היוסיף דעת יוסיף מכאוב?

אין ידיעה ללא מכאובים.
ויש כל מיני מכאובים.
בפורום שלנו ראינו כמה וכמה פעמים סוגים של מכאובים. נפרט קצת.

1. מכאוב של האדם היוצר והמתעלה, שאינו מצליח להבין מדוע אחרים אינם מבינים אותו ועוד חושדים בו.
2. מכאוב של האדם החפץ להתקרב לה', והספקות מכלים את נפשו.
3. מכאוב של האדם שגדל על אמונות, והנה הן מתנפצות לו מול עיניו.

אצטט מאפלטון, ויסלחו לי על שאני מביא משדות זרים.
אמר סוקרטס: טוב להיות סוקרטס השקוע במכאובי נפש מאשר פרה מאושרת, השלמה עם עצמה.

הביטוי הוא כמובן חריף ולא מוצדק. נא לראות בו ניסיון לחלק את צורות החיים לשניים. החיים עם החיפוש, עם המכאוב. והחיים השלוים של מי שמקבל הכל בנחת, ובשעה שיש לו שאלה שטעונה בירור, הוא מעדיף לעשות מקלחות קרות, או לקרוא משניות טהרות כדי לזכך את נפשו (לא שזה פסול, אבל לא בלי מחשבה תחילה).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לפום ריהטא נראה כי החכם האמיתי יודע לשפר ולשלב את החכמה בהעלאת רמת החיים
אכי"ר

אמנם השאלה שאלה גדולה, אבל אני מרגישה שזה כמו לשאול האם מוטב לחיות עם ראש או בלעדיו, מפני שהוא כבד? חיים בלי דעת הם חיים עם איכות ירודה.
אבל לגוף השאלה יש לחלק את מרכיבי הדעת אחת לאחת:
א' ידע כללי.(מדעים)
ב'אינטלגנציה רגשית.
המכאוב אינו נובע מהידע עצמו כי אם מצורת ההתיחסות לידע. הידע הכללי אינו גורם מכאוב בד"כ. מה שמכאיב הוא ההבנה העמוקה של החיים, ההתמצאות במה שמסתתר מאחורי דברים הנראים שטחיים.
בכל מקרה אינני סבורה שתחום זה נתון בבחירה.

פגית

ברוכה השבה.

איני יודע אם את מכירה כאלו אנשים, אבל אני כן. כאלו שמשקיעים מאמצים בלשכוח את מה שידעו ולמדו. ידיעה היא צעד בלתי הפיך, אבל ניתן תמיד להתפלל, לצום, ולנסות לשכוח את האמת שאנו רואים אותה - למרות שהיא נעלמת מעיני אחרים.
כמדומה לי שבאשכול על כוחה של ספרות תיארתי את התהליך הפסיכולוגי שעובר על גיבור הספר "1984", שמנסה לאלף את עצמו להאמין ששתיים ועוד שתיים שוים חמש?
יש, יש כאלו שעושים זאת. כפי שכתב לואיס קרול, יש כאלו שמתאמנים להאמין ב-13 דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר.

זו אינה תשובה ישירה להבחנה שלך, כמובן. אבל המציאות שלנו מכילה כל מיני סוגי אנשים. ורק מעטים מהם מוכנים להיישיר עוז מול האמת בפנים, גם אם הם מסוגלים לכך מבחינה אינטלקטואלית.

מבחינת הניתוח הפסיכולוגי, אני סבור - בלי להיות מומחה לפסיכולוגיה, כך שזו התרשמות שבהחלט עלולה להיות מוטעית - שהמחקר המודרני לקוי מאד ביכולתו להכיר רבדים בנפש שאינם מופיעים הרבה בתרבות המערבית אלא כיוצאי דופן. למשל, בתרבויות רבות, הסופית, המזרח-אסייתית ועוד, יש ניתוחים דקים של השלבים בהתפתחות האני שמובילים לגבהים הנפשיים שמוגדרים לפי האמונה שלהם. השלבים התחתונים עשויים לחפוף למה שמכיר המחקר, אבל לא העליונים. ולא רק בגלל שצריך להיות שם כדי לדעת על מה מדברים.
אני מקווה שהסברתי את עצמי היטב. הנושא של הפסיכולוגיה של מה שהייתי מכנה "ההפתחות האפשרית של האדם" הוא מעניין מאד, אבל איני רוצה שיחשדו בי בחשיבה מיסטית. (זה שמו של ספר מפורסם של אוספנסקי, כידוע...).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

פגית

אדרבא לדברייך העניין כן נתון לבחירה.
וכי התמצאות והתעמקות נעשות ללא בחירה?

יהוסף היקר
אתה צודק!

הכלל של 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' נראה שאינו תקף אלא כאשר הדעה אינה מבוססת, קבועה ועקבית.

בטח תגידו וואו... מאיפה הבאת את האשכול הזה

אני מעלה אותו בגלל משפט שכתב יהוסף והייתי שמח אם הוא יעלה שוב לדיון ויקבל ניתוח מקיף כדרככם בקודש

המשפט הוא

"נראה כי החכם האמיתי יודע לשפר ולשלב את החכמה בהעלאת רמת החיים"

ישנה חכמה וישנה חכמה, חכמה וידע שמתחברים לחיים עצמם ולא נשארים רק כהנאה אינטלקטואלית היא היפה בעיניי

השאלה היא: מה ההגדרה המייחדת חכמה זו ואיך הדרך להגיע אליה

יוני,

חשיבות הנושא אינה מניחה לא להגיב אך עייפות השעה אינו מניח להאריך.

אך זאת ייאמר [וכנראה כבר נאמר אי שם בפורום] ש"סוד" החכמה המחוברת לחיים והשוכנת בכל עצמותיו של המחכים, הוא שלא להסתפק בדיונים אלג'בראיים הממוקדים במילים, אלא שלא לעזוב שום נושא לימודי עד שעומד לפניו הציור החי המציאותי של כל דיבוריו החל מהאמיתות הטאוטולוגיות.

ישנם אמנם הרבה נושאים הדורשים הרבה חזרות מהמסד עד הטפחות [מעשה דיקארט בל יום] עד שייקבעו בלב, אך גם הבקשה להגיע לידי ציור חי, תימנע מלהיקשר בינתיים לכל מיני דוגמות ו"כללים" [כמו ספקניאל ופלוראליאל] הסוגרים מפני התקדמות!

מי אמר ובהמשך לכותרת "ואף - על - פי - כן " ?

ר מ"מ מקוצק