פרדוקסים בזמן קריאת שמע של שחרית האם כשמזרזים אדם לקום בבקר כדי לא לאחר זמן קריאת שמע של שחרית אין בכך פרדוקס מובנה, הלא זמן קריאת שמע נקבע לפי בני מלכים שדרכם לקום מאוחר ואם כן מדוע צריך לזרז, ואפילו אם נאמר שיחיד בטלה דעתו אצל כל אדם מה הדין כשצבור או רוב ישראל רגילים לקום מאוחר יותר?
נניח שזמן קריאת שמע, שנקבע לפי הקימה המאוחרת של בני מלכים הוא תשע בבקר. כדי שאדם יספיק להגיע לקריאת שמע בברכותיה עליו לקום לפחות כחצי שעה מוקדם יותר, ואם זמן הקימה המאוחר ביותר הוא שמונה וחצי הוא הופך להיות סוף זמן קריאת שמע ואין לדבר סוף.
(תוספות ברכות דף ב ע"ב כתבו שאי אפשר לומר שהשיעורים נקבעו ע"פ זמנים של גויים שאינם מתפללים).
אורך הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 26/12/2007 1:34:40
נשלח ב-25/12/2007 22:55
התגובות הראשונות היו יותר הומוריסטיות.
השכן:
בעל,
משום כך נהגו רבים למסור נפשם ולקום בשעות מאוחרות של היום, ולקרוא ק"ש של שחרית בזמן שבגריניץ' מסכמים את היום. כך נשמר הממוצע...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
***************
ירוחם:
שכן
יש לי שכן שאמר לי, כל חיי רציתי לקרא קריעת שמע עם הזרירה- והנה היום קמתי כבר באחד עשרה- ושוב איחרתי.
**************
השכן חזר וכתב:
לי יש חבר - ירחם השם! - שתמיד קורא ב"נץ הנראה" - ברגע שהוא רוא את הנץ הוא קורא ק"ש, ואפילו אם זה קורה לו ב-11 בבוקר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-25/12/2007 22:58
טרם ציינתי את הלינק לאשכול המשאלות. אז הנה, כאן ובדף הבא שם.
בנסיון לפענח מתי הזמן הראוי לק"ש ומה הקריטריונים לכך, פתח צ'וטנג (=קאוטה) בדיון:
צ'וטנג:
בעלבעמיו:
בזמן המשנה רוב האנשים קמו בנץ החמה ולכל המאוחר בנץ. זמן קריאת שמע
נקבע לפי בני מלכים, הכוונה שעד אז נקרא זמן קימה, אבל אין הכוונה שאז רוב
בני ישראל קמים.
**************
השכן כתב:
צ'אוט,
"בזמן המשנה רוב האנשים קמו בנץ החמה..." יש לך אסמכתא לכך? אמנם, זה פירוש נפוץ של משנתנו, אבל האם ידוע לך מקור אחר לכך?
נשלח ב-25/12/2007 23:00
בעל בעמיו העלה טענה שנראית אבסורדית, פרדוכסלית, אבל ראוי לדון אם היא לא נכונה, ומדוע:
שוטנג אדרבא, יתכן ומי שקורא היום בנץ בקיץ צ"ע אם יצא ידי חובה (לכל היותר כפועלים, כניגוד לבני מלכים)
**************
צ'וטנג חזר וענה (איזכורי הניקים הם פניה אליהם ולא ציטוט מדבריהם. הכל דברי צ'וטנג):
השכן:
הגמרא אומרת שמשמרה ג' אישה מספרת עם בעלה, ופירש"י דרך האנשים
השוכבים ביחד לספר זה עם זה לפני שקמים. חזינן דעוד לפני הנץ כבר היום
מתכוננים לקום. וליכא למימר שסיפרו יחד לכמה שעות, כי הרי אמרינן ואל ירבה
שיחה עם האשה.
בעלבעמיו:
רגע הנץ הוא זמן קימה. ובשנים קדמוניות אכן זמן קימה השתנה בהתאם
לתקופות השנה. היום זה לא ככה בגלל החשמל. ולהכי כיום דנים אפילו בלילה
למרות שבזמן חז"ל לא היו דנים בלילה כיון שלא היה זמן לדיונים אלא זמן
לישון.
נשלח ב-25/12/2007 23:01
מאיר (IMI) העלה אפשרות מדהימה, או מדהימה לכאורה:
פעם מישהו הביא (אולי כאן בפורום) שר"מ פיינשטיין כתב שברי לו שהסנהדרין ישנו את זמני קריאת שמע. זה
שכיום אנו קוראים קריאת שמע בזמן שקמו בו אבותינו, זה מאותה סיבה שאנו
מדליקים נרות שבת בלהבת אש, לאורה נאותו אבותינו בכל לילותיהם.
נשלח ב-25/12/2007 23:01
מיכה המורשתי כתב:
בעל
א. אתה שואל למה צריך להזדרז לקום לקרוא ק"ש בזמן הרי זמנה הוא לפי הקימה.
על שאלה זו אין לי תשובה.
ב. אבל אני רואה שאלה נוספת בדבריך - איך אפשר בכלל לקום לפני זמן קר"ש, הרי הוא נקבע לפי זמן הקימה המאוחר ביותר.
אז, ראשית, הזמן נקבע לפי זמן הקימה הקבוע המאוחר ביותר. ושנית, ראיתי מישהו שמפרש שבני מלכים קמים בתחילת השעה השלישית, וסוף הזמן הרי הוא בסוף שעה שלישית.
ומדי דברנו בזה, אני ראיתי עוד פרדוקס בזמן קר"ש לפחות לפי ההלכה
המקובלת. והוא - שזמן קר"ש דערבית נקבע לפי כל זמן שבני אדם שוכבים, ולא
כר' אליעזר ברגע (רגעים) שבו הולכים לישון - עד סוף האשמורה הראשונה.
ואילו זמן קר"ש דשחרית נקבע לפי הרגע שבו קמים ולא לפי כל זמן שבני אדם
אינם ישנים.
נשלח ב-25/12/2007 23:02
כמה הערות:
א. יש מקום לשער שבני אדם השתדלו
להתעורר ברגע שהיה אור ראשון או אפילו קצת קודם. הסיבה פשוטה ביותר. לא
היה חשמל. חבל לבזבז אור יום, שבו צריך לעשות מלאכות יקרות.
למה חשוב לקום מוקדם? נראה לי שזה תלוי במקור הפרנסה. ובזאת אני היסטוריון כלכלי של כורסה.
בחברה
חקלאית, יש לוודא שהשדות מוכנים לזריעה, ונזרעים, ומטופלים, ואחר כך יש
זמן פנוי עד לקציר. אם כי מסתבר שהמשק עומד לא רק על עבודת השדה.
זה עשוי להותיר ימים פנויים יותר לפי התקופות.
בחברה
שבה מקור הפרנסה אינו רק חקלאי, אלא יש גם שירותים: נפח, סוחר, אפילו
רופא, בחברה כזו הזמן הוא משאב יקר. הנפח צריך להגיע מוקדם לנפחיה (שבדרך
כלל צמודה לביתו, וזה אותו בית) כדי לנצל את הזמן לעבודה, וכדי לקבל
לקוחות משכימי קום. הסוחר צריך לצאת לשוק, נסיעה של שעות או ימים, מה
שיותר מוקדם. וכן רובם או כולם. (אולי הרופא הוא יוצא דופן).
כאשר יש כאלו שמתפרנסים מהשכרת עצמם לעבודה, בדרך כלל בחקלאות, עליהם להגיע מה שיותר מוקדם לשוק שבו יש להם סיכוי לקבל עבודה.
לפי זה, אדם אינו יכול להרשות לעצמו לבזבז זמן של אור. והוא יקום עוד לפני אור ראשון.
לפי
זה, השאלות שהטרידו את חז"ל לא היו עד מתי קוראים את שמע אלא מה הזמן
המוקדם ביותר שזה אפשרי. כי אדם מיהר לצאת מביתו, ורצה להניח תפילין,
לקרוא קריאת שמע ולהתפלל כמה שיותר מוקדם.
ב. מדוע קוראים ק"ש
פעמיים ביום, בשקיעה ובזריחה. אני שואל על טעמא דקרא (טעם הכתובים). נראה
לי שמי שתפס זאת היטב היה ר' צדוק הכהן מלובלין, אלא שדבריו נוסחו על דרך
הקבלה, עם המטען האונטולוגי שמאחוריהם. ואילו מו"ר ר' גדליה נדל ע"ה תפס
זאת בצורה מקבילה, ללא המטען הזה המיותר, לדעתי, שניתן לגלחו בתער של
אוקאם (לא לצרף הנחות יסוד שאינן הכרחיות).
המעברים בין אור לחושך ובין חושך לאור מהוים נקודות ציון בחיי האדם. לכן ראוי לציין אותם בקבלת עול מלכות שמים.
האם
זה נועד כדי לחזק אצל האדם את יראת השמים ואת אמונותיו? או להגן מפני
פחדים? או לכסות עוד חלק של החיים במטריה הלכתית? ואולי כל אלו ביחד? בכל
אופן, נראה ברור, לדעתי, שקריאת שמע מתאימה לזמנים אלו יותר מאשר לשעות
אחרות ביום, שאין להן ערך מיוחד בחיי האדם.
כאן עולה השאלה אם
הציון הראוי הוא לזמנים אובייקטיביים, שאינם קשורים לאדם אלא רק משפיעים
עליו ותופסים מקום בתודעתו, כמו השקיעה והזריחה (או אור הבוקר וצאת
הכוכבים, ויש כידוע מחלוקת עתיקת יומין מי מזמנים אלו הוא הקובע) - או שמא
זמנים אלו נבחרו מפני שהם זמני ההליכה לישון והקימה. וכן מורה לשון הפסוק.
אלא ששערי פירוש תמיד פתוחים, וניתן לטעון שמה שנאמר "בשכבך ובקומך" מציין
את הזמנים האובייקטיביים.
ג. עם זאת, דרשת הפסוק יכולה להביא
לשינוי זמני קריאת שמע, כפי שהביא מאיר בשם ר' משה פיינשטיין, אלא שצריך
סמכות גדולה מאד לשם כך. אולי של הסנהדרין או מה שיהיה במקומה.
ד.
שמעתי בשם מו"ר ע"ה שנתן עדיפות לזמנים האובייקטיביים על פני זמני
ההתעוררות והשינה של זמננו. וכנראה סבר מורנו שהאובייקטיבי עדיף.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-25/12/2007 23:28
אני לא יודע אם זה המקום המתאים לשאלתי, אבל אני תופס טרמפ עם כיוון האשכול.
האם אדם שישן בליל שבת לא צריך לקום לקריאת שמע של שחרית?
אחת ממצוות השבת היא עונג שבת - "וקראת לשבת עונג". שינה בשבת היא עונג - "שינה בשבת תענוג" וזו לכאורה מצווה דאורייתא. האם העוסק במצווה פטור מן המצווה? הישן הלוא עוסק במצוות עונג שבת יפטר ממצוות קריאת שמע.
אני מקווה שלא יענו שהישן אין לו דעת ואין הוא מקיים בזמן השינה מצווה דא"כ הוא אף פטור מקריאת שמע..
נשלח ב-25/12/2007 23:38
הוגה ורושם
שאלתך היא כללית, אבל יש בה משהו ייחודי לק"ש, ואני משיב על כמה נושאים יחד.
א. האם שינה בליל שבת היא מצוה כך שניתן לומר עליה שתדחה מצות "עשה"?
ב. במחילה מכבודך, השאלה מזכירה לי את הפלפול המפורסם מדוע לא יהיה מותר לאכול טריפה (או חזיר, או בשר של קניבל?) בשבת כדי לקיים מצות אכילה בשבת ועונג שבת.
ג. אבל בכל זאת יש בשאלתך ממש. וכך אני מבין זאת:
אנו יכולים לתפוס את המצוות בצורות שונות.
1. מערכת של ציווים שאנו עושים לשמם. כלומר, לא מתוך הבנה, כי אין. אלא מתוך חיוב לעשות כפי שפוקדנו. הגישה הזו התחזקה מאד מאז ימי ההשכלה, אבל היא קיימת מאז ומתמיד. והיא גם מאפיינת פילוסוף יהודי ששייך לחוג אחר לגמרי, הלא הוא ישעיהו לייבוביץ.
לפי גישות אלו, צריך פשוט לשקול לפי המידות שהתורה נדרשת בהן, יהיו מה שיהיו, מה עדיף ולפי זה להכריע.
2. אפשר לראות את המצוות כמחנכות. ואז ניתן לשאול: מה טעם מצות שינה בשבת. מה טעם קריאת שמע של שחרית. ואז לראות מי מהן תידחה מפני איזו.
(לפי מה שכתבתי, תוכל לשאול מייד: אז בכל המקומות שבהם קובעת הגמרא שדוחים לא תעשה מפני עשה, מדוע להזדקק לכלל פורמלי. צריך להבין מה חשוב ממה באותו מקום, ולפי זה לקבוע...
איני יודע לענות. יש לי תשובה אחת והיא שהכלל הפורמלי בא כאשר אין הכרעה מצד הדיון המקומי. ואולי זו תשובה נכונה. אבל לא חשבתי מספיק על התשובה, ורק הבחנתי בקושיה על שיטתי כאן ולכן הבאתיה).
לפי הגישה השניה, נראה לי שהתשובה היא כזו:
שינה בשבת, כשאר מצוות עונג וכבוד שבת, באו להפוך את השבת ליום מיוחד, יום שמעניק לנו אמונות ודעות (כגון האמונה בבריאת העולם), וגם יש לו ערך סוציאלי (שלא כלייבוביץ... סמיילי). ועוד.
עד כמה יש להשקיע בשינה בשבת? מה המקום שיש לייעד לה? ודאי שהשינה בשבת אמורה להיות נינוחה וארוכה משאר ימים. וגם הרמ"א, בפסק מפורסם, כותב כי ניתן לאחר להתפלל בציבור בשבת מפני עינוגה. והיא היא כדברינו, שלך ושלי.
אולם קריאת שמע גם מלמדת אותנו, סבורני, שאדם צריך לתכנן את חייו כך שיקום בשעה "נורמלית" ויצא לעבודתו עדי ערב. הנשאר לנום שעות יתרות במיטה, אין כאן עונג אלא פינוק. והתורה מחנכת אותנו לבל נהיה מפונקים.
תוספת ששכחתי: גם בשבת, שאין זה זמן עבודה ומלאכה, עדיין אין ראוי לאדם להרגיל עצמו לרבוץ במיטה ולהעביר כך את היום. (אם כי יש מקום לדון שאדם עייף מאד יוכל להישאר לישון. אבל האם ראוי לאדם לבנות את חייו כך שבשבת בבוקר יהיה תמיד עייף מאד? ושוב, האם לכל אדם יש ברירה?)
לכן נראה לי שהתשובה לדבריך היא שמותר לאחר את התפילה בשבת, אבל לא יותר מדי. (לא נכנסתי לשאלה מהו "יותר מדי").
_________________
תוקן על ידי מיימוני ב- 25/12/2007 23:41:00
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-25/12/2007 23:57
מיימוני א. מה ההבדל בין מצוות עונג להשבת אבידה? שתיהן מצוות דאורייתא.
ב. אני מבין שהאסוסיאציה דומה, אבל שאלתי שונה. באכילת חזיר בשבת האוכל קם ועושה מעשה, בעוד שהישן ממשיך מעשה שתחילתו ודאי בהיתר.
ג. לפי הגישה הראשונה לכאורה ודאי צריך להמשיך לישון, הרי בהסתכלות רציונלית הישן מקיים מצווה ואנו נוקטים כלל בידינו שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. הכלל אומר שכל מצווה שעוסקים בה היא חשובה ממצוו שקיומה עדיין לא החל. לפי הגישה השניה שכתבת, צריך לראות מה באה השינה לסמל לנו ומה מטרתה. הרבה מסבירים שהעונג בשבת הוא רמז לאלף השביעי שבו ננוח ונתענג מעמל חיינו (ששת האלפים השנים של העוה"ז), כך השבת ע"י המנוחה והתענגות אחת לשבוע אנו מרגישים שיש מנוחה מהעמל. א"כ מדוע שקריאת שמע תהיה עילה להפסקת ההרגשה הזו? אתה כתבת לעיל שזמני קרי"ש באים לסמל זמנים ביום במעברים בין החושך לאור וכך מרגישים את יראת השמיים בזמנים מסויימים. לפי מה שכתבתי ההתענגות בשבת היא מטרה דומה וע"כ לכאורה כאשר שתי מטרות דומות נפגשות אין לנו אלא הכלל שהעוסק במצווה פטור מהמצווה.
פעם יצא לי להיות בתרגיל של חיל התובלה באזור צאלים, היו בשטח הרבה חיילים שתפקידם בצה"ל נהג, וגם נהגי מוניות הנעימו את הערב עם סיפוריהם וחוויותיהם.
זכורני שבתחילת הערב עוד נשמעו סיפורים ובדיחות, אבל בערך בשעה 21.00 (זה היה בחורף) הושלך הס במחנה, וגם אחרון נהגי המוניות סיים את סיפוריו, וחוץ מהשומרים כולם נמו את שנתם.
בבוקר בשעה 5.00 התחילו להישמע שוב קולות של בני אדם, באופן אוטומטי האנשים התעוררו עם אור ראשון, למרות שההשכמה הרשמית היתה קצת לאחר מכן, אבל ליחשושים ודיבורים התחילו להשמע מהאוהלים.
נהנתי לראות את התופעה, אנשים שבבית לא ישכימו לפני השעה 6.30, יום אחד בלי חשמל, וכבר השעון הביולוגי שלהם הפך לטבעי, והם ישנים בחושך ומתעוררים באור.
נשלח ב-26/12/2007 10:28
מיימוני ייש"כ על פתיחת האשכול. מש"כ על משמעות הזמנים על זה גופא באתי לדון, שהרי כיום המשמעות של שינוי הזמנים פחות בולטת וזמני הקימה והשינה שלנו מושפעים מושפעים מכך. תשאל בן אדם חילוני ברחוב מתי השקיעה והוא לא יידע מה לענות לך, הוא יופתע מעצם השאלה ומכך שבכלל זה חשוב למישהו (פרט מאשר לקביעת שעון קיץ ואכמ"ל)
גם הטיעון על אוביקטיביות לפי זה צ"ע. יתירה מזו אם רג"נ התיחס למצוות כמשפיעות על האדם כפי שהוא, אזי טענתי עולה גם על סברתו. (אני חייב לציין שכבר הבעתי פעם את דעתי שאיני מתחבר להלך המחשבה הזה)
מיכה, מי שמפרש שבני מלכים קמים בתחילת השעה השלישית כנראה סובר שסוף זמן קריאת שמע הוא עד תחילת שלוש שעות, וכמדומני שכך סובר רש"י. זמן קריאת שמע נקבע במשך הזמן שבני אדם קמים החל משיבחין בין תכלת ללבן עד סוף ג' שעות. כבר הראשונים הבדילו שבקרי"ש של שחרית נאמר בקומך שזו פעולת הקימה שהיא עד סוף שלוש שעות, לעומת זמן קריאת שמע של ערבית שתלוי במצב השכיבה, ואכן בלשוננו אומרים אני שוכב לציון מצב בשכיבה אך אין אומרים אני קם לציון מצב הקימה אלא לציון פעולת הקימה. אולם רש"י מסביר שר"א סובר שגם בשכבך פרושו כל זמן שבניא אדם הולכים לשכב. ויש מי שטען שאה"נ ומדאורייתא זמן קרי"ש של שחרית הוא כל היום (הבית יוסף?)
הוגה_ורושם מנין לך שעונג שבת הוא מדאורייתא? לכאורה הוא מדברי סופרים. אולם הכלל הוא שכל אימת שמתנגש ציווי כללי עם ציווי פרטי, הציווי הפרטי גובר. ויש להאריך בזה.
מאיר בקשר לטיעון של ר' משה. תורף טענתו הוא שאחרי שחכמים קבעו גדר הלכתי, עלינו לשמור עליו עד שיבוא בית דין שגדול ממנו בחכמה ובמנין וישנה את הדין, אולם עדיין צ"ע האם בכלל חכמים קבעו זמן של שלוש שעות או ששערו שעד שלוש שעות כולם קמים.
ברור שחז"ל שיערו את זמן הקימה של זמנם ולפי זה קבעו הלכה. אך משנקבעה ההלכה היא נקבעה על שלש שעות ולא על זמן קימה, שאל"כ הלא ובקומך כתוב בתורה ומה הוסיפו חכמים? (הם לא שימשו כאן רק כסוקרים להביא את הנתונים לפני הציבור) כיוצא בדבר אתה אומר, חז"ל לא קבעו שבהמה שאינה חיה היא טריפה, זה כתוב בתורה בעצם ההגדרה טריפה. חז"ל אמדו ושיערו את המחלות לפי מיטב הכרת רפואת זמנם וכך נקבעה ההלכה. כשם שאינך יכול לשנות את הלכות טרפות ולהעמידם על הרפואה המודרנית עד כי יבא שלה, כך בדיוק בזמן קריאת שמע ובכל ההלכות שמסרה התורה לחכמים. (בכפוף להסתייגויות ירוחמשם)
(דווקא בנר שבת לדעתי זה לא כך. שם התקנה היא להאיר את הבית. האמצעי הוא טכני ולא הלכתי. הבאתי את הדוגמא כדי להמחיש את קצה השמרנות וק"ו לכאן. אך שם זה לא צודק וכאן כן)
------- מאיר
נשלח ב-26/12/2007 14:40
אני רוצה להבין- האם כל החישובים האלו של זמן, מחייב את כל עם ישראל? כולל את הרבי מאמשינוב? חסידות סאטמר? סליחה שלא הזכרתי את כולם- רק דוגמאות הבאתי,
אין חדש תחת השמש- תחת השמש אין חדש- אבל אנשים שעומדים מעל השמש, להם זה שייך!
