כדי להצליח. אז הוא המשיך וטיפס עד שהגיע לסוף. הוא ירד מקצה גזע השעועית וראה את עצמו במקום חדש לגמרי.

היתה זו ארץ יפה ופוריה. היו בה יערות ושדות. כבשים רעו בשדות בנחת. נחל פכפך ולידו היה משעול. יענקי הלך במשעול עד שראה לפניו טירה גדולה.

פתאום יצא מן היער הצדיק שיענקי פגש על אם הדרך ונתן לו את הפרה. הצדיק שאל את יענקי אם הוא אמיץ. ויענקי חשב וענה לו שכן. אז הצדיק אמר לו שעליו להיכנס לטירה, ולא לפחד מכלום, רק לבטוח בה'. ואם יעשה זאת, יזכה בעושר רב.

יענקי היה באמת ילד אמיץ, ולכן התגבר על פחדו וניגש אל שער הטירה. היה שם פעמון גדול ויענקי משך בו וצלצל עד ששמע צעדים כבדים מתקרבים. ואז נפתחה הדלת.

יענקי ראה אשת ענק. היא היתה גבוהה מאד והיתה לה רק עין אחת במצחה. יענקי נבהל וכמעט חשב לברוח, אבל התגבר על עצמו כי ידע שרק כך יוכל להצליח.

הענקית התחילה לצחוק בקול גדול. "הו, הו, הו", צחקה הענקית. "תראו מי בא לכאן. ילד קטן. ילד שיהיה עכשו המשרת שלי. אתה תעשה כל מה שאני אומר לך. תסדר ותנקה את המטבח, תצחצח את הנעלים והמגפים, תדליק אש באח, תשאב מים מהבאר ותנקה את כל החלונות".

וכך הכניסה הענקית את יענקי המסכן לטירה. היא הזהירה אותו שעליו להיות מאד בשקט, כי אם יגיע בעלה, הענק, הוא יאכל אותו!

יענקי התגבר ולא צעק, למרות שרצה לבכות בקול. והענקית אמרה לו:

"אתה באמת ילד אמיץ. היו כאן הרבה ילדים, וכולם בכו וצעקו, ובעלי שמע ובא וטרף אותם".

ואז הענקית הביאה את יענקי למטבח, פתחה ארון גדול של סירים, והחביאה אותו בפנים.

מתוך הארון שמע יענקי צעדים כבדים אפילו יותר משל הענקית, והבין שהענק בעלה מגיע.

אז שמע יענקי מתוך הארון קול נורא כגלגל הרעם קורא בקול:

"פי פה, פי פו פום.

אני מריח כאן יהודי!

היכן הוא מסתתר? היכן הוא מתחבא?

אוכל אותו לארוחת הצהרים!"

יענקי פחד מאד, אבל התגבר.

"אתה מזדקן. אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי את שור הבר לארוחת צהרים וזה הריח שבא באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".

הענק התיישב והענקית הגישה לו בשר מטוגן והוא אכל ואכל. ואז יצא הענק לטייל אחרי האוכל. בינתים הענקית פתחה את הארון ושיחררה את יענקי. הוא עבד בשבילה בחריצות עד שהגיע הערב, ואז היא החביאה אותו שוב בארון.

אז חזר הענק הביתה והרעים בקולו. הענקית נתנה לו שוב בשר והוא אכל ואכל, ואז קרא לה להביא לפניו את התרנגולת שמטילה ביצי זהב.

הענקית שבה ובידה תרנגולת קטנה וחומה. הענק תפס אותה בידו וצעק: הטילי ביצה!

התרנגולת קירקרה בחוסר רצון, אבל הענק הזהיר אותה שאם לא תטיל מייד ביצה, הוא יבלע אותה. היא נבהלה והטילה ביצה גדולה ויפה שהיתה עשויה מזהב.

עוד אחת! צעק הענק. והתרנגולת צייתה לו. לאחר שהטילה שבע ביצים נחה דעתו של הענק והוא עזב אותה. הוא נטל את הביצים ושיחק בהן עד שנרדם והחל לנחור. הנחירות שלו הרעידו את החלונות של הטירה והנברשת הגדולה מעל ראשו נעה וזעה כאילו היא עומדת ליפול.

יענקי פתח את דלת הארון ויצא החוצה. הוא ניגש לשולחן וראה את התרנגולת. מהר מהר הוא חטף אותה ורץ החוצה לתוך החשכה.

הוא רץ ורץ עד שהגיע לשעועית, והחל לטפס ולרדת בחזרה אל ביתו.

כשהגיע הביתה כבר עלה השחר. הוא נכנס הביתה והראה לאמו את תרנגולת הזהב. עכשו אפשר היה לראות שהצבע שלה אינו חום רגיל. התרנגולת קרקרה בשמחה והטילה שתי ביצים מזהב.

אמו של יענקי שמחה מאד וקראה:

עכשו אני זוכרת. זו התרנגולת של סבא שלנו. איך היא נעלמה? ואיך החזרת אותה?

זה הכל בזכות השעועית של הצדיק, אמר יענקי.

עברו כמה ימים ויענקי החליט לטפס שוב על עץ השעועית. אמו הלכה לשוק והוא עלה בעץ עד שהגיע לשמים. ושם הלך שוב בכיוון הטירה. הענקית פתחה לו את הדלת ושמחה מאד לראותו. היא החביאה אותו בארון והזהירה אותו להיות מאד בשקט.

ואז נכנס הענק. הוא קרא בקול נורא כגלגל הרעם:

"פי פה, פי פו פום.

אני מריח כאן יהודי!

היכן הוא מסתתר? היכן הוא מתחבא?

אוכל אותו לארוחת הצהרים!"

יענקי פחד מאד, אבל התגבר.

"אתה מזדקן. אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי לוויתן לארוחת צהרים וזה הריח שבא באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".

הענק אכל ואכל ואז תבע מאשתו שתביא לו את שקי הכסף והזהב שלו כדי שיוכל לספור אותם לפני שיירדם.

הענקית הלכה והביאה שני שקים גדולים ושמה אותם ליד בעלה. הענק פתח אותם והוציא מן האחד כסף ומן השני זהב. ואז שיחק במטבעות כפי שילד משחק באבנים שמצא בחצר. הוא סידר אותם במגדל גבוה עד שהמגדל נפל והתפרק. ואז הוא החזיר אותם לשקים, כסף לשק האחד וזהב לשק השני.

ואז נרדם הענק בכסאו והחל לנחור. השמשות רעדו בחלונות והנברשת נעה ונדה על התקרה.

יענקי יצא מן הארון והתקרב לשולחן. הוא תפס את שני השקים והחל לברוח. הוא הגיע אל גזע השעועית והחל לרדת בו עד שחזר הביתה. הוא חזר בדיוק בשעה שאמו שבה גם היא מן השוק.

היא ראתה את השקים שהביא יענקי ושמחה מאד. "הרי אלו השקים שלנו, שהיו של אבא שלך", קראה האם.

יענקי אמר לה שזה הכל בזכות השעועית של הצדיק. ואמו הזהירה אותו שלא ילך יותר להרפתקאות כי זה מסוכן. אבל יענקי כבר החל לתכנן את הפעם הבאה שילך לטירת הענק.

למחרת עלה שוב יענקי בגזע השעועית והגיע לטירה. גם הפעם פתחה הענקית את השער והכניסה אותו למטבח והחביאה אותו. מייד כשהוא הסתתר, נשמעו צעדים רועמים במדרגות והענק נכנס למטבח.

אז שמע יענקי מתוך הארון קול נורא כגלגל הרעם קורא בקול:

"פי פה, פי פו פום.

אני מריח כאן יהודי!

היכן הוא מסתתר? היכן הוא מתחבא?

אוכל אותו לארוחת הצהרים!"

יענקי פחד מאד, אבל התגבר.

"אתה מזדקן. אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי ראם לארוחת צהרים וזה הריח שבא באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".

הענק התיישב והענקית הגישה לו לאכול והוא אכל ואכל. ואז אמר לה שתביא לו את בגדי החמודות שלו ואת הכינור שלו. הענקית הביאה לו בגד עשוי מפשתן מקושט בתכלת, רצועה מזהב וכינור עם שבעה מיתרים.

הענק לבש את החלוק, ענד את הרצועה על מצחו, והחל לנגן. אבל ברגע שנגעו אצבעותיו במיתרים, הוא נפל ונרדם. וגם הענקית נרדמה.

יענקי יצא מהמחבוא והתקרב לענק. הוא ידע שעליו להיות אמיץ מאד. הוא התיר את רצועת הזהב מעל מצחו של הענק, ומשך בבגד עד שהשתחרר מעל כתפיו של הענק. אז קיפל את שניהם, תפס את הכינור ורצה לברוח.

כאשר הרים יענקי את הכינור, נשבה רוח מהחלון והרעידה את המיתרים והכינור החל לנגן, כאילו הוא שמח שהוא בידיו של יענקי.

אבל הניגון העיר את הענק. הוא פקח את עיניו וצעק:

"אבל יש כאן נער יהודי!"

והוא התרומם ממקומו והרעים בקולו:

"אתה לקחת ממני את תרנגולת הזהב. אתה לקחת ממני את אוצרות הזהב והכסף. עכשו אתה רוצה לגנוב ממני את בגדי החמודות ואת הכינור המנגן מעצמו?"

אבל יענקי עמד מול הענק באומץ וקרא:

"אלו לא הדברים שלך! אתה גנבת אותם מסבא רבה שלי!"

ואז הוא החל לרוץ. הוא עבר מתחת לשולחן של הענק שהיה גבוה מאד. וקפץ בין הכסאות. והענק שהיה גבוה וכבד ומסורבל נתקל בהם, נחבט ונפל. וכל פעם היה צועק יותר ויותר חזק.

אז רץ יענקי ופתח את הדלת וקפץ החוצה. הוא החל לרוץ לכיוון גזע השעועית. אבל לחרדתו ראה שהענק קם על רגליו ויצא אחריו מן הטירה. טפוף טפוף טפוף קפץ יענקי ורץ. בום בום בום נחתו רגליו של הענק על האדמה והקפיצו סלעים באויר.

והענק הלך והתקרב.

יענקי זינק ועלה על עץ השעועית והחל להחליק למטה. הוא אחז בכוח בבגד וברצועת הזהב ובכינור שלא יפלו. והענק רדף אחריו. הוא טלטל את הגזע וניסה להפיל את יענקי.

סוף סוף הגיע יענקי לתחתית הגזע. הוא נשא את עיניו וראה כי הענק יורד אחריו. מייד תפס יענקי את הגרזן שהיה מונח ליד הגזע, וכרת אותו.

בבת אחת נשבר גזע השעועית, והענק נפל.

הענק נחבט באדמה בקול רעש עצום. יענקי חש שאזניו מצלצלות מקול הרעש. הקרקע זעה ונדה כאילו היתה רעידת אדמה. אבל אז היה שקט ורק הענק היה מוטל לא הרחק מן הבית, והוא היה מת.

יענקי רץ לאמו והראה לה את האוצרות שהציל מן הענק.

"כן", אמרה אמו. "גם אלו האוצרות המשפחתיים שלנו". זה הבגד שהדוד שלך אהרן היה לובש וגם הרצועה שלו. והכינור הוא של סבא דוד שהיה תולה אותו מעל מיטתו והוא היה מנגן מעצמו ברוח".

יענקי שמח מאד והודה לה' שעזר לו להציל את אוצרות המשפחה והגן עליו מן הענק הרשע.

אז בא אליהם הצדיק וסיפר להם כי כל העושר הזה היה שייך לאבי המשפחה, שגם הוא נקרא יעקב, אבל הענק הרשע גנב ממנו ומילדיו את הכל. ועכשו, בזכות אומץ ליבו וצדקתו של יענקי, הוא הצליח להציל את הכל בחזרה.

אז ריפא הצדיק את אמו של יענקי, והשנים עלו לארץ ישראל והקימו ישיבה גדולה בירושלים, והרי היא קיימת שם עד היום הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 09:44 לינק ישיר 

אודות הסיפור המקורי:

 

נוסחאות של הסיפור - http://www.pitt.edu/~dash/type0328jack.html

 

סקירה כללית אודותיו, בויקי - http://en.wikipedia.org/wiki/Jack_and_the_Beanstalk

 

***

עלי להודות כי הרעיון לעיבוד "יהודי" לסיפור על ג'ק והשעועית עלה אצלי בעקבות שיחה בבית על סיפורים שמתאימים לילדים. הסיפור המקורי, בגרסה שמצאתי בספרון ילדים, סובל מכמה בעיות. הראשית שבהן היא חוסר הצדק המוחלט שבסיפור. נכון שהענק רודף את ג'ק ורוצה לטרוף אותו, אבל אין לשכוח שג'ק גונב ממנו את כל רכושו.

את הבעיה הזו בא לתקן אנדרו לאנג, שאסף סיפורי ילדים קלאסיים. ואכן בגרסתו (ניתן למצוא בלינק הראשון), ג'ק מציל את הרכוש המשפחתי שגנב הענק, שאף רצח את אביו.

אז שאלתי את עצמי: ומדוע לא ל"גייר" את הסיפור?

כך הפך ג'ק ליענקי. כך קבלת זרעי השעועית נעשתה מידי צדיק נסתר בתמורה למתן צדקה, רעיון המופיע במדרשים ובמעשיות "משלנו" ויש לו הצדקה ברורה.

דבר הוליך לדבר ורעיון משך רעיון. כך ראיתי פתאום שהאוצרות המשפחתיים יכולים להיות מן האוצרות המפורסמים של עם ישראל. וכך הפך המאבק בין יענקי לבין הענק למאבק מהותי - אפילו משיחי - בין טוב לרע.

וכך למעשה עיבדתי את הסיפור הקלאסי בצורה שדומה בעיני לעיבוד שעשה ר' נחמן לסיפורים עממיים שונים, כשהוא מכניס בהם מסרים שונים. כמובן, הסיפור רחוק מן העיבוד ברמתו של ר' נחמן, אבל כמדומה שזה הקו שאיפיין גם את ר' נחמן. ואילו הייתי עובד עוד עליו, מי יודע מה עוד ניתן היה לקבל. ואולי אכין עוד גרסאות חדשות, בעז"ה?

מדוע אני מפרסם זאת כאן? כמה סיבות לדבר:

 
א. חביב עלי קב של פירות שעמלתי עליו.

ב. סבורני שזו דוגמא יפה לאופן שבו ניתן לעבד סיפור קלאסי כך שגם יוכל להנות ילדים משלנו וגם, אם נלך בכיוון זה, אפשר להעביר בו מסרים עמוקים יותר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 10:02 לינק ישיר 

.


שכחנו לציין כי הסיפור לא היה בימי הפסח, שכן יענקי לא היה מקבל קטניות משום צדיק, אפילו אם אותו צדיק ספרדי.

בנוסף, יש צורך חשוב לציין כי הסיפור לא היה בשנת השמיטה, וד"ל.



אלא שיש בעיה גדולה אחת בסיפור, או יותר נכון - ב"גיור" שלו:

אם יענקי זורע בעצמו, או שהוא גוי או שחמור מכך - מיזראחניק!


הסיפור נפסל.








דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 10:05 לינק ישיר 

.


בעיה חמורה מכך:


יענקי גנב.


הרי כשהוא לוקח את הרכוש הגנוב, הוא אינו יודע שמדובר ברכוש המשפחתי שנגנב - הוא גונב אותו ורק בדיעבד מתברר כי גנב מהגנב.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 10:54 לינק ישיר 

הרב מיימוני
אולי הגיע היום שליטאי יפתח זאנר חדש בחסידות, ויגייר סיפורי עמים, כפי שהרבי מקאליב גייר מנגינות רועים,
אולי כל יצירה יפה בא מעולמות עליונים?
ימות המשיח ממש, אבל דע כי זה כרוך יחד, עם חסידים, טיש שירעיים, וסיפור יפה כל ליל שבת, צריך גבאי שמש ומלוה, בין היושבים מסביב השולחן ודאי תמצא אותי.

בסיפור היפה הזה, הרי מסופר על מלחמתו של יעקב לדורותיו עם עשיו  הגדול-איש השדה, שריח נזיד העדשים תמיד מזכיר לו את גניבת הבכורה ושנאתו ליהודי.
 שגזל מיעקב את  אוצרות בית המקדש ואת אוצרות אבותיו, ורק בזכות השועית שבני ישראל, הקפידו לאכול כל שבת בחמין, טשולנט בלע"ז- והפכו את זה למצוות עשה, ויותר מכך אפילו- מנהג אבותנו ביידיים,  - ובזכות מצוה זו, ומנהג זה, זכינו בחסדו הגדול לשוב לארץ אבותנו, ולמצא את אוצרותנו,
ורק ליודעי חן, שועית בידיש זה- בבלך- המרמז כמובן לבבל בלשון חיבה, ערש תרבותנו הרוחני, ומקום הולדת עמנו.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 11:03 לינק ישיר 

ירוחם

חן חן.

בדיוק הרעיון שלי!

אולי יבוא מישהו ויציע איך לפרסם את הסיפור הזה? זה מתאים בדיוק לחוברת מהסוג של סיפורי ילדים. וזה יהיה הראשון בסדרה בעז"ה.

אני מוכן להגיע להסדר לגבי החלוקה של הרווחים...

(הוצאת עצור חושבים לילדים, או שעדיף למצוא שם פחות "מסוכן"?)


***

מואדיב

תשובה אחת לשתי שאלותיך/השגותיך:

הסיפור עמוס ברמזים. יש כאלו שכיוונתי אליהם בעצמי. אך, אם הוא מוצלח, יש בו כאלו שיתגלו בעיני המתבונן והם נעלמים ממני.

לגבי השגתך האחרונה, מה גרע מעשהו של יענקי שנעשה על פי הוראת צדיק נסתר ממעשהו של יעקב אבינו שגנב את הברכות ברמאות לפי הוראה של אמו? (תרצה, אמור "להבדיל", אבל נראה לי שיש רעיון משותף כאן. ויש לו מהלכים עמוקים כי הוא נוגע לשאלה אם ראוי להשיג "תיקון" באמצעים פסולים, בחינת "ויגזול את החנית מיד המצרי", ואני בטוח שיש על זה בקבלה...).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 11:10 לינק ישיר 

ועוד הערה אחת אחרונה שעלתה בדעתי עוד קודם, בשעה שישבתי "לגייר" את הסיפור, ועתה ראוי לכתבה לאחר דברי ירוחם.

השם של הגיבור בפולקלור שממנו לקוח הסיפור הוא כמובן ג'ק.

אבל אין "ג'ק" אלא "ג'ייקוב" ואין ג'ייקוב אלא יעקב.

והצמח, כפי שרמזתי גם בעיבוד, הוא סולם.

סולם יעקב!

האם יתכן שמחבר הסיפור האלמוני לקח את השם ואת הרעיון מן החומש שלנו?

ואם כן, האם לא יבוא איזה פרשן ויסביר כי מדובר בנפילה של רעיון עמוק לתוך הקליפות וצריך לגאלו מחדש?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 12:24 לינק ישיר 

מימוני

ייש"כ על הרעיון.
אבל אבל אולי הדבר שחסר לגיורים הוא האסטטיקה והמסרים העמוסים בסיפור.
האם סיפור צריך להיות כל כך חינוכי וכל כך עמוס במסרים גלויים.

חיפשתי קצת רגשות תיאורים ועוד. כל אלו לא מצאתי, ברור שאין זה אלא אב טיפוס. אך דווקא בשל כך ואולי זה הלקח הראשון שיש ללומדו כשמכוונים סיפור לילדים הוא אינו במטבע של אמירה חינוכית  של מורה.

הסיפור אמור להשתייך לעולמם של הילדים, להפרות גם את דמיונם ורגשותיהם, להכניסם לנוף האנושי והסביבתי. לפתוח אותם לרבדי החיים ולשאלות, ולאו דווקא לשאת אופי של קביעות סופיות.
סיפורך יותר משהוא סיפור הוא כתב חידה.

עכ"פ אין לסיפור להיות שורות קצובות תיאוריות:
הוא עשה כך, הוא אמר כך, ואז הוא אמר, ואז היא אמרה, בתוספת קצת פים פם פום.

זו אינה שאלה של צורה גרידה כפי שלדאבון לב רבים נוטים לחשוב. זו שאלה של דרך ההוראה של קריאת סיפור החיים שהוא עשיר ורב מימדים.

אנו חווים חיים מלאים ואם איננו יודעים להרגישם לספרם ולהביעם, אנו עלולים לצמצם את ילדינו מלספוג נכונה. וסופינו שיספגו רק דברים גסים ולא יספגו את הנימים והרבדים או שילכו לחצוב בורות נשברים, וכבר הארכתי.

אגב, כל מה שאמרתי לענין ילדים נכון גם לגבי ספרות למבוגרים ואולי אף ביתר שאת.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 12:29 לינק ישיר 

כמתעסק

תודה על התובנות.

אני מבין שהדברים נאמרים לגבי סיפורת ולאו דווקא לגבי סיפור זה בלבד.

ולכן תרשה לי שאבהיר מה עשיתי ומדוע איני יודע איך ליישם את דבריך.

מה אמור להכיל סיפור ואיך הוא אמור להיות בנוי?

הסיפור הזה הוא סיפור ילדים מהסוג הקלאסי. כוונתי מהסוג של "כיפה אדומה" ודומיו, עם יתרונותיהם ומאפייניהם המיוחדים (וחסרונותיהם, שמהם ניסיתי להישמר).

סיפור כזה הוא:

דמיוני.
קצר.
משאיר מקום לילד להשלים את המסופר בדמיונו.

אבל גם:

כתוב ברור.
החלקים החשובים מתוארים בקפידה.


ומה שלא פחות חשוב:

אין התעסקות בפרטים טפלים. אני עדיין זוכר את הספרים הקלאסיים שהצביעו עליהם בפני בשנות ילדותי הרחוקות (אז היה מותר לקרוא בהם...). כמה תיאורים מיותרים יש אצל ז'ול ורן, שלא לומר קודמיו. למי יש סבלנות לקרוא תיאורי נוף, למשל.

לעומת זאת, תיאורים פסיכולוגיים, של הרגשות ומחשבות, הם חשובים ועוזרים לקורא.

השתדלתי לכלול את כל אלו.

אם חסר משהו, או יתר משהו, אנא כתוב ביתר פירוט, וגם, אם לא קשה, הדגם. היכן בסיפור ניתן וראוי להרחיב, ובאיזו צורה.

ותודה מראש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 12:50 לינק ישיר 


מימוני

לצערי לא אוכל למלא בקשתך משתי סיבות. א) כשרוני בכתיבה ספרותית דל ולא ממני יש ללמוד, אבל כלח לך אצל ספרים וסיפורים. ב) התגיסות לכך עבורי זוקקת זמן רב, וכפי שמן הסתם ראית זה זמן רב שכלל לא כתבתי בפורום מסיבות שונות, ואף יום זה דומני שאינו אלא הבלחה.

לפיכך:

לדאבון לב אין לי אלא לומר, ישמע חכם ויוסיף לקח

עכ"פ:

חשבת פעם אולי חסרונם של תיאורי הנוף, הוא הגורם שהעיר בני ברק נראית כה קודרת לבאים בשעריה, ואין פרנסיה נתבעים ע"י תושביהם לשדרג את עירם בענין?
ואגב, מעניין:
לתיאור נוף אין סבלנות אך לעיסוק בנופו של גופו של אדם יש סבלנות בב"ב תותבב"א.

האם לדעתך, האסטטיקה היא כה זניחה לעולמו של אדם, מעניין ששיגרת הלשון נוקטת במינוח 'ספרות יפה' - שמת ליבך לזה?

כנראה שזו שאלה של חינוך ותרבות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 12:51 לינק ישיר 

אגב.

הסיפורים מזמן אינם מסופרים כבכיפה אדומה
פשוט גש לחנויות הספרים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 12:59 לינק ישיר 

מיימוני,

אייקון ירוק על גיור הסיפור והתובנות.

ישנן כמה נקודות שמפריעות לי בסיפור,

א. לכאורה ביצי הזהב, שקי הממון, בגדי החמודות והכינור נגנבו ממשפחתו של יעקב. יעקב עשה מעשה טוב ולכן זכה לאוצר בחזרה. האם זה הוגן שבשביל לקבל בחזרה את נחלת אבותיו השדודה הוא צריך להקריב מעצמו? האם לדוג' בני ניצולי השואה שמקבלים פיצויים מהצורר הנאצי, צריכים למען כך לתת צדקה לועד הרבנים?

ב. יעקב לכאורה לא עשה מעשה ראוי, נתינת הפרה לעומת קב השעועית אינה תמורה מספקת. מכיוון שלאימו ולביתו לא היה די אוכל הרי היה אסור לו לעשות מעשה חסד שכזה - באותו החסד שנתן את הפרה לצדיק מנע טרף מאמו החולה וממשפחתו.

ג. מה מטרת הענקית בסיפור? האם בכך שהחביאה את יענקי היא נזכרת לטובה, או שרק מפני שהתפעלה ממנו ודאגתו אליו היא אגואיסטית?


[האם ניתן להסיק מכאן את טעמו וריחו של בשר אדם (לפחות של יהודי..)? הקניבל הענק הריח את הילד וזיהה את ריחו, הענקית אמרה לו שזהו ריחו של שור הבר/ראם/לויתן. אנו יודעים שהענק לא טעה בהריחו את יענקי ואעפ"כ קיבל את דברי הענקית... <אייקון לעוס>]

_________________

 



תוקן על ידי mzohar ב- 17/12/2007 13:01:19

מ. זוהר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 13:07 לינק ישיר 

.



אגב, אם כבר מגיירים, ניתן לגייר עוד הרבה דברים נחוצים, על הדרך.


למשל, הסיפור על כיפה-שחורה שהולך (אסור תמונות של בנות, כן?) להביא לסבתו הצדקת משלוח מנות, או בן הים הקטן מדנמרק שמספר איך פגש את הלויתן של יונה, וכן הלאה.

אבל מדוע לעצור בסיפורי ילדים? מדוע לא לקפוץ ישירות לליבת העניינים, לחומר העיקרי. למשל, לספר איך אריסטו התגייר וחזר בתשובה, וכל מה שכתב, למד מחז"ל?








דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 13:22 לינק ישיר 

כמתעסק

תיאורי נוף נראים לי מיותרים ומשעממים. עד כמה שידוע לי, זה לא רק הטעם שלי. מילים לשם מילים או לשם תיאור שאין לו קשר לעלילה - מיותרות ומטריחות.

אולי אתה מדבר על משהו אחר? איני יודע.

ואין זה קשור כלל, בעיני, להעדר פינות ירוקות בבני ברק. גם לי חסרות פינות כאלו, אבל לא אשב לכתוב עליהן תיאורים, ואם ייכתבו, לא אבזבז זמן לקרוא אותן. וכאשר אני מקריא סיפור לילדי, אני מדלג על קטעים כאלו, אם יש.

מה שאין כן תיאורים השייכים, לפי הביטוי היפה שלך, לנוף נפשו של האדם. זה כבר מעניין. זה כבר חשוב.

אסביר מדוע: אין לי ענין בנוף הכפר של יענקי. אבל יש לי ענין רב במה שעבר על יענקי. פחדו והתגברותו. תקוותיו ותיכנוניו. זה מכין את הרקע להמשך הסיפור, וזה מאפשר לשומע להזדהות יותר עם הגיבור ועם המסופר בכלל.

לכן איני מסכים עם מה שכתבת, אם הבנתי אותך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 13:33 לינק ישיר 

מ. זוהר

א. היכן מצאת בסיפור שיענקי נתן צדקה לועד הרבנים? הוא נתן צדקה למטרה חשובה כמו פדיון שבויים וריפוי חולים, כפי שהיה הצדיק ר' לייב שרהס עושה (אם היה כזה אדם).

אבל אני מודה שהשתמשתי בסטראוטיפ. יש לעיין אם וכאשר יוכן הסיפור הזה באמת לדפוס (ובזה יש לי באמת תקוות ואולי כדאי כאמור לפתוח סדרה) יש מקום להשמיט זאת או לספר זאת אחרת.

בוודאי שהסיפור מיועד לילדים שמכירים את הדמות ואת הסגנון, והם מצפים כי צריך להשקיע כדי לקבל תמורה.

ואילו התשלום לאדם נסתר שאחר כך מחזיר שבעתיים בצורת פתיחת דרך לגיבור להגיע למקום שבו ימלא את תפקידו - זה חלק רגיל של סיפורי מעשיות מסוג זה. ויש מחקר נאה שפירט את כל החלקים האופיינים לסיפורים כאלו, וזה אחד מהם, ואף קשה לוותר עליו.

לעומת זאת, ודאי שאין לי כוונה להטיף לתת צדקה לועדה כזו או אחרת. ולהפך, לדעתי כל מתן צדקה מחייב בדיקה של היעד ושל הגובים (ואין לי דעה לגבי ועדות, והרוצה לברר, יפנה לפורום הסמוך). ויש קריטריונים בהלכה את מי להקדים.

ב. נתינת הפרה היא באמת בעיה, כי היא חורגת מהוראת אמו. יש כאן דילמה. אבל מן הסיפור ברור שיענקי בחר בדרך הנכונה.

ויש כאן מסר חשוב, אם גם אפשר לפקפק בו. לפעמים ההוראה שמקבלים מן ההורים נדחית. אמנם, היא אינה נדחית כך סתם וגם לא מתוך "לעצור ולחשוב" של הגיבור, אלא בהוראת שליח מוסמך. במקרה זה, הצדיק הקלאסי.

סוף סוף, הגיבור הוא ילד והעלילה היא ילדותית. כלומר פשוטה - פשטנית.

ג. את התפקיד האמביוולנטי של הענקית ירשתי ממחבר הסיפור המקורי. צא ובדוק. יתכן שיש מקורות דומים, נניח, באלף לילה ולילה, ושם הגיבור מוצא בעלת ברית במחנה האויב שאינה מרחמת עליו כאם על בן אלא כמתאהבת בו...

אולם התפקיד הכפול הזה כאן ניתן להידרש. הענקית היא חלק מכוחות הרע. היא רוצה לנצל את יענקי, לעבודה, בעוד הענק רוצה לטרוף אותו. יש כאן ניגודי כוונות בין כוחות הרע. יש כוחות רע שמחפשים להשמיד, ויש לנצל. ולדעתי זו סמליות ברורה שמקבילה לרמות שונות בספירות הרע.

יש ספירת רע כזו שניתן לנצל ולסדר ואף להשתמש בהגנתה כדי להשיג מטרות. וזה מה שקורה בסיפור. ושוב, אם נראה זאת, נניח, בהקשר אסכטולוגי (משיחי), יש כאן תיאור על דרך הסמל של הגאולה המושגת בידי השתדלותו של הגיבור האנושי, עם ישראל, על ידי מאבק מתוחכם נגד הרע.

וזו בחינה של מה שהיה (בימי יעקב למשל לפי פרשנות כזו) הוא מה שיהיה לעתיד לבוא.

ד. לגבי טעם וריח של בשר אדם, לא חשבתי על הויכוח הגדול על עדותו של הקניבל מהאשכול שהיה לאחרונה. (בעוד שנה, מי יזכור את הקשר אם לא נביא לינק לאשכולו של צ'וטנג?). אני משער שהתכוונת בהומור, אחרת הייתי נאלץ לומר שזה מעין הסמלים שהמחבר לא חשב עליהם אבל הקורא פיענח אותם. סמיילי.

לגבי השאלה כיצד הענקית שיקרה ומדוע הענק האמין לה, יש לנו, שוב, את חוסר התיאום בין כוחות הרע שמאפשר לטוב להערים עליהם ולגבור עליהם. ואין הרע נופל ונכשל אלא מחמת עצמו. וזה רעיון חשוב מאד. (ואני מפנה למקום אחר לגמרי: זה גם המוטיב בספר השביעי החדש של הארי פוטר. הארי אינו הורג אף אחד מאנשיו של וולדרמוט. הם הורגים זה את זה או שהמנהיג שלהם הורג אותם. ולא בכדי).





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 13:35 לינק ישיר 

מואדיב

אתה מתלוצץ ואני מקבל את דבריך ברצינות.

לגבי כיפה שחורה והזאב, זה באמת נשמע כמו בדיחה צינית על חשבון החברה החרדית ומיגבלותיה. אבל הרעיון האחר, לאמץ את "בת הים" של אנדרסן... זה יכול להיות מאד מעניין. והרעיון להכניס פנימה סמלים יהודיים (טוב, קבליים, סמיילי) הוא באמת שימושי, מעין מה שעשיתי כאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > יענקי והשעועית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

bholext