|
|
| נשלח ב-10/1/2015 20:17 |
 |
| |
שבוע טוב
שמות פרק ג
ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
אלוקים אומר את שמו במפורש- מדוע השם הזה נעלם?
שמות פרק ב
(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:
בכיו של תינוק נשמע לרחוק. מדוע היא היתה צריכה לפתוח את התיבה ולראות? אותו בובה.הציווי להשליך ליאור היה על כולם- ולא רק על העברים, מהיכן היא ידעה שמילי העברים הילד.
השאלה היא לעיון בעיקר למחשבה עמוקה. נדמה ללי כי כבר כתבתי על כך בעבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2015 20:45 |
|
| |
בהנחה שהויכוח בין משה לה' לאחר ההתגלות בסנה לא ארך שנים רבות - הרי שאדם בן 80 היה רועה - שכיר אצך חותנו - והיה מהלך במדבר מאות ק"מ בעקבות הצאן. קצת מוזר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2015 21:04 |
|
| |
למה מוזר? יעקב אבינו היה רועה זמן רב יותר בגיל מבוגר יותר.
להיות רועה צאן אצל יתרו היה הרבה קל מאשר להיות רועה של עם ישראל
משה ברח ממצריים כשהיה נער בן 12-16. למדיין הגיע בגיל מאד מבוגר, בזמן הנותר הוא היה באתיופיה מצביא צבאי ונשא לו אשה אשה נסיכה כושית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2015 21:36 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | שבוע טוב
שמות פרק ג
ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
אלוקים אומר את שמו במפורש- מדוע השם הזה נעלם?
הוא לא נעלם, הרי שמו נקרא י-הוה, כלומר, צורת הנסתר של אהיה (אני אהיה, הוא י-הוה), עם ו' במקום י' כשינוי מפני הכבוד (כמו שאנחנו הפכנו את זה ל"השם" >> ה' >> ד' >> [בעוד 200 שנה] ג' וכו'...)
שמות פרק ב
(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:
בכיו של תינוק נשמע לרחוק. מדוע היא היתה צריכה לפתוח את התיבה ולראות? אותו בובה. צ"ל: אותו בּוֹכֶה.
אך משגיאת כתיבך למדנו שאולי חשבה שמא זו בובה מדברת :)
הציווי להשליך ליאור היה על כולם- ולא רק על העברים, מהיכן היא ידעה שמילי העברים הילד. כאן צריכים אנו למודעי, דהיינו החומש השומרוני, תרגום השבעים והתרגום הארצישראלי הארמי שכולם-כולם גרסו בפרק א פס' כב כך:
כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ
והכל א"ש ודו"ק. השאלה היא לעיון בעיקר למחשבה עמוקה. נדמה ללי כי כבר כתבתי על כך בעבר. |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2015 21:54 |
|
| |
אברהם
השגיאה היא בהקלדה השומרונים ענו אולי על השאלה האחרונה, אבל לא על האחרות.
בעניין השומרונים הרחקת רחוק מדי- גם אונקולוס תרגם כך, אין הגיון בתרגומו כמו שאין הגיון בשומרוני.
הציווי על הריגת בני ישראל במיוחד, כבר ניתן כמה פסוקים קודם, מה הגיון בכפילות?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 10/01/2015 21:56:46
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 10:57 |
|
| |
נדרשתי שוב לסיפור של משה- ותפתח את התיבה ותראהו והנה נער בוכה-
ממה שקרה ביום ו בפריז במרכול הכשר- תינוק יהודי היה בתיבה -במקפיא 5 שעות -
האמת שלא ציפיתי כי ילידי הארץ ואלה שלא חיו מעולם בגלות יבינו את דבריו של הרבי חניך מאלכסנדר.
אני לא מצטט - רק מעלה את דבריו למחשבה בשביל לזכור, את תחושותיו של היהודי בגולה.
משה בכה בתיבה- אבל כמו כל יהודי המפחד ,הוא בכה בלי קול, ולכן רק כשבת פרעה פתחה את התיבה, היא ראתה- כי הנער בוכה. ו היא אמרה מילדי העברים זה. כי רק ילד יהודי בוכה בלי קול,
יש להניח כי התינוק בפריז גם לא בכה בקול מחשש שיגלו אותו.
אברהם- תשובתך על אהיה לא מקובלת- אהיה זה לא הווה!
ושנית למה לשנות ולסרס את השם שאלוקים בעצמו אמר!
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 11/01/2015 11:02:34
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 16:45 |
|
| |
אברם
אמנם בדרך כלל אינני עוקב אחר כל הצעות תיקוני הנוסח שלך, אבל הפעם הסתכלתי ואני רוצה להגיב על שתיים מהן:
1. ויעש להם בתים - גם אצל דוד מצינו "כי בית יעשה לך ה'"
2. יחבוט ה' משבולת הנהר - מצינו בתהילים "אל תשטפני שבולת מים", וכן בסיפו המפורסם בספר שופטים: "אמור נא שבולת ויאמר סיבולת", ואילולא הכוונה ל"שיבולת מים", מה עניין שיבולת אצל גשר ומעברות הירדן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 21:09 |
|
| |
כמובן שצריך לגרוס כי משפחה יעשה לך ה' וכן ונאמנה משפחתך וממלכתך עד עולם
וכן וספדה הארץ משפחות משפחות משפחת משפחת דוד לבד ומשפחת משפחת יוסף לבד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 22:50 |
|
| |
לגבי הצעת התיקון: "ויעשוּ להם בתים" (=המיילדות עשו לעצמן, ולא האלהים עשה) -
להערת אליקים - אכן, נוסח תה"ש קשה יותר (שהרי "אלהים" מופיע בסמוך לפועל), אבל לפעמים דווקא הקשה יותר הוא הנכון...
ולהערת אריאל (לגבי בית = משפחה) - שים לב שלא כתבתי שתה"ש גורס "משפחות", אלא שמתרגומו משתמע שהכוונה למשפחות, או יותר נכון - בתי אב.
שכן תה"ש תרגם: ἐποίησαν ἑαυταῖς οἰκίας שמשמעו המילולי הוא פשוט: "עשו להן בתים", אבל המילה οἰκία מתפרשת ביוונית, כמו בעברית, גם במובן של בית אב (ראו כאן - house or family which one is desced).
וכך הבינו מתרגמי תה"ש לאנגלית, שתרגמו:
they established for themselves families
ולגבי "יחבוט ה' משיבולת הנהר", שהציעו לגרוס: "יחבוט ה' שיבולת מהנהר" - כאן ברור שהצדק עם המתקנים, שהרי לפי גרסתנו נראה ש"שיבולת הנהר" הוא איזשהו מקום שממנו ועד נחל מצרים ה' עתיד לחבוט - וחזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום שכזה...
לפי התיקון לעומת זאת, הכל מסתדר ככפתור ופרח, שהרי יש כאן משחק מילים: לחבוט שיבולים + שיבולת מים, והכוונה שה' "יעיף" גל מהנהר (=נהר פרת!) ועד נחל מצרים וה"חבטה" הזו תנער את בנ"י כגרגירי תבואה - וההקבלה לפסוק הבא: "האובדים מארץ אשור (=הנהר) והנידחים בארץ מצרים".
הנה הראיתם לדעת כי מאחורי כל קוצו של תיקון מסתתרים סודות נשגבים, בחינת תיקונים דתוהו, אשר שמץ מנהו ואפס קצהו אני מגנב לאוזניכם, לפקוח עיניים עיוורות להם ולא יִרָאו ואיך לא ירֵאתם לדבר בעבדיי חכמי הנוסח... עכ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 00:49 |
|
| |
אברם ואריאל
"אכן, נוסח תה"ש קשה יותר (שהרי "אלהים" מופיע בסמוך לפועל), אבל לפעמים דווקא הקשה יותר הוא הנכון..."
ולפעמים (לא תמיד, רק לפעמים) ההגיוני יותר הוא הנכון. הנוסח שלך קשה גם משום שאיזו מין אמירה זאת "ויעשו להם בתים"? האם "ויעש/ו" זו המילה המתאימה? ומה מיוחד ב"עשיית בתים" שכ"כ חשוב לציינו? האם אחרים לא עשו לעצמם בתים?
-
"כמובן שצריך לגרוס כי משפחה יעשה לך ה' וכן ונאמנה משפחתך וממלכתך עד עולם
וכן וספדה הארץ משפחות משפחות משפחת משפחת דוד לבד ומשפחת משפחת יוסף לבד"
ברור שאלו מילים נרדפות שלכל מילה יש משמעות אחרת, כמו למשל שבאנגלית אינך יכול לומר houseless וגם לא home of parlament. "משפחה" מציין קרבה אישית, כמו "כי זבח משפחה לנו", ו"בית" מציין משמעות מיוחדת, נניח ציבורית ו/או אלוקית שיש למשפחה. ובזה מתורצים כל מראי המקומות הנ"ל.
-
"לגבי "יחבוט ה' משיבולת הנהר", שהציעו לגרוס: "יחבוט ה' שיבולת מהנהר" - כאן ברור שהצדק עם המתקנים, שהרי לפי גרסתנו נראה ש"שיבולת הנהר" הוא איזשהו מקום שממנו ועד נחל מצרים ה' עתיד לחבוט - וחזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום שכזה... "
"וחזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום שכזה..." (ההדגשה אינה במקור)
ובכן, הואיל והרב הגאון חריף ובקי כבוד קדושת האדמו"ר הנודע לתהילה, בעהמח"ס תיקוני נוסח למקרא, ראש החוג לגאוגרפיה מקראית בישיבת "מתקני רבנן" מיסודו של ישעיהו הנביא, חיפש בנרות בחורין ובסדקים בכל אתר ואתר (באינטרנט?) אחר המקום המפורסם המתקרא "שיבולת הנהר" שחובה להזכיר את שמו ולציין את מיקמו הגיאוגרפי המדוייק בכל אזכור שלו, למען לא יעבור מתוך היהודים וזכרו לא יסוף מזרעם, והואיל והמקום לא אוזכר באנציקלופדיה המתקראת אצל כמה יהודים "תנ"ך", ואף לא באנציקלופדיה הגאוגרפית העתיקה המוסמכת של תחפשסות, והעולה על כולנה: המקום לא אוזכר בכתביו הקדושים של ולהאוזן, וזו ודאי ראיה שאין עליה תשובה. והואיל וחיפושיו לא העלו אלא חרס עתיק בידו, שהוא היה מטרתו, ולפיכך אין ראוי אלא לסמן בתוכו את החץ, ואין ספק שהחץ מרמז על כך שיש להזיז את האות מ"ם מהמילה "משיבולת" למילה "הנהר", (והראיה, שהרי כך החליט כבוד קדושת האדמו"ר,) על כן הוחלט בבית מדרשנו (מיסודו של ישעיה הנביא), שיש לתקן ולהזיז את המ"ם, ובזאת באנו על החתום, בכנופיה דקדושה זו, כשברקע נשמע צחקוק מרושע של כמה מחברינו, החותמים: כל חברי ועד משגיחי כשרות הממונים מטעם חז"ל שליט"א שלא להניח ספר שאינו מוגה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 00:56 |
|
| |
הבעיה שאתה חושב, שבדור שבו הצליחו חוקרים לדמיין מראה של דינוזאור על סמך כמה עצמות, אם לא הצליחו לדמיין מקום הנקרא שיבולת הנהר - ובאנציקלופדיה הגיאוגרפית המתקראת "תנ"ך" לא מצאנו שיש מקום כזה, הרי שודאי אין מקום כזה, מש"ל.
ייתכן בהחלט שהיה מקום שנקרא "שיבולת הנהר" אם הין מצויות שם שיבולות נהר, או שהיה שם מעשה מפורסם עם שיבולת נהר, או לכל סיבה אחרת. ייתכן גם שהקב"ה יחבוט ע"י שיבולת נהר (משיבולת הנהר =על ידי) עד נחל מצרים. "לחבוט שיבולים" לא נראה לי כ"כ מתאים, בפרט שלדבריך זה צריך להיות להפך, הרי לא חובטים שיבולים כדי לכנס גרגרי תבואה, אלא להפך. אבל אם כבר לחבוט שיבולים - אזי הכוונה היא לחבוט שיבולת נהר כמו שחובטים בשיבולים, וזה אכן אולי משחק מילים המבוסס על כך ש"שיבולת הנהר" נקראה כך ע"ש הרוח שבה חובטים שיבולים (או להפך, שבגלל הרוח גם שיבולי החיטים נקראו שיבולים).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 11:26 |
|
| |
טוב, כדי לסיים במילתא דבדיחותא נזכרתי, אגב אותה מ' מסכנה, באנקדוטה הבאה:
כשהיה ר' חיים מבריסק (?) ילד, שאל את חברו:
- לשם מה צריך מ' במילה 'שיבולת'?
- אין מ' במילה שיבולת!
- למה אין מ' במילה שיבולת?
- לשם מה צריך מ' במילה שיבולת?!
- לא יודע, זה בדיוק מה ששאלתי בהתחלה... (אייקון מגרד בראש)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 15:34 |
|
| |
אליקים, כתבתי בהומור
אברם, אם כן עלולה ליפול טעות מתחת ידך, כי יהודים תמימים יחשבו שאתה מתכוין לתיקוני נוסחאות ולא לפירושים (שהרי כתויב 'הצעות לתיקוני נוסח')
דבר שודאי אינו ראוי לאדמו"ר מפורסם;)
סביר ששיבולת הנהר היא התרחבות הנהר כצורת שיבולת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 15:48 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | הבעיה שאתה חושב, שבדור שבו הצליחו חוקרים לדמיין מראה של דינוזאור על סמך כמה עצמות, אם לא הצליחו לדמיין מקום הנקרא שיבולת הנהר - ובאנציקלופדיה הגיאוגרפית המתקראת "תנ"ך" לא מצאנו שיש מקום כזה, הרי שודאי אין מקום כזה, מש"ל.
ייתכן בהחלט שהיה מקום שנקרא "שיבולת הנהר" אם הין מצויות שם שיבולות נהר, או שהיה שם מעשה מפורסם עם שיבולת נהר, או לכל סיבה אחרת. ייתכן גם שהקב"ה יחבוט ע"י שיבולת נהר (משיבולת הנהר =על ידי) עד נחל מצרים. "לחבוט שיבולים" לא נראה לי כ"כ מתאים, בפרט שלדבריך זה צריך להיות להפך, הרי לא חובטים שיבולים כדי לכנס גרגרי תבואה, אלא להפך. אבל אם כבר לחבוט שיבולים - אזי הכוונה היא לחבוט שיבולת נהר כמו שחובטים בשיבולים, וזה אכן אולי משחק מילים המבוסס על כך ש"שיבולת הנהר" נקראה כך ע"ש הרוח שבה חובטים שיבולים (או להפך, שבגלל הרוח גם שיבולי החיטים נקראו שיבולים). |
|
הבעיה היא שבדור שבו המדע של שחזור טקסט (פילאלאגי"ע בלע"ז התקדם רבות), יש מי שעדיין חושב שמה שקובע את הנוסח הוא התאמה למה שהוא רוצה ועושה הגהות לפי הנוחות ממש כמו ביה"ב. בעיה נוספת היא שהוא לא מבין שתרגום הוא גם פירוש ולא רק תרגום מילולי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2016 00:23 |
|
| |
הניסוי האסטרולוגי של אבן עזרא
על הפסוק 'ולא יכלה עוד הצפינו' מביא הראב"ע את דרש חז"ל שמשה נולד לששה חדשים, דוחה אותו מהנימוק ההגיוני ש'לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה' וכותב את פירושו, הנסמך על חישובים אסטרונומיים ותצפיות מדעיות מעודכנות:
לפי דעתי:
כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד כי רחוק הוא שהוא נולד בחדש השביעי מתחלת ההריון, כי הנולדים ככה הם קצרי קומה. ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר. כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמשה פעמים נסיתיו גם אני כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה.
גם מעלה הצומחת רגע ההריון שם תהיה הלבנה רגע המולד.
והנה המעמד הקצוב הם רנ"ט ימים ושליש יום. והאמצעי רע"ג. והגדול שהוא הארוך רפ"ז. וחכמי המולדות יודו כן. ואין טענה מהשבטים. כי להיותם על הסדר איננה ראיה. כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון. גם נולד יששכר קודם אשר. ודינה בבטן אחת נולדה עם זבולון. על כן מלת ואחר ילדה בת. כמו: ואחרי כן יצא אחיו. שלא זכר ותהר לכל אחד. גם לתקופת הימים שלוש היו.
כמובן שבימינו אף אדם לא יסמוך על הטיעון האסטרולוגי הזה, כי תינוקות נולדים בזמנים לא קבועים. השאלה היא מה גרם לטעותו של ראב"ע.
לקח אחר שיש ללמוד מכאן הוא עד כמה עלול מה שנראה לנו כ'פשט ע"פ המדע המעודכן' להתברר כמוטעה.
|
|
|
|
|
|
