| נשלח ב-24/12/2007 10:35 |
|
| |
נושאי פרשת שמות
העם במצרים א' א'-א' כ"ב
ראשית ימי משה ב' א'-ב' כ"ב
סנה ומינוי משה ב' כ"ג-ד' י"ז
שלח את בני ד' י"ח-ו' א'
סיכום פרשת שמות לנושאיה
ספר שמות עוסק ביצירת עם ישראל עם השם אשר משכן השם בתוכו, החל מלידת העם בכור הברזל המצרי עד להיותו עם המקבל את תורת השם ואשר בתוכו נבנה משכן להשם וללוחותיו ומוכן לעבודת הקרבנות, המקרבת אל השם את עמו.
מבני ישראל אשר ירדו לארץ לא להם, נוצר העם במצרים המעונה בידי פרעה ועמו. בראשית ימי משה הנצר מבית לוי הנועד לגאולת ישראל, כבר הציל באחיו ובבנות רעואל. בלבת אש נגלה אליו אלוקים הזוכר את בריתו, בסנה ומינוי משה , שלאחר הרבה ויכוחים נענה לבוא לישראל ולפרעה ולומר לו שלח את בני . פרעה הכביד את העבודה על בני ישראל ועל כך אמר משה: 'למה הרעות'. לזאת הגיב השם: 'עתה תראה כי ביד חזקה יגרשם'.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 10:40 |
|
| |
מדרש....
מאי דכתיב "וְהָיָה, אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר"
היינו הא דכתיב: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ.... עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר"
משנה תורה להרמב"ם:
א משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות--יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן--לא להביא ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. וכן, שאר כל האותות.
ב ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד), ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג).
ג ומניין שבמעמד הר סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי--שנאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט): מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
ד [ב] נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להם אות: שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד--שכל אחד מהם עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד מהם צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו--כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיניי, ואינו צריך לעשות להם אות.
ה וזה הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו, בעת שנתן לו האותות לעשותן במצריים, ואמר לו "ושמעו, לקולך" (שמות ג,יח): ידע משה רבנו שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי ומהרהר ומחשב, והיה נשמט מלילך, ואמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד,א)--עד שהודיעו הקדוש ברוך הוא, שאלו האותות אינן אלא עד שייצאו ממצריים; ואחר שייצאו ויעמדו על ההר הזה, יסתלק ההרהור שמהרהרין אחריך, שאני נותן לך כאן אות שיידעו שאני שלחתיך באמת מבתחילה, ולא יישאר בליבן הרהור. והוא שהכתוב אומר "וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את העם, ממצריים, תעבדון את האלוהים, על ההר הזה" (שמות ג,יב).
ו נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר; אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר; [ההדגשה שלי, ווטו] כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף ולאט.
[באדיבות סנונית]
תוקן על ידי ווטו1 ב- 24/12/2007 11:12:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 12:20 |
|
| |
הרמב"ן באחד מהויכוחים עם הכנסיה הנוצרית טען לפניו כומר, יש הוכחה מהנבאיים שלא יהיה יותר בית מקדש לעם ישראל.
הנביא חגי ב, ט. אומר- גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון יוצא איפה כי הבית השני היה הבית האחרון
השיב לו הרמב"ן- הפסוק אומר- והיה הדם לכם אות על הבתים
,וְהָיָה, אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר" ויהי לדם
הנה אחר האות האחרון יש עוד אות -הדם- סימן שהמילה אחרון זה לא אחרון ממש,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 15:29 |
|
| |
ירוחם,
דווקא מהפסוק שהבאת הראיה אינה מוכחת. יתכן ששם מדובר באחרון לאותו הזמן ולאותו מעמד.
אבל מבראשית ל"ג ב'
"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:"
אחרון זה רק ביחס לראשון לא כלפי הבאים אחריו. אחרון מלשון 'אחרי', לא מלשון סוף.
מעניין מה ילמד מיכה ע"כ באשכולו על ראשוניות ואחרוניות הקב"ה. לאחר שראינו שאחרוניות אינה סוף, אלא שלב שלפניו היה שלב, ורק ראשוניות מוכרחת שאין לפניה כלום.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 24/12/2007 15:31:41
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 15:46 |
|
| |
מאיר
לא די שאתה לא מסכים אם רוב דבריי, עכשיו אתה משליך את זה גם על הרמב"ן, הרעיון הזה הוא שלו, לא שלי, אתה יכול להסכים.
וזה גם מסתדר יפה עם הפסוק, והיה לכם הדם לאות על הבתים
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 16:05 |
|
| |
ירוחם,
הסכמתי עם מה שהבאת בשם הרמב"ן לחלוטין (ולא רק בגלל שזה הרמב"ן. סמיילי), רק ציינתי שמהפסוק שהבאתי, הראיה מוכחת טפי ומהפסוק ההוא אפשר לחלק. יתכן שאולי הרמב"ן רצה להוכיח את דבריו מהפסוק שציינת בגלל האסוסיאציה של "והיה אם לא יאמינו", אתה מציין שזה היה בויכוחו עם הכנסיה, לא?
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 16:18 |
|
| |
שמעתי שיש דבר מעניין בבן איש חי על הכתוב שאמר פרעה למילדות להבדיל בין זכר לנקבה ואין לי את הספר. מישהו יכול להביא?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 16:29 |
|
| |
ווטו אם כן מדוע הקב"ה מצא לנכון ללמד את פרעה לקח ע"י המופתים ומדוע אנו מצווים לשמור על שכרם?
התורה בעצמה מבדילה בין שתי המכות הראשונות שהחרטומים הצליחו לעשות כמותם לבין היתר. ומה באמת ההדל בין חושך מוחלט ומיתת כל הבכורות למעמד הר סיני?
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/12/2007 16:30:28
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 21:40 |
|
| |
זוהר
כמובן שבאשכולי אחרון פירושו כמו בעברית שלנו, שאין אחריו כלום
בעל
לפי הכוזרי במעמד הר סיני כל בנ"י התנבאו, וכן משמע מהפסוקים, ובנבואתם הם שמעו את ה' מדבר עם משה, לכן האמינו בו - וכמ"ש "בעבור ישמע העם בדברי עמך"
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 22:32 |
|
| |
בע"ב,
איני בטוח אם הבנתיך ואגיב בהנחה שכן. הצורך לרמת נאמנות גבוהה תלוי בכל כל דבר לפי רמת כובדו. לנאמנות ארעית עד "יעבדו את האלוקים על ההר הזה" די באותות ומופתים וכן למען הרפות פרעה מרשעו, אבל לנאמנות קיימת לקבלת תורה שלימה, דרושה רמה גבוהה יותר. [מבואר ביתר אורך באשכול "מה דרוש לשיאמר נעשה ונשמע?"]
נקודה בפרשה שחותן משה אבי צפורה מופיע לפני רביעי כרעואל וכמה פסוקים אח"כ אחר רביעי כיתרו. חז"ל כבר העירו שכמה שמות היו לו, אך לא די בזה. וכי כך כותבים על אותו אדם בלי לומר כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2007 23:54 |
|
| |
ירוחם,
הויכוח על הבית האחרון אינו מן הרמב"ן, כי אם מתלמידו הרשב"א, בשו"ת, חלק ד, סימן קפז.
המליצה 'והיה לכם הדם לאות על הבתים בהקשר זה מפורסמת בשם הגאון מוילנא.
_________________
רודולף
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2007 10:00 |
|
| |
רודולף
אני קראתי זאת בשם הרמב"ן(מזמן) בספר ויכוחי הרמב"ן עם הנוצרים, אתה חושב שזה הרשב"א, שיהיה- לא ידוע לי כי הרשב"א ניהל ויכוחים עם הנוצרים, וכנל הגר"א,
הנוצרים בטענותיהם כלפי היהודים היה, כי אלוקים עזב את עם ישראל, והם הנוצרים ,הם הם היהודים האמיתיים, משיח כבר בא, ולא יבנה יותר בית מקדש אחר בירושליים,
לצורך זה הם הרבו להשתמש בפסוקים מישעיהו חגי, ונבאים אחרים, כיהודים האמיתים, שהנבאים מדברים עליהם, וכאן מאד מתאימה השאלה ןהתשובה היפה,
אם זה אחרת אז זה היה אחרת, זה באמת לא משנה, הבאתי את מה שאני -ידעתי??
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2007 10:27 |
|
| |
מיכה, לפי מיטב זכרוני, הכוזרי טוען שמעמד הר סיני בא להוכיח את אפשרות הנבואה, אבל יכולת השם הוכחה מהמופתים.
ווטו, מהו הסולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2007 10:47 |
|
| |
אנו יודעים שהתורה אינ כותבת דברים מיותרים, וכל מילה או אות נדרשת, ולכן כל המילים שלכאורה נראים מיותרות חיבות הסבר,
מספר פסוקים מהפרשה החיבות הסבר לפי זה, מבוסס על הבני יששכר,
שמות פרק א
(טו) וַיֹאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְדֹת הָעִבְרִיֹת אֲשֶר שֵם הָאַחַת שִפְרָה וְשֵם הַשֵנִית פּוּעָה:
פסוק לכאורה מאד בעיתי ומסורבל בלי סיבה , האם לא ראוי ופשוט היה לכתוב
ויאמר מלך מצריים למילדות, העבריות שפרה ופועה?
איזו לשון זאת אשר שם האחת הרי לא מצינו עוד ש כתוב אשר שם האחת- או שם אחד בכלהתורה כולה?
(טז) וַיֹאמֶר בְיַלֶדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵן הוּא וַהֲמִתֶן אֹתוֹ וְאִם בַת הִיא וָחָיָה:
(יז) וַתִירֶאןָ הַמְיַלְדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַאֲשֶר דּבֶר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתּחַיֶיןָ אֶת הַיְלָדִים:
בגלל מה הכפילות? אם החיו את הילדים, הרי לא עשו כאשר דיבר אליהם מלך מצריים?
(יח) וַיִקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְדֹת וַיֹאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִיתֶן הַדָבָר הַזֶה וַתְחַיֶיןָ אֶת הַיְלָדִים:
ושוב אותה השאלה, איזה דבר הם עשו חוץ- ותחיינה את הילדים( אפילו לפי רש"י שהחיו נתנו להם אמצעי מחיה עדין קשה)
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 25/12/2007 10:50:34
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
|