לע"נ
אברהם יעקב הכהן בן צדוק ז"ל
גרשון צבי הכהן בן ישראל חיים ז"ל
פסי חנה בת יצחק הכהן ז"ל
אברהם ישכר הכהן בן גרשון צבי ז"ל
דבורה פריידל בת דוד ז"ל
יהודה משה בן יוסף ז"ל
משה בן חנום ז"ל
אהרון בן יחזקאל ז"ל
מרים חנה בת משה יוסף הכהן ז"ל
שרגא בן דב ז"ל
חיה אסתר בת רבקה ז"ל
לרפואת
יוסף בן גריפה
אורה בת חיה רבקה
משה בן רומיה
שמעון בן תמר
פרשת ויחי
"ויחי יעקב"
למה פרשה זו סתומה, שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (רש"י).
ולמה נסתם ממנו חשבון הקץ ? כי הגלות באה למרק עוונותיהם של ישראל כדי להיטיבם באחרונה, ואם יוודע זמן הקץ לא נרגיש כלל את הגלות ומרירותה, כי צרה שאדם יודע את קיצה וסופה, אינה בגדר צרה קשה
"ויחי יעקב"
דוק ותראה, שכל פרשה שעיקרה באה לספר על מיתת צדיקים פותח בה הכתוב בביטוי של חיים – והוא גם שמה. "חיי שרה", "ויחי יעקב". כי מעשיהם הטובים ויצירותיהם הנעלות הם נחלת הדורות, גנזי תרבותנו. מהם אנו יונקים, מהם אנו מושפעים. צדיקים במיתתם קרויים חיים.
"ויהיו ימי יעקב שני חייו"
ולא כתוב "ויהיו שני יעקב" או בדומה לכך, לומר לך כי חייו של יעקב אחידים היו, בדרך אחת הלך כל שנות חייו.
"ועשית עמדי חסד ואמת"
חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת (רש"י)
טובה שעושים עם אדם חי אי אפשר לדעת אם באמת טובה היא לו. יש שחושבים שעושים דבר טוב, ולבסוף הרי זה דבר רע, או שצמחה ממנו רעה. אבל חסד שעושים עם המתים, הוא טוב גם בתכליתו – חסד של אמת.
"אל נא תקברני במצרים"
יעקב חשש, בראותו בניו ובני בניו נאחזים במצרים ("ויאחזו בה"), שרואים הם בארץ זו ארץ מכורתם וברבות הימים ישכחו את מולדתם ויחליפו את הירדן ביאור מצרים. דאגה זו עוררה את יעקב בתור ראש המשפחה לחזק בלב צאצאיו את התקוה לשיבת בנים לארץ האבות. וזאת אשר אמר להם : בניי, רצונכם לחיות במצרים, אני אין רצוני אפילו להקבר בה ... "אל נא תקברני במצרים"
"וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול"
"וירא מנוחה כי טוב" אימתי זוכה אדם למנוחה אמיתית אם "ויט שכמו לסבול" אם נוטל הוא על עצמו שיוכל לסבול את הכל, אם האדם סבלן הוא – הריהו זוכה למנוחה אמיתית.
"אל תיראו - ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"
ואל תיראו – אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות לכם רעה כי מי כמוני יודע מן הנסיון האישי שלי, שלא מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה לטובה ואם כן יודע אני שגם אם ארצה להתנקם הרי כך גם יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה ?
"האלו-הים הרועה אותי מעודי ועד היום"
מסביר המלבי"ם, שהנהגתו של הקב"ה עם יעקב הייתה כדרך רועה צאן.
ממש כפי שהרועה צאן אינו מביט על מעשיהם והכנתם של הצאן, אם זכאים המה למרעה או לא.
כן ה' יתברך רועה אותי לתת לי פרנסתי ברווח, כדי סיפוקי.
"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"
"בצלותי ובבעותי" רש"י
משל לקשת, כשם שהיורה מותח יותר את המיתר ומקרבו אליו, כך החץ מתרומם ומרחיק עוף.
כך התפילה ! כל מה שמתאמצים ומותחים את מיתרי הלב יותר בכוונת התפילה, כך היא עולה ובוקעת שחקים יותר ויותר.
"כי באפם הרגו איש"
ר' משה מידנר שוחח פעם עם רב אחד אודות איש פלוני. למשמע שמו של הלה, עיוות איש שיחו את חוטמו, סימן למורת רוח.
אמר לו ר' משה: אם בפה אסור לדבר לשון הרע, אזי בעקימת אף יהיה מותר ?
ורמז מהפסוק "כי באפם הרגו איש".
"וידגו לרוב בקרב הארץ"
מה דגים הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצימאון כמו שלא קיבלו טיפה של מים מימיהם, כך הם ישראל – גדלים במים בתורה. כיוון שהם שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.
שבת שלום ומבורך7;ᥧ7;ᥧ