פרשת ויחי

ההסבר טמון בעומק משמעותם של החיים. חיים אמיתיים הם נצחיים. חיים שיש בהם תנודות ושעלולים להיפסק, אינם חיים במובנו האמיתי של המושג. משום כך, רק על הקב"ה, מקור החיים, אפשר לומר שהוא חי באמת, כמו שנאמר: "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים".¹ הואיל והקב"ה הוא 'אמת', שאין בו שינויים ושאינו נפסק לעולם, הוא גם נקרא 'חיים'.

הקשיים מגלים

איך יכולים גם בני-תמותה לזכות ב'חיים' אלה? על-ידי דבקות בה'. הואיל והקב"ה הוא החיים האמיתיים, על-כן כל הדבק בו - אף הוא חי. וכך נאמר²: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים כולכם היום". זו הסיבה שעם-ישראל נמנה³ עם הדברים הנקראים 'חיים', מכיוון שהוא דבק בקב"ה.

דבר זה בא לידי ביטוי דווקא כשיהודי פוגש בדרכו מכשולים ונדרש להתמודד עם קשיים ובעיות. כל עוד החיים זורמים על מי-מנוחות, לא באה לידי ביטוי ברור דבקותו בקב"ה. דווקא כשהוא נתקל בהפרעות ובקשיים בעבודת-ה' ומתגבר עליהם - אז מתגלה בבירור כי הוא דבק באמת בקב"ה, ואז הוא נקרא 'חי'.

חיים במצרים

עתה מובן למה נקראת פרשתנו 'ויחי'. דווקא כשיעקב אבינו נמצא במצרים והוא עומד לפני פטירתו - זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא 'חי'.

קודם לכן היה יעקב בארץ-ישראל, מקום הקדושה. הוא אמנם עבר הרבה צרות וייסורים, אך עדיין לא היה די בכך כדי לגלות את מידת דבקותו בקב"ה, לעומת דרגתו הרוחנית העליונה. אך כאשר יעקב נמצא לפני פטירתו, לאחר שירד עם משפחתו למצרים, "ערוות הארץ"⁴, וגם שם הוא ובניו (ובכלל זה אפרים ומנשה שנולדו במצרים) עומדים בצדקתם במלוא השלמות - עכשיו רואים הכול את העובדה שיעקב אבינו היה 'חי'.

אמונה בגלות

הגמרא אומרת⁵: "יעקב אבינו לא מת; מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". המשך קיומו של עם-ישראל, מתוך דבקות בה', בדרכו של יעקב - זהו המשך חייו. לכן נקראת הפרשה 'ויחי', מפני שדווקא בה אנו רואים בבירור את החיים הנצחיים של יעקב אבינו.

ומכאן לקח נצחי לכל יהודי, שדווקא בזמן הגלות, כאשר הקשיים והצרות מרובים, ובפרט בשעה שאין רואים בעיני בשר איך יכולים להיגאל ("נסתם הקץ", כמו שנאמר⁶ אצל יעקב), ואף-על-פי-כן לומדים יהודים תורה ומקיימים מצוות ומאמינים בכל עוז בגאולה השלמה - כאן מתגלה, שהתורה והקב"ה הם החיים האמיתיים של עם-ישראל.