רוח אהבה [סיפור]

סיפור

                                                                                                                                                                                     אב תשנ"ט

כך סיפרה לי הרוח:

 דרכים רבות יש לאהבה, ואי אפשר לו לאדם לידע את כולן. כאשר נכנסת הרוח של אהבה, הריהי כמצפן – מכוונת את דרכו של אדם, עד שמוצא מקומו.

 מעשה בבחור שנכנסה בו הרוח. והיה עומד ותמה, היאך ימצא אהבתו, והוא מצוי בעיר פלונית, ואהבתו בעיר אחרת. קיבץ פרוטה לפרוטה, עד שאסף דמי נסיעתו. נטל כיכר של לחם, ארז חולצתו הלבנה של שבת, ובא אצל תחנת הרכבת. סבור היה, כי הרכבת לעירה של אהבתו תצא מייד, אלא שכל הדרכים בחזקת סכנה, וכל הרכבות בחזקת איחור, ואף זו בכלל. סבור היה, כי הרכבת תצא בבוקר, ולא יצאה עד אחרי הצהריים. סבור היה, כי רכבת מהירה היא, ולא היתה אלא רכבת מאסף שעוצרת בכל תחנה ותחנה. אין לך תחנה שאין בה עולים ויורדים, מעמיסים ופורקים, ואף נהג הקטר עוצר לשתות קפה ולשוחח עם מנהל התחנה. רק דבר אחד לא השתנה, שדמי הנסיעה מרובים, ולא נותרו בידיו של הבחור אלא פרוטות מעט.

 הדרך יגעה, הגלגלים מקישים בפסים בנעימה, ותרדמה נפלה על הבחור וישן. וכשהגיעה הרכבת לעיר האחרת כבר שעת אילת השחר היתה, שאין לך שעה כמותה, יפה לשינה וקשה ליקיצה. אף כאן ירדו נוסעים, וירדו משאות, וירד הנהג. ומי לא ירד? הבחור.

 בני מלכים קמים לשעה השלישית, ואף הבחור כן. מייד כשראה שחלפו על פני העיר הצטער צער רב, ולא נתקררה דעתו עד שבעיקול הדרך, שהרכבת מאטה מהלכה, השליך צקלונו מהקרון וקפץ.

 ראתה הרוח שאי אפשר לה בבחור, באה ונכנסה בבחורה.

 היתה הבחורה מתקשטת בתכשיטיה, מקפידה בבגדיה ומסלסלת בשערותיה, ואינה יודעת מה תעשה. תשוקה נכנסה בה, לנסוע לעיר פלונית ולבקר אהבתה.

מה נאמר? מה שאירע ברכבת הראשונה אירע בשניה, ומה שאירע לזה אירע לזו. נמצאה הרוח לוקה בכפליים, הבחור מצוי בשדה וכל מאכלו כיכר לחם, והבחורה שרויה בכפר קטן, וכל רכושה – תמרוקיה.

נכמרו רחמיהם של אנשי הכפר, הכינו עגלה ועגלון, ושילחו את הבחורה לעירה. גם הבחור מצא את דרכו חזרה לעירו. רק הרוח לא מצאה מקומה.

היתה הרוח הולכת מהבחור לבחורה, ולא היו רוצים לקבלה, שכל שבא עליהם – בגללה היה.

התחלפו העונות, הלכה רוח קדים ובאה רוח מערבית, ורק רוח אהבה במקומה נשארת. התחזקה הרוח, והיתה מבקשת לחזור לבחור ולבחורה, עד שנזדמן לה דבר.

 וכך היה הדבר. בעיר הגדולה היה יריד גדול, ואביו של הבחור, שסוחר בדים היה, נסע ליריד. לא סוחר גדול היה, אלא ממין הסוחרים שנוסעים ליריד, כיוון שבמקומם ממילא אין פרנסתם מצויה, וכבר אמרו, משנה מקום משנה מזל, שאין לך אדם שאין לו מקום וכו'. נסע הבחור עם אביו. הבחור, שלא התענין במסחר, היה מטייל בעיר, ואביו, שלא התענין בטיולים, היה מנסה את מזלו במסחר.

אף הבחורה הביא אותה מזלה לעיר הגדולה. באה לבקר קרוביה שבעיר, ושהתה בביתם. ביום היתה מטיילת בעיר, ובערבים יושבת עם קרוביה בגן. ימים מרובים עברו, ולא פגשו זה בזה. זה הולך למוזיאון, וזו הולכת לגן החיות. הוא באגם, היא במוזיאון. היא באגם, הוא הולך לראות את משמר המלך צועד. ולא היתה הרוח יכולה להביאם זה לזה.

משנסתיים היריד בא הבחור לתחנת הרכבת, וגם הבחורה סיימה ביקורה בבית קרוביה. לראשונה נתקלו זה בזה כשעמדו לקנות כרטיסים לרכבת, ובשנית כשעמדו להיכנס לרציף. אלא, שאין דומה פגישה ראשונה, שהיא כולה מבט חטוף וצנוע, לפגישה שניה שהיא כבין ידידים ותיקים. נענוע ראש לברכה, ומבט ממושך, שכאילו בא לומר, רק הכרנו וכבר אנו נפרדים. עמדו והביטו, באה הרוח והעיפה כובעה של הבחורה. גחן הבחור להרימו, ונפל כרטיסו מידו. הרימה הבחורה כרטיסו ונתנה לו. לא הבחינו, שקיבל הוא כרטיסה שלה, והיא כרטיסו שלו. הרים הבחור כובעו בדרך כבוד, ובירך את הבחורה לשלום. אף היא בירכתהו, ודרכיהם נפרדו.

כשבא הבחור לרכבת, לא הניח לו המבקר לעלות, שכרטיסו לעיר האחרת היה. אמר הבחור, והלא הכרטיס מידי הכרטיסן קניתי, ואמרתי לו שם עירי, והיאך נתן לי כרטיס זה? ולא קיבל ממנו. קפץ ונשבע בנקיטת חפץ ובשבועה חמורה כי כרטיס לעיר פלונית קנה, ולא הסתייע לו. מעשה הכרטיס שנפל מידו והחזירה לו הבחורה נשתכח ממנו. נכנסה בו רוח, ועלה על הרכבת לעיר האחרת.

הבחור בסוף הרכבת, והבחורה בתחילתה, שלא הבחין המבקר בשם העיר הכתוב בכרטיסה כשעלתה, שהמבקר הראשון קפדן היה, וזה ראייתו כבדה ולבו קל. לא ידע הבחור שהבחורה שם, ולא ידעה הבחורה שהבחור כאן. ואם היתה יודעת, לא היתה פותחת עמו בשיחה, שבחורה צנועה היתה. אף הוא ביישן היה, ולא מהפותחים בדברים.

אירע מעשה, ונתקלקל איזה דבר ברכבת. עמדו על התיקון הנהג, ועוזר הנהג, ומכונאי שיש ברכבת לצורך תיקונים, ועוד אילו נוסעים, יש המבינים בדבר ויש המסייעים בעצה ותושיה. ושאר הנוסעים ירדו וטיילו. ראה הבחור כי המקום הוא המקום בו קפץ מהרכבת במסע הראשון, ונזכר בכל אותו מעשה. עמד וצחק. ראתה הבחורה את הבחור צוחק, וראתה כי הוא הבחור שנתקלה בו בבית הנתיבות. קרבה ובירכה אותו לשלום, ושאלה, לצחוק זה מה, הלא אנו בדרך ואין יודע מתי תחודש הנסיעה. סיפר לה כל אותו מעשה הראשון, ומעשה שנתחלפו הכרטיסים בתחנה, והיאך הגיע פעמיים לאותו מקום שלא לרצונו.

סיפרה לו הבחורה כל אותו מעשה שנסעה ברכבת ונמנמה, וירדה בכפר וחזרה בעגלה. עמדו וכיוונו השעה, וראו כי דברים בגו. סיפרו זה לזה תולדותם ושם אבותיהם וקורות משפחתם ושאר ענינים. לא זזו משם עד שנתארסו זה לזה.

נסעו לבית אביה, ונישאו וקבעו מושבם בעיר הגדולה, סמוך לבית הנתיבות. שאמרו, אין לך גדולה כרכבת, שמה שמרחקות הנסיבות מקרבות הרכבות, ואף הרוח, לא מצאה לה כלי מחזיק ברכה והצלחה אלא רכבת.

והרוח הלכה למקום אחר.

_________________

תוקן על ידי השכן ב- 24/12/2007 23:02:43